ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- מדורים
- רביבים
על 'שיגעון' הניקיונות לפסח
שאלה: רבים שואלים איך דווקא בחג החירות מרבים כל כך בעבודת הניקיונות, עד שנראה שההכנות הלחוצות לפסח רחוקות ממושג החירות?
תשובה: באמת מצד חובת הלכה אין צורך להשקיע זמן רב כל כך בניקיונות לפסח, אלא העיקר להכשיר את המטבח ולבדוק חמץ בבית, הכנות שיכולות להתבצע ביום אחד.
אולם נשות ישראל צדיקות הן, ונהגו לדקדק בהכנת הבית וניקיונו בהידור מופלג. שכל השנה אנשים רגילים להשתגע למען הבלי העולם הזה, וכפי שכתב הרמב"ם שיש אנשים שמשקיעים הון רב בבניית ביתם כאילו הם מתכוונים לחיות בו אלף שנה, והרי לא יחיו בו יותר ממאה שנה, ומדוע ישתגעו כל כך עבור דקדוקי והידורי בניית ביתם. וכך יש מי שמשתגעים אחר בגדים ושמלות, או אחר כסף וכבוד. ועל כן נהגו נשות ישראל 'להשתגע' על הניקיונות לקראת הפסח, ולהראות בזה שכבוד שמיים יקר בעיניהן יותר מהכול, שאף כי לעיתים משתגעים אחר הבלי עולם הזה, אולם אחרי מצוותיו יתברך משתגעים יותר. ועל כן מחבב הקב"ה את הטורחים טרחות יתירות לקראת חג הפסח. ואע"פ כן, הרוצים לילך על פי שורת ההלכה ולהפנות את זמנם הנותר לתורה ומצוות, ברוכים יהיו.
על חירות ודקדוקי הלכה
שאלה: חג הפסח נקרא חג החירות, אך לכאורה כל דקדוקי ההלכות הקשורים לפסח משעבדים את האדם ולא משחררים אותו.
תשובה: עבד הוא זה שעובד למען מטרות זרות, כמו העבד שכל עמלו ויגיעו למען אדונו, שקנה אותו. אין אדם יכול להיות עבד בלא שימעט את כוחות חייו. אלמלא כן, לא היה יכול להסכים להכפיף את עצמו לפני אדוניו.
גם מי שעובד למען כסף או תאוות נחשב במידה רבה לעבד, מפני שהוא משעבד את נשמתו ואת כישרונותיו הרבים למען השגת מטרות גשמיות. נשמתו, שהיא עיקר אישיותו, נעשית משועבדת לגוף. גם מי שעובד למען השגת כבוד הוא עבד לתאוות הכבוד, וכל כישרונותיו הרוחניים משועבדים למען הכבוד.
ואם יאמר אדם: הלא זה מה שאני רוצה - כסף, תאוות וכבוד! ומה עבדות יש בכך? נשיב, כי כך מדבר אדם שאינו מודע לצדדים הרוחניים שלו, ממש כמו העבד שאינו מודע לכבודו העצמי, ועל כן הוא עובד למען זולתו, ומסביר לעצמו את עבדותו בכך שהוא עובד במטרה להינצל מענישה ולקבל מזון, לבוש ודירה. אבל באמת הוא משועבד, כי אינו מוציא את מלוא כישרונותיו אל הפועל. כך מי שעובד למען השגת כסף, תאוות וכבוד, עמל למען דברים שנותנים סיפוק זמני לצדדים הנמוכים שבאישיותו, ומזניח את פיתוח עיקר אישיותו.
ומיהו בן חורין? זהו מי שעובד למען גילוי עצמיותו באופן השלם ביותר, כאשר הכסף והכבוד הם רק כלים שמסייעים בידו לגלות את עצמיותו. וגילוי העצמיות של האדם תלוי בקשר שלו אל בוראו, והבורא גילה לנו בתורתו כיצד להוציא אל הפועל את עצמיותנו, שהתורה תואמת לנשמה הישראלית, וכל יהודי שעוסק בתורה ומקיים את מצוותיה מגלה את נשמתו. וזהו שאמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אליהו זוטא יז, אדר"נ ב).
ביציאת מצרים יצאה הרוחניות לחירות מהשעבוד לחומר
מצרים היתה ממלכת החומר. מבחינה חומרית הגיעה הממלכה המצרית לשיאים שלא יאומנו בעת העתיקה, אולם כל ההישגים הללו היו מנותקים לחלוטין מעולם הרוח. כל כישרונותיהם הרוחניים של המצריים היו משועבדים להישגים חומרניים בלבד. לכן היו כל כך חסרי מוסר, עד ששעבדו עם שלם באכזריות נוראה.
נמצא איפה, שיציאת מצרים לא היתה רק שחרורם של בני ישראל שבאותו הדור משעבוד מצרים, אלא ביציאת מצרים נשתחררה הרוח מהשעבוד לחומר. ולכן כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים, שביציאת מצרים תלוי גילוי הרוחניות בעולם. ולכן בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת מצרים, וכן השבתות והחגים הם זכר ליציאת מצרים.
סוגים של שעבוד
אדם שמשתוקק להיות מקובל בחברה - משועבד, מפני שאינו יכול לעשות את מה שבאמת מתאים לו, שמא ח"ו יבקרוהו. אולי היה רוצה להאריך בתפילה או לקבוע זמנים הגונים ללימוד תורה, אבל בעיני חבריו זה לא מקובל. אולי היה רוצה להתנדב למען חולים, אבל בעיני משפחתו זה יראה מוזר. אולי היה רוצה למחות כנגד עוול שנעשה לחלש במקום עבודתו, אבל הוא שותק מפני שהוא חושש לספוג עלבונות אם יפתח את פיו. נמצא שהוא משועבד לסביבתו.
אנשים הרודפים אחר הכבוד, כמו פוליטיקאים למשל, משועבדים עוד יותר, מפני שלא רק שהם נמנעים ממעשים מסוימים, אלא רוב מעשיהם נעשים כדי לזכות בכבוד, נמצא שכל חייהם משועבדים לתאוות הכבוד שלהם.
גם אדם שתאב מאוד להתענג באכילה הוא משועבד לתאוותו. שעות רבות בכל יום הוא טרוד בתאוות אכילתו, ואינו יכול לפתח את כישרונותיו הרוחניים, לא בלימוד ולא במעשים טובים. וכך לגבי כל סוגי התאוות.
גם הציבור הדתי צריך להשתחרר מהתלות המוגזמת בתקציבי המדינה, במיוחד מהתקציבים הייחודיים למוסדות החינוך והישיבות (נרחיב על כך בעז"ה בהזדמנות אחרת). גם מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהתלות בכספי התמיכה מאמריקה.
מכוח קדושת הפסח צריכים להשתחרר מכל השעבודים הללו.
שעבוד מהופך
ויש סוג של שעבוד מהופך, שאדם כל כך רוצה שלא להיות מושפע, עד שהוא בורח לקצה השני. למשל, אם הוריו יציעו לו ללמוד מקצוע, דווקא לא ילמד. והרי הוא משועבד, מפני שלא החליט כפי שהחליט מפני שחשב שכך מתאים לו, אלא מפני שנפשו נוטה לעשות תמיד ההפך ממה שהוריו אומרים לו.
דוגמא נוספת: אדם שחושש מאוד שמא ייגרר אחר תאוות וכבוד, וכדי שלא ייפול וייכשל הרי הוא מתנזר לחלוטין מכל תענוג גשמי או מכל שמץ של מצב שבו יכבדו אותו - גם אז יוצא שהוא משועבד, מפני שבפועל כל הזמן הוא חושב על התאוות והכבוד. ואף שהוא מנסה לברוח מהן, מכל מקום אינו יכול לחיות את חייו בחירות, מפני ששיקול דעתו מוטה עקב החששות המופרזים שלו מהתאווה והכבוד.
זהירות מהיגררות אחר המצריות - החומרנות
והוזהרנו גם שלא להיגרר אחר המצריות, שכל היגררות כזו משמעותה שעדיין נותרנו משועבדים במידת מה למצריות, וכמו שנאמר (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". וכן המלך נצטווה (דברים יז, טז): "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".
והיה אפשר לחשוב שיש לשלול את המצריות והמצרים מכל וכל, ועל כן באה התורה וציוותה (דברים כג, ח-ט): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט). כלומר, יחד עם הזהירות שלא להיות מושפעים מהמצריות צריכים גם להיזהר שלא להתרחק לגמרי מהמצריות, מפני שגם בחומריות יש ערך חיובי. ומי ששולל לחלוטין את המצריות החומרית, נשאר עדיין משועבד במידת מה למצרים, שעבוד מהופך, שאינו מאפשר לו לסלול את דרכו בחופשיות נטולת השפעות זרות.
חירות לדורנו
ועד שתימלא הארץ דעה את ה', צריך לעמוד על המשמר שלא להיות משועבד לתפישות המקובלות בעולם, וגם לא להיות משועבד להתנגדות גורפת לכל תפישה מקובלת. כדי שנוכל לשפוט במבט בהיר וצלול את דרכנו על פי תורתנו, להכיר את הטוב ואת הרע, ולבחור בטוב.
היחס לאקדמיה
למשל, אסור להיות משועבדים להלכי הרוח המקובלים באקדמיה, מפני שהם משקפים תפישת עולם חיצונית שמנוכרת לאמונה, ואין ממנה סיכוי לתיקון עולם. אך יחד עם זאת אסור גם לשלול כל דבר שמתחדש באקדמיה. והשולל את האקדמיה על כל מרכיביה, נעשה משועבד לנורמות הישנות, שלא כולן מתאימות בהכרח לדרכה של תורה. ומי יודע כמה תובנות חשובות הפסיד, תובנות אשר יכלו לשמש כלים חשובים לגילוי דבר ה' בעולם.
היחס לצבא
כך גם ביחס לצה"ל. אסור שהערך המקודש של הצבא יגרום לאדם להתעלם מהביקורת הנדרשת על החסרונות שבצבא. על כל איש ישר ומוסרי להיות מודע לאינטרסים השונים שמניעים את אנשי הפיקוד הבכיר. עליו להבחין ברודנותם כלפי החלשים מהם, ובחנפנותם העצומה כלפי בעלי הכוח והשררה. מאידך, אסור שהביקורת והכעס המוצדק על מעשים רעים שעשה צה"ל לאחרונה יגרמו לשלילת ערכו המקודש.
אסור להשתעבד לצבאיות ואסור להשתעבד להתנגדות לצה"ל. על כל יהודי וחייל לראות כבן חורין את המעלות והחסרונות שבמערכת הצבאית, לתרום את חלקו ולבקר כדי לתקן.
החמץ רומז לשעבוד
החמץ רומז לשעבוד האדם. תהליך ההחמצה, שמתפיח את הבצק ומשנה את צורתו, מסמל את ההשפעה החיצונית על הבצק. לעומת זאת, המצה נשארת כצורתה הראשונית בלא שינוי.
וזאת העבודה הגדולה שלנו בפסח - לחזור בכל שנה מחדש אל העצמיות שלנו בלא שום שמץ שיעבוד.
אם נזכה לשמור עצמנו בחג המצות מחמץ ולאכול את מצת המצווה, נוכל אח"כ לחזור ולאכול חמץ, כלומר לפעול בתוך העולם הזה ולתקנו. להשתמש בחמץ כדי לגלות את דבר ה' בעולם בלא שניגרר אחריו.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.













