ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גזירה שישתכח מן הלב?! ;">

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף בעקבות הגירוש דרכים מעשיות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ו

גזירה שישתכח מן הלב?!


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

על מה עשה ה' ככה לארץ?
ככל שעוברים הימים והחודשים, הולך ומתברר, גם לציבור בישראל, שהגירוש מגוש-קטיף ומצפון השומרון היה רעיון רוח רעה של אדם אחד, אשר העמיד את טובת עצמו ואת טובת משפחתו מעל לטובתו של עם ישראל כולו.

עין בעין ראינו כיצד "אין מקיפין בחילול ה'", ידו של הקב"ה הונפה, ומצא בעל חוב מקום לגבות את חובו. ולאחר כל זאת, הרי מאמינים בני מאמינים אנו, ויודעים כי גם מאחורי אדם חסר לב עומד ריבונו של עולם, שהוא הדוחפו למעשה הרע, והוא גם הנפרע ממנו, מפני שסוף-סוף יש בחירה חופשית לכל אחד.

תפקידנו אנו הוא לחזור ולנסות להבין את דרכי ה'. דבר שקשה לעשותו בסמוך לאירועים, נדרש מעמנו במלאת שנה לגירוש.

באמת, עברנו מלחמה. זה לא היה "עוד מאבק". זו היתה מלחמה, אשר החלה במלחמת דעות, ונסתיימה, לצערנו, גם בנפילת חללים, כפשוטו ממש. מלחמה בין כולם לכולם: בין מגרשים למגורשים, בין כוחות ציבוריים לכוחות ציבוריים, בין בעלי דעה תורנית לאחרים. וכדרכה של מלחמה, היא משדדת מערכות וגורמת להתבררות הכוחות.

לא ברור שאנו בסוף הדרך. ייתכן שתבואנה התבררויות נוספות. אולם כסיכום לתקופה הזאת אנו מבחינים בשלוש מגמות בתוך הציבור המאמין בהמשך שותפות עם מדינת ישראל (ישנה אמירה נוספת של פשיטת רגל וייאוש מהמדינה. אינני עוסק כאן במגמה זו).

המגמה הריאלית
זו הטוענת שחייבים להתייחס לנתונים בעם ובארץ. בבחירות השיג הציבור הדתי-לאומי תשעה מושבים בכנסת, וכלל הציבור הדתי-חרדי השיג 27 מושבים. עם כוח כזה אי-אפשר לייצר מהפכות, אין בכוחנו להנהיג את מדינת ישראל, ועל כן עלינו לעסוק במרץ במזעור נזקים. זאת על-ידי השתלבות מאסיבית בכל המערכות הפועלות ומניעות את המדינה: בתי המשפט, האקדמיה, המכונים לדמוקרטיה, התקשורת הכתובה והמצולמת, הצבא לכל מערכותיו וכד'.

ההשתלבות אומנם לא תוביל אותנו למדינת מלך המשיח, אולם היא תוביל למדינה מתוקנת יותר. הציבור הדתי יקבל בה פינה התואמת את כוחו, והארץ תשקוט.

מגמת הטוב הכללי
שנים רבות הורגלנו לראות בכל תנועה ובכל התרחשות אך טוב וברכה וחיים. חלק מהציבוריות שלנו ממשיך לטעון בעקשנות שהתמונה מן העבר לא השתנתה. היו אומנם כמה אירועים קשים, אך על כל הפשעים תכסה אהבה. עלינו ללכת בדרך הקודש, אל לנו להתערב באקדמיה ובבתי המשפט, תוצרי תרבות הגויים. ועם זאת, עלינו להאמין בהמשך דרך העלייה של ישראל בארצו.

הגירוש ושאר המכות אשר סופג הציבור הדתי, ייראו בהמשך כאפיזודה חולפת. אנו נמשיך לאהוב ולהתחבר עם אותן מערכות חיוניות הקיימות כיום. הצבא הוא אבן פינה יסודית במדינת ישראל, ואנו חייבים להמשיך ולהיות שותפים מלאים בנשיאה בעול. אסור לעולם לפגוע באחדות הצבאית, גם כאשר זו סוטרת על פנינו והולמת בראשינו. ככל שנוסיף אמונה ואהבה, כך נחשוף את האמת הישראלית וכך נתקרב אל היעד הסופי, שהוא אינו מסתפק במזעור נזקים, אלא בטוח בנצחון האמת הישראלית.

מגמת ההתכנסות לצורך חיבור חדש

לעומת שתי המגמות הראשונות, הולכת וקמה עמדה שלישית. זו היודעת לקרוא נכון את המפה העכשווית, ועם זאת אינה יורדת משאיפותיה.

היעד היה, הווה ויהיה, לחולל מהפכה במדינת ישראל. ודאי הוא, שאין להסתפק ביעד חלקי של מזעור נזקים. ועם זאת, חייבים לבחון להיכן הוביל אותנו הקב"ה, ומהם הצעדים המתחייבים מהמצב בהווה. ניתוח ריאלי מביא אותנו להבנה, שדברים רבים נשתנו מכמות שהיו בראשית ימי המדינה. בעבר יכולנו לחבור לכוחות חיוביים אשר הובילו את המדינה, ועמם ליצור ולבנות. כיום, לא נותר מן הכוחות הללו כמעט מאומה.

אמירות כמו "אין עם מי לדבר" או "לא סופרים אותנו" הנן תחושה חזקה וברורה שאי-אפשר לטייחה בביטויים על טוב ועל אהבה. האם להסיק מכאן שהגיע זמן לנתק קשר עם המדינה? חלילה וחס!

המסקנה חייבת להיות שהקב"ה מורה לנו דרך חדשה, ומאלץ אותנו לזקוף קומה ולעלות מדרגה. אם קטן אתה בעיניך - ראש שבטי ישראל אתה! זוהי המחאה אשר מחה שמואל הנביא כנגד שאול בעת אשר האזין לרחשי העם ולא השלים את מחיית עמלק. אף אנו נאמר זאת לעצמנו: יש לנו כוח גדול ואמת גדולה. אל לנו להפטיר כדאשתקד ולהמשיך כאילו לא קרה מאומה. וכמובן, אל לנו להסתפק ביעדים מוגבלים.

חובתנו להגדיר מחדש את האמת שלנו, ולא בכל מחיר לשתף פעולה עם המערכות הציבוריות במדינה. כאשר בתי המשפט הופכים לזרוע לדיכוי, נכריז שאין לנו חלק באלה, ואיננו מכירים בהם. כאשר צה"ל פועל למיגור אויב, אנו פועלים כחלק בלתי נפרד ממנו, ורואים בו זרוע מלכותית ל"עזרת ישראל מיד צר". אבל כאשר הוא הופך את נשקו ומשתמש בכוחו להרע, נעמוד איתן על זכויותינו וחובתנו, שלא לתת יד לרשע.

אם בעבר ניתן היה לשרת כחייל מאמין בתוך קהל של אלה שאינם שומרים תורה ומצוות, הרי שכיום עלינו לדרוש להקים יחידות מובחרות ומיוחדות, אשר אלא כולו לכתחילה. ללא פשרות של שילובי לוחמות, דבר הפוגע בצניעות וביכולת הלחימה. ללא פשרות בשמירת השבת. נבצע כל פעילות ביטחונית, אך לא נחפש קולות כדי להתיר פעילויות שאין בהן ערך מבצעי. כך נאמץ את כוחנו, ובהדרגה נבנה כוח אשר יוביל למהפכה מלאת חיים.

כיצד תתחולל המהפכה? נגעים רבים אנו מוצאים בעם ישראל כיום, הן בצדו הפרטי והן בצדו הכללי. חיי משפחה, מוסר וערכים ואהבת איש את רעהו נעשו לביזה. הציבוריות שקועה בתרדמה עמוקה, שגם מטחים של מאות טילים עדיין לא העירו אותה.

ועם זאת, יודעים אנו באמונה ברורה, שמתחת למסווה מסתתרת נשמת ישראל ולא לנצח תימשך התרדמת. עלינו לפלס דרכים להנהגה הא-לוהית, דרכים חדשות ומבריקות, מלאות חכמה, כדי לסייע לקב"ה בפעולתו.

המבנה האדמיניסטרטיבי של השלטון הנו העתק משלטון במדינות זרות. גבולות האחריות של שרים, ודרכי פעולות המשרדים, הפכו לעובדה שאין איש מערער עליה. והנה, בבחינה מעמיקה נמצא, שיש אפשרות לערוך חלוקה מחודשת של המשאבים ומערכות הפעולה, באופן שיקדם את המדינה למקום אחר, איתן בהרבה. כיום, חלק גדול מהמשאבים וההתעניינות הציבורית מופנים כלפי חוץ והם במרכז חיינו. משרד החוץ נחשב כאחד המשרדים החשובים והיוקרתיים ביותר. ודאי שמשרד הביטחון ותפקיד שר הביטחון הנם במעלה הראשונה. לעומתם, משרד הרווחה נחשב בעל ערך דל, אשר עד היום לא ראתה מדינת ישראל לנכון למנות שר למשרד זה. במחשבה אמיצה ומשוחררת, ניתן לראות את העיוות במבנה זה.

עם ישראל בנוי על ערכים פנימיים, ערכי תורה וערכי מוסר, הבאים לידי ביטוי בראש ובראשונה ביחידות המצומצמות הפרטיות: החינוך האישי הפרטי של כל אחד, המשפחה בישראל, הקהילה המאגדת את אלה לאגודה אחת. כל אלה, הם הצריכים להיות בראש סולם המעלות. אם הקשר בין אדם לחברו ובין קהילה לקהילה יהי קשר אמיץ, הוא ישמש יסוד לבניית פירמידה בריאה של אומה.

הדאגה לביטחון ולמיגור כל אויב צריכה בוודאי להדאיג כל פרט, אשר יתחבר עם הצבא בתפילות להצלחתו. ואולם האויב מבחוץ לא צריך להיות מרכז חיינו ומוקד סדר-היום הציבורי שלנו. מערכת קשרי החוץ בוודאי חשובה היא, אבל האזרח הקטן איננו קשור אליה, ומדוע עליו להאזין בכל מהדורת חדשות לאירועים הנוגעים למדינות העולם?

סדר-היום הלאומי חייב לעבור שינוי כביר. ההתעניינות חייבת לעבור פנימה. בראש ובראשונה לחינוך הטוב, חינוך ולא רק למידה של ידע והשכלה, אלא העמקת ערכי טוב ואבחנה בין טוב לרע.

לכך צריך להפנות את כל המשאבים, ובעיקר את ההתעניינות ודעת הקהל. וזאת כדי שהורים לפני דאגתם מה אמר שר חוץ של מדינה פלונית או נשיא של מדינה אלמונית, יידעו מה לומד בנם בבית הספר.

הטבת חיי הפרט על-ידי מיגור העוני תסייע לבניית חברה צודקת. מיגור העוני אינו זקוק למשאבים רבים כפי שנראה במבט שטחי. הוא דורש התעניינות וליווי משפחתי לאלה שמצבם גרוע. עובדים סוציאליים יפנו את עיקר מרצם וזמנם להנחיית המשפחה, כיצד לכלכל את התקציב המשפחתי, להיכן לשלוח ילדים לחינוך, כיצד לבנות נכון את היחסים הפנים-משפחתיים.

זוהי המהפכה הנדרשת.

או אז, משרדי העבודה והרווחה יהפכו למשרדים מובילים, אם לא בתקציב גדול, הרי שבחשיבות הלאומית ובתודעה הם יהיו כאלה. משרד הפנים ירכז את כל הפעילות הפנימית, את החינוך, את הרווחה ואת הבריאות וכד', והכוחות יושקעו פנימה. כך תעמוד האומה הישראלית על רגליה, כלביא יקום וכארי תתנשא. מתוך כך תהיה הקרנה אדירה כלפי חוץ, אשר תביא למבט אחר על עם ישראל ועל מדינת ישראל.

סוף דבר
למהפכה אנו צריכים.
הביאנו הקב"ה בזרוע חזקה ובכאבים וייסורים אל המקום שבו אנו צריכים לקבל את ההחלטות הנכונות. נבנה עצמנו כציבור מוביל, בעל ערכים ועוצמה, ומתוך כך נזכה לחולל את המהפכה.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il