ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות מאבק ;">

בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף בעקבות הגירוש דרכים מעשיות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ו

הלכות מאבק


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

ה' לא הושיע
"אל תסתר פניך ממני ביום צר לי..." בשירה שהיא זעקה, תחינה, קריאה בגרון ניחר מעומקא דליבא הרעדנו כולנו, צעירים ומבוגרים, את קירות בתי הכנסת ואת קירות לבבינו ברגעיו האחרונים של גוש-קטיף וצפון השומרון. כמה קיווינו שגם את החיילים והשוטרים המקיפים אותנו תזעזענה קריאותינו, שהלב היהודי הפועם מתחת למדים ינצח את החישובים הקרים של 18,000 שקלים, סיום קורס יוקרתי, חשש מכלא, קריירה צבאית ושל מוח שטוף בתעמולה, אך לא זכינו. ה' לא הושיע, לא עננו ביום קראנו.

השבר הגדול לא פסח כמעט על אף אחד מהמגורשים, השבח"ים, וכלל ה"ציבור הכתום". לא רק הנוער, גם המבוגרים חוו חוויה מזעזעת ומכוננת, ורבים בוחנים מחדש את יחסם למדינה, לממשלה, לצבא, למשטרה ולבתי המשפט.

אך בקרב בני הנוער המצב מסובך יותר - התפיסה שלהם את הדברים בנויה באופן חד יותר, הם אינם מקבלים הסברים מעורפלים. את מה שהמבוגרים מכנים כ"מסרים מורכבים" הם מקבלים כמסרים כפולים ואף כצביעות. אגב, לעיתים אנו זקוקים לראייה כזו - היא מחייבת אותנו לבחון היטב את האמיתות שאותן אנו משננים לעצמנו ולתלמידינו, אך עדיין ראייה כזו עלולה להזיק הן למהלך התקין של ההתפתחות האישיותית, והן לעצם המאבקים העלולים להתרגש עלינו, ח"ו.

חשוב לציין, כי הן מהתרשמות אישית והן מהתרשמותם של אנשי מקצוע שבדקו זאת, ניכר כי אלה שהתנגדו לגירוש באופן משמעותי עברו את חוויות הגירוש המזעזעות באופן בריא יותר, וההתמודדות הנפשית שלהן היתה קלה יותר, כך שהפתרון להרחיק את הנוער מעיסוק בהתנגדות לגירוש או לפינוי של מאחז בודד הוא גם לא מעשי, גם לא בריא מבחינה נפשית וחינוכית, וגם - כמובן - הנוער הוא שותף הכרחי. אך מצד שני, לאור התסבוכות החינוכיות, הרוחניות והגשמיות הנובעות מכל זאת, אנו כמחנכים חייבים להיות מודעים לבעיות ולחפש דרכים לפתרונן.

התנתקות שלאחר הגירוש
במאמר זה אינני מתיימר לתת תשובות לשאלות הגדולות העומדות לפתחנו, מכיוון שאיני בר הכי. לכך צריך תלמיד חכם, אך אשתדל, מתוך ניסיוני כמחנך שהיה עם תלמידיו בפינויים רבים ובגירוש וראה את הקשיים הגדולים, לסקור את הבעיות העיקריות הנוצרות מתוך מצב קשה זה.

א. שבר אמוני - מי שתלה את עיקרי אמונתו ב"היה לא תהיה" ובכך שהתפילות בוודאי יועילו והגירוש לא יקרה, קיבל מכה קשה מבחינה אמונית, ואנו רואים, לצערנו, שלפעמים דווקא מי שבתקופה שקדמה לגירוש היה חדור אמונה - חלה אצלו נפילה גדולה. לעיתים זו נפילה בכל ענייני תורה ומצוות, לעיתים רק בתפילה מתוך התפיסה ש"הרי בגוש-קטיף קרעתי את השמים - וזה לא עזר" [בכדי למנוע נפילה כזו חשוב להסביר, בעיקר לנוער, את מקומה של התפילה וההשתדלות - "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו - וה' יעשה הטוב בעיניו" ולא - "ה' יעשה את מה שאנו רוצים". אנו צריכים מצדנו לעשות את כל המאמצים, הרוחניים והפיזיים, כדי לקדש את מה שאנו מבינים כרצון ה', אך בסופו של דבר - ה' יעשה הטוב בעיניו. כמובן שאין לומר: "כיוון שה' בסוף רצה שניעקר מגוש-קטיף - סימן שזה רצון ה' וצריך להמשיך במגמה הזו או להשלים אתה". כשם שחולה מתפלל, וגם אם למרות תפילותיו מצבו הופך רע יותר הוא לא צריך לחדול מלהתפלל ולהתאמץ להבריא. העיקר הוא מצד אחד "בהדי כבשי דרחמנא למה לך"? ומצד שני "ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". התפילה היא לא בהכרח פועלת לטוב באופן המיידי והנראה לעין, ולפעמים הקב"ה גם אומר "לא". כשם שבן מתחנן למשהו וחושב שזה הטוב, והאב שיודע שזה לא טוב אומר "לא" - והבן לא מבין למה, אבל האבא לא חדל מלהיות אביו, והבן לא חדל מלהיות בנו].

ב. חשש נוסף ישנו מתגובה הפוכה - "ה' הוא המלך". ודאי וודאי שכך הוא, שהוא המלך ואין עוד מלבדו, אך כאשר זה מתפרט ויורד למציאות - הגישה הזו, שיסודה גבוה מעל גבוה, עלולה להוביל לפטאליזם, לשלול את יכולתנו לפעול במציאות הקיימת, לשלול התבוננות במציאות כפי שהיא - "היה לא היתה..." - לשכוח שלצד ידיעותינו והכרתנו בכך שיש הנהגה א-לוהית - עלינו לפעול בחינת "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". כאשר מאמצים תפיסות עולם המצריכות העמקה רבה בשטחיות, כי זה נח - "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון" - הדבר עלול להוביל לאפטיות, לרדידות מחשבתית המסוכנת לאמונה.

ג. פגיעה נפשית - גירוש ופינוי הם טראומה, גם למגורשים וגם למשוב"חים, ובאחוזים מסוימים ישנה ירידה בתפקוד היומיומי, דיכאון, יציאה מהמסגרות השונות, בריחה מהחיים - "התנתקות שלאחר הגירוש".

ד. ייאוש מהדביקות בארץ-ישראל - "העם החליט אחרת" - לפטור את עצמנו באמירה "צריך לדבר עם העם", אבל כשבפועל זה לא קורה - אז מרימים ידיים.

ה. פגיעה בערכים אחרים - כאשר משקרים למען ארץ-ישראל (בכניסה לגוש-קטיף), מפרים חוקים למען ארץ-ישראל (כניסה לשטח צבאי וכדומה), פוגעים ברכוש ציבורי למען ארץ-ישראל (פנצ'ור ג'יפים), לא תמיד זה נעצר בכך. היסוד "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - פועל בכיוון חיובי, אך גם בכיוון השלילי. העדינות הטבועה בציבורנו, ציבור בני התורה, עשויה להיפגע בתת המודע, והדוגמאות לכך קיימות לצערנו בשטח.

ו. כבוד תלמידי חכמים - תוך להט הוויכוח בנושא העומד ברומו של עולמנו גולשת המחלוקת למצבים שבהם לא מבדיל הנער הממוצע בין מחלוקת עניינית לגופו של דבר ובין השמצות ופגיעה בכבוד תלמידי חכמים, וגם אם יטען הטוען כי אותו רב אינו תלמיד חכם - עדיין אין לנער הממוצע כלים להבחין בין רבנים שונים והיחס לכל תלמידי החכמים נפגע קשות. בעקבותיו נפגע גם היחס לאמונת חכמים וקיום התורה בכלל, ומתוך כך היחס לכל ממסד.

ז. היחס למדינה - שוב, מתוך אותו הקושי הקיים לעיתים אצל צעירים בכל הנוגע לאבחנות דקות והבדלה בין מקרים שונים במציאות מורכבת, רבים המתקשים לערוך את ההפרדה הנדרשת בין ממשלה למדינה, בין שלטון זמני, בע"ה, של פושעים ובין הנס הנפלא של תקומת עם ישראל בארצו, בין האיסור להשתתף בכל דרך שהיא בגירוש יהודים ובכל דבר איסור, ובין המצווה להגן על ישראל מיד צר.
לא מניתי כאן את כל הבעיות, אך אני מקווה כי העליתי כאן את רובן.

חשוב לי להדגיש - כמי שהיה כמעט בכל פינוי בשנים האחרונות, כולל כמובן בגירוש מגוש-קטיף, ומצפון השומרון ומעמונה, וראה את בני הנוער לא דרך הטלוויזיה - יש לנו באמת נוער נפלא, שידע לוותר על תענוגות החופש, על עבודה מכניסה ועל מנוחה בבית למען ארץ-ישראל, שידע לסייע בכל דרך אפשרית בחום הנורא של חודש אב למתיישבי הגוש וצפון השומרון, וידע, בדרך כלל, לשמור על צניעות. על אף כל החששות שהועלו, והם קיימים, ישנה בריאות איתנה, המבוססת על שנות חינוך איכותי לדביקות באידיאלים. אין אנו פטורים מלהשתתף במאבק על ארצנו, יחד עם זאת אין אנו פטורים מאחריות על התוצאות הצדדיות העשויות להיווצר ממאבק זה ומהתייחסות מתאימה לתוצאות אלה.

ארץ-ישראל אינה נקנית באיסורים

על-מנת להיערך למאבקים העלולים להתרגש עלינו מבחינת מניעת הנזקים החינוכיים, נחוצים כמה צעדים:

מודעות והבנה לבעיות - מתוך כך ניתן לנתח ולחשוב על הכוונה מתאימה לפני, על תשובות מכוונות אחרי, ועל הדרך להעביר אותן.

הרבה אומץ ועוז רוח - לא לברוח מהבעיות אלא להתמודד איתן.

הסברה רבה ועמוקה - לא רק בשעת מעשה, כאשר אין זמן וכולם לחוצים, אלא בדיונים רציניים ומתמשכים החייבים לבוא כהכנה למצבים כאלה. בהעברה זו יש לעמוד קודם לכל על מהות המאבק וחשיבותו - כדי שמי שהולך לשם לא ילך בשביל ה"אקשן" וכדו', אלא מתוך מחויבות עמוקה לארץ-ישראל, לתורה ולעם, וממילא תהיה צורה אחרת להתנהגותו במצב זה. יש לעמוד על ההקשר של המאבק הזה למציאות הכללית של עם ישראל ולהסביר גם על מה נאבקים באופן ספציפי במקרה שלפניו עומדים. יש לכך השלכה גם על סוגיית הגבולות ועל מידת ההשקעה (אינו דומה גירוש יישוב לפינוי אוהל בודד מגבעה) ויש להעלות מצבים אפשריים ולדון בהם.

נגיעה בשאלות האמוניות והחינוכיות העולות מהמציאות שלפנינו - הן כהכנה, והן לאחר מעשה. לא כאן המקום ולא אני האיש להציע תשובות, אך באופן כללי טוב לאפשר לנערים לבטא את עצמם ולפרוק את התחושות שלהם, ויחד אתם לנסות להגיע לתשובות.

הצבת הגבולות - זה לא העיקר, אבל ללא גבולות ברורים עלולים להיגרם נזקים גם לנערים וגם למאבק עצמו. גבולות אלה צריכים להיגזר מתוך שלוש נקודות מוצא. האחת, מה מותר ומה אסור על-פי ההלכה - "הלכות מאבק", כדי שלא יהיה מצב שבו נאמר כי "ארץ-ישראל נקנית באיסורים...". נקודה שנייה, גם מה שמותר - האם זה מועיל? ישנן פעולות רבות שייתכן שהן מותרות על-פי ההלכה, אך הן אסורות בהיותן מזיקות. ונקודה נוספת, מה המחיר? האם כדי לעכב פינוי של אוהל בחמש דקות כדאי לשבת בכלא ארבעה חודשים?

גבולות אלה יש לברר, לענ"ד, עם גדולי תורה ואנשי שטח.

מעקב אחרי תופעות פוסט-טראומה - אין כאן המקום להרחיב בנושא. יש ללמוד את הסימפטומים ואת דרכי הטיפול - מומלץ לפנות ל"מהו"ת" במועצה אזורית שומרון המתמחים בנושא, על-מנת לקבל הדרכה וייעוץ (03-9061143).

"עמו אנוכי בצרה" - אי-אפשר לצפות מנערים החשים כי רק מציבים להם גבולות אך לא ממש נמצאים איתם, לקבל בלב שלם ובנפש חפצה את עול המבוגרים. אנו צריכים להיות שם. ראשית, משום שגם אנו לא פטורים מהחובה למסירות נפש על ארץ-ישראל; ושנית, לשאת עמם בעול, וממילא גם דברינו יישמעו. גם התוקף והאיכות של המאבק יהיו שונים אם משתתפים בו אנשים בעלי זקן מלבין.

בכל התייחסותנו למאבק על ארץ-ישראל חובה עלינו לא להסתפק בעיסוק בשאלות כגון האם לסרב פקודה או לא והאם לומר "שלח אורך ואמיתך" וכדו', אלא להיות מודעים להשלכות שיש לכך על בני הנוער, לתת את הדעת על הדרכים השונות לצמצום הנזקים, ולאחר שעשינו את שלנו - ה' יעשה הטוב בעיניו.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il