ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המלחמה היא עונש על החרבת חבלי ארץ-ישראל ;">

בית מדרש מבט על התקופה מאמרים אקטואליים מלחמת לבנון השניה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ו

המלחמה היא עונש על החרבת חבלי ארץ-ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

בתקופת ההתנתקות ראינו רבנים שלא פעלו לפי פסיקת גדולי הדור. האם ניתן לעשות דבר מה כדי שתופעה כזאת לא תחזור על עצמה?
בציבור שלנו יש בעיה, היות שחלק מהרבנים מתוך אותו בית-מדרש יצאו בריש גליה נגד הדרכתם של גדולי ישראל, הרב שפירא והרב אליהו שליט"א, שהורו באופן חד-משמעי שאסור לתת יד לדבר הזה, שכן זאת עבירה נגד תורתנו הקדושה להגלות יהודים, להחריב את ביתם ולהסגיר את השטח לידי האויב. ההלכה קוראת לאדם כזה "מורה הלכה בפני רבו". בדורות הקודמים היו מנדים כזה אדם, אנו לפחות נסייג את דבריו ואין אנו חייבים בכבודו.

המושג של היררכיה של תורה, שלא כל מי שנקרא רב יכול לחלוק בפסיקה למעשה על זקני הרבנים, לצערנו לא נקבע מספיק בציבור. הרמב"ם בפ"ב בהלכות ממרים כבר כתב שאין לפסוק אלא כמי שגדול בחכמה ובמניין, כך מהגמרא בעבודה זרה.

בעיה נוספת היא שהדברים נאמרים מסברות ללא מקורות. הרי הרמב"ן כותב שלא נעזבנה מידינו ביד האומות ולא לשממה, וכפי שהפתחי תשובה פוסק כמוהו באבן העזר סימן ע"ה, ומי שגוזר לבטל מצווה, אפילו אם מלכות ישראל אומרת כך - צריך לדעת שאצלנו התורה היא מעל כל החוקים האלה, לא משנה אם הגוזר הוא רשע גוי או מלך ישראל, ואפילו אם זה נגד איסור דרבנן, הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ג) פוסק שאין שומעים לו, ויש מצבים שאדם אפילו חייב לספוג מאסר בעקבות אי ביצוע ההוראות. אם ההוראה היא להעביר על הדת, אף מחויב למסור את נפשו.

יכול להיות שאילו כל הציבור שלנו לא היה נותן יד לדבר וכל מי שיש בו יראת שמים לא היה עובר את העבירה, הם לא היו יכולים לבצע את הגירוש והחורבן.

שאל אותי פעם תלמיד, איך אדע מה האמת? ראשית כל, כאשר רב אומר לתלמידו דבר הלכה, על התלמיד לשאול על בסיס מה הוא אומר את דבריו, הרי יש לנו תלמוד ופוסקים. ואיך ידע האם דבריו הם האמת? הרמב"ם מגדיר במורה נבוכים "איך ידע אדם מה האמת - לאחר שיבדוק את כל חלקי הסותר". כלומר, ישמע כל דעה ואת מה שיש להקשות עליה ואיך מתרצים את הקושיות, ויבין מעצמו איך יותר מסתבר. ואם הוא לאו בר הכי, שיתייעץ עם הרבנים או עם ראש הישיבה שלו; ואם גם הם טועים, שילך לאחד מגדולי הרבנים שיש לו אמון בו וישאלהו באיזו דרך ישכון אור.

אכן תלמיד שרבו מטעהו הוא שוגג, אינו מזיד ואינו אנוס. בסוף פרשת שלח-לך כותב הנצי"ב על-פי פשוטו של מקרא בפר העלם דבר של ציבור, שאם המנהיגים הטיפו לעבוד עבודה זרה בזדון - הציבור שעושה כך נקרא שוגג. הוא מוכיח את הדבר מן הפסוק "ונסלח לכל העם בשגגה", ואף-על-פי שלמנהיגות זה היה בזדון. כמובן היוזמים - הממשלה, חברי הכנסת ומערכת המשפט שנתנה גיבוי - הם אשמים בזה, והם נחשבים מזידים, אבל המוטעים נחשבים שוגגים.

אין ספק שחורבן היישובים בפועל והרצון להמשך החרבת חבלי ארץ-ישראל מהווה קטרוג גדול עם על ישראל כלפי שמיא, ואין לי ספק שהמלחמה המתרחשת ברצועת עזה ובלבנון בעקבות חטיפות החיילים והקטיושות המגיעות עד חיפה ועפולה היא עונש על כך.

יש לדעת שאין זו רק פגיעה בארץ-ישראל, אלא יש פה כוונה לטשטש את הזהות היהודית, ולחלק בין דת למדינה, לאחר שהציונות החילונית כבר סיימה את דרכה ולא מעניין אותה ליישב את הארץ. אנו רואים, למשל, שאמרו שיפרקו משרדי ממשלה "מיותרים" ולמעשה פירקו רק את משרד הדתות המסמן את הפן הממלכתי של הציבור השומר תורה ומצוות. כך גם בפסקי הבג"ץ באחרונה. לפני זמן מה פסקו שאין לבית-הדין לדון בענייני הממונות שבאישות אלא בגט. כך גם בעניין זוג שהבעל הביא ראיות מתמונות שהאישה נאפה, וכאשר האישה הלכה לבג"ץ וטענה שבעלה חדר לפרטיות שלה ועשה עבירה בכך שצילם אותה - פסק הבג"ץ שאין להשתמש בראיות. לפי הדרכת התורה יש להעניש אותו על עבירתו, אבל אין זה פוגע בחומר הראיות ויש להשתמש בהם. כאן הבג"ץ פגע בדיני אישות שבבית-הדין ולא בדיני הממונות. כך גם בגיבוי שנתנה מערכת המשפט למצעד של אנשים חולים בירושלים. כך גם בעשיית פלוגות מעורבות, בלי אפשרות לחיילים דתיים לשרת בגדרי צניעות על-פי מה שחונכו. איננו כופים על אף אחד שום דבר, אך יש לאפשר לחיילים לנהוג על-פי דרכם, כולל מניין, שבת, כשרות, צניעות וכו'. כך גם ההתעללות במתיישבים העקורים מגוש-קטיף, שמבקשים מהם להמציא קבלות על חשבון החשמל לפני 10 שנים, למרות שלחברת החשמל יש כל הנתונים והם יודעים שמדובר באנשים שהיו גרים בגוש-קטיף. וכן אדם שגר שם בשכירות 20 שנה ולא קיבל דבר כי זה היה שכירות, והציוד שהלך במכולות, ואנשים שלא מצאו עבודה ועוד ועוד.

האם חובה עלינו לעשות מעשה על-מנת למנוע את אותו מצעד?

יש להפגין נגד הדבר הזה ולדרוש מהממשלה למנוע ביזיון של עם ישראל.

איך נצא מהמצב הרוחני, החברתי והביטחוני המסובך הזה?
בדרך הטבע קשה לראות, אבל אולי עם ישראל כולו, לאור הקשיים, יפקח את עיניו ויחזור בתשובה. ובכל אופן יש לקיים את "לך כנוס את כל היהודים" - יש מקום להתאחד בציבור הדתי-הלאומי, במפלגות, וכך נצליח לבטל את כל החוקים שמחוקקים נגד הזהות היהודית.

הרבה מאוד תלמידים נמצאים כעת ב"חופש הגדול", כיצד יש לנצל את הזמן בחופשה?
תלמידי ישיבה יוצאים לחופשה גם כדי לנוח, אך לא לצאת מן המסגרת הלימודית. אין להתנתק מן המזון הרוחני - מן הלימוד. יש לקבוע עתים לתורה, וכשם שהאדם מתפלל, אוכל ושותה בכל יום, כך יש לקום בזמן לתפילה. כדאי לטייל בארץ, כי בדרך הזאת הארץ מתחבבת על התלמידים. היום, במצב הלא-נורמאלי שבו אנו נמצאים, חשוב שתהיה נוכחות יהודית בכל מרחבי ארצנו, וככל שנבליט יותר נוכחות נקווה שזה יישאר בידי עם ישראל.

כיצד על ההורים לנהוג בחופשת ילדיהם?
על ההורים לעודד את התלמידים שלא לישון עד מאוחר כל בוקר, אלא לדעת לשמור על הסדר התקין גם בחופשה, וכך גם לא יתקשו לחזור ללימודים - לסדר של משטר וסדר. ובכלל, צריך לדעת שגם להורים יש חלק בחינוך הבנים ואין להטיל את האחריות רק על בית הספר או על הרבנים.
ככלל, עצם קביעת חופשה בת חודשיים וחצי היא פשע ביחס לתלמידים. דבר זה נלקח מאמריקה, שם הילדים עזרו להוריהם בחקלאות על-מנת להוציא את היבול, אך ודאי היום הזמן הארוך הזה לא שייך.

לצערנו חווינו לאחרונה ניסיונות חטיפה של טרמפיסטים על-ידי מחבלים ימ"ש. האם יש להימנע מנסיעה בטרמפים?
אכן, בנסיעות בטרמפים יש לנקוט זהירות, צריך לשים לב שהנהג או הטרמפיסט הוא יהודי, אבל ודאי וודאי שאין להורות שלא לקחת טרמפים בכלל, שאם כך ייאמר גם שלא יסתובב באשקלון ובצפון. לחיות בפחד כזה זה לא שייך.

בעקבות האירועים בצפון ובדרום הארץ, מה דעת ההלכה בנוגע להרג אזרחים תוך כדי לחימה במחבלים?
המהר"ל מפראג, מגדולי ישראל, בספרו גור אריה בפרשת "וישלח" מדבר על השאלה: מה היה הבסיס ההלכתי ששמעון ולוי הרגו את כל שכם? והוא משיב שהפעולה היתה פעולת גמול מלחמתית, שהרי הם אמרו: אם תימולו, נהיה עם אחד. זאת אומרת, שעד עכשיו הם שני עמים, ואם עם אחד פוגע בעם אחר אין לראות בזה עבריינות גרידא, אלא פעולה מלחמתית, ולכן הם פגעו בהם בפעולת גמול מלחמתית. למותקף מותר לענוש את העם התוקף והוא אינו חייב לבדוק אם יש שם חפים מפשע או לא. אם צה"ל יודע שיש מעבדה בבניין בקומה השלישית - על-פי התורה מותר לו להפגיז את כל הבניין עד היסוד, כולל כל הנמצאים שם. "חפים מפשע" אינם צריכים להיות ליד המחבלים. אין לסכן חיילים כדי שיבדקו מי בדיוק המחבלים. הרעיון הזה לקוח מן הנוצרים, וגם הם לא מקיימים אותו. אם הצבא שלנו היה פועל על-פי דין תורה, הרי שהיו חוסכים הרבה דם, לא היו מסכנים חיילי חי"ר במקום שאפשר להפגיז ולהפציץ מן האוויר מבחוץ. הטעות של התפיסה היום היא שחושבים שמדובר בעבריינות ולא מבינים שזו מלחמה. היות שהם התקיפו אותנו - מותר לצד המותקף להשיב מלחמה, בין אם מצמיאים אותם, או מרעיבים אותם, ואפילו להגלות אותם או להרוג אותם מותר. הרי לא הולכים במיוחד לפגוע באזרחים, אך הנמצאים ליד האויבים - דמם בראשם.
חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי א-לוהינו.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il