ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב הנזיר
כשהחליט, הרב הנזיר הקדוש זצ"ל, לנסוע לגרמניה ללימודי השתלמות, הקדים לנסיעה זו – נסיעה מיוחדת לעיר ראדין, כדי לקבל את פני רבו מרן החפץ חיים זצ"ל ולקנות ממנו חיזוק בתורה ויראת שמים, לפני יציאתו לארץ המערב. במהלך שיחתם, פתח ה"חפץ חיים" ואמר: "שמע בני! לפנים כשהיינו מתפללים 'והשב את העבודה לדביר ביתך', היתה זו תפילה, תפילה, תפילה. היום, הנה, הנה, כעת זה בא, או טוט או טוט. זה עומד להתרחש במציאות. אם אני אזכה לכך, אינני יודע, אבל אתה, תזכה. לפחות את ההתחלה, תזכה לראות! ובכן, יבוא הזמן, שיבנה בית המקדש, ותהינה שאלות הלכתיות קשות. למי יפנו לשאול? הלא בודאי יפנו אל הרבנים, וכמובן ראשית כל אלינו, הכהנים. אני כהן, אתה כהן, ודודיך רבנים וכהנים – אם לא נלמד "קודשים" לא נדע מה לענות. מוכרחים ללמוד קודשים! להתכונן לגאולה. תבטיח לי שבכל יום תלמד דף יומי מתוך סדר קודשים, ובעז"ה תהיה מוכן להשיב לשאלות שיתעוררו". כמובן שהתלמיד הצעיר הבטיח זאת לרבו. קיבל ברכת הדרך, יצא ורכש לו ש"ס בכרך אחד, שלקח עימו לדרך, והחל ללמוד סדר קודשים בכל יום.
כשזכה ביום הגדול של גאולת ירושלים, והיה מן ראשוני הראשונים בתפילתו ליד הכותל המערבי – ראה בכך תחילת ההתגשמות של הבטחת רבו החפץ חיים זצ"ל.
רבי דוד זצ"ל היה מצאצאיו של רבי רפאל הכהן מהמבורג. והנה בספר "תורת כהן גדול" על חייו של רבי רפאל הכהן, מובא הסיפור: כי בימי גלותו של הגאון מוילנא, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, נסע הגאון לאשכנז והיה בבחינת נעלם, נסתר, לא גילה לאיש מיהו. והנה, כשנכנס לבקר בביתו של ר' רפאל הכהן ולא גילה לו מיהו, כדרכו – אמר הגאון לר' רפאל הכהן: יש לי קושיא עצומה בסדר "קודשים". כל ימי אני מתייגע על זה והייתי מבקש מכבוד הרב שיענה לי תשובה על קושיא זו, ואמר את הקושיא. ר' רפאל הכהן מיד נרעש ונפחד. כי הרגיש, כי האיש העומד לפניו הוא גאון אדיר, נעלם ונסתר. ופתאום נצנצה מחשבה בליבו, והוא קרא בקול: "אתה הוא אליהו ששמך הולך מסוף עולם ועד סופו. אודה בפה מלא, כיצד אדע דבר שאתה לא תדע אותו". וכאן מצא הגר"א הזדמנות מתאימה להדגיש את החובה ללמוד סדר "קודשים". והלשון מובאת שם, כמסורת: הלא יום-יום אנו מחכים ומצפים לקראת מקדש מלך אשר יתנשא על מרומי ציון. ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו. אולי זה הכוונה ב"ולישרי לב שמחה". ואף אתה, כהן מיוחס, תיקרא לעבודה בבית המקדש, כי יבנה לתלפיות. ואיך לא תתעסק בכל יום בסדר העבודה, להיות בקיא ורגיל בכל ענייני "קודשים"? ואז קיבל עליו ר' רפאל הכהן את הקבלה הזאת, וידוע על ספריו הנפלאים שהם יסוד ושורש לכל העוסקים ב"קודשים" עד הימים האלה. הלא נפלא הדבר!
מתוך יומנו
כך כותב הרב הנזיר בזכרונותיו: הנני הולך וקרב לארץ ישראל. ליבי רועד מגיל, קופץ, אין בו מקום להכיל רוב השמחה, בחושי קרבתי לארץ חמדתי ומשוש ליבי, רגשותי עברו כל גבול. והנה קנטרא, תחנת הגבול, מעבר הסואץ. עלי לשלם מס כניסה, לארץ ישראל, מאה פיאסטר, היה מייגע. צריך לחכות פה כל הלילה ברכבת, שתצא עם שחר. פגשתי פה יהודים ארצי ישראליים, ובראשם מר דיזינגוף. הוא יעצני, לנסוע באוטו, על פני החוף, ואראה את כל הארץ, אבל בידי כרטיס נסיעה ברכבת. שאלני למקום חפצי, ואען, להרב בירושלים, ויאמר רבנים רבים בירושלים, ואומר, לרב הראשי (הראי"ה קוק זצ"ל).
בבוקר נעה הרכבת, על פני הארץ, והנה מדבר חול משתרע לפני, מדבר גדול של חול, הלב דווה וכואב. חרבה ארצנו, ערי קודשך היו מדבר, אחרי העזב הארץ מיושביה נהפכה למדבר. הננו נוסעים הלאה, עד לאל עריש והלאה, הכל חול, אין איש, ואין בהמה. בתרפ"ב, בערב יום הכיפורים, אחרי הצהרים, הגעתי ליפו. רצתי לטבול במקווה, ומהרתי לסעודה המפסקת. עם בעל המלון הלכתי לבית כנסת קטן בנוה שלום. שם נשקתי כיפי דיפו אבני רצפת ביהכ"נ בנפלי "כורעים" בעבודה, בלב מלא מרירות, ובבכיה אין קץ. מתחילה נטפלו לי מקצת העם, שחשדו בי, כנראה, וברצותי להשאר בבית הכנסת כל ליל יוהכ"פ, כדרכי, שמו עלי משמר, והשמש ירושלמי, נשאר גם כן ללון שם. למחרת ביום הקדוש קראו אותי לעליה כהן, ונדבתי להם מאה גרוש, לירה, ונתפייסו, והתייחסו אלי בכבוד.
ביום החמישי, מיד אחרי יוכ"פ, יצאתי מיפו לירושלים, ברכבת, בלב מלא מרירות, כי השפלות והדלות במקום גאון עזנו, מכאיבה ומעיקה יותר מאשר בגלות בחו"ל. והנה אני מתקרב לעיר הקודש, ההרים מסביב לה במראם הנהדר, המשונה כל כך מהררי אלף בארץ החופשית (הרי האלפים בשוויץ), פעלו עלי רושם נערץ, המזכיר לי את רחשי הקדושה שבנבואה. אלה הם המקומות, שבהם התבודדו הפרושים ובני הנביאים. ובליבי עלתה המחשבה, לתור לי מערה במקומות נהדרי קודש, כאלה, בציפיה.
בשעה החמישית באתי העירה, דרך שער יפו, שם קרעתי את בגדי, בקראי, ציון מדבר היתה, ירושלים שממה. סרתי למלון ורשבסקי, תיכף ומיד התכוננתי ללכת אל בית הרב, משוש נפשי וחיי רוחי זה כמה שנים. אשריני שזכיתי לעלות אל הקודש במקום הקודש, הוא רוח אפינו, משוש ד'. אשריני שזכיתי לראותו יושב במקום הגבוה והעליון על כל ישראל, ואשריך ישראל שזכית לרועה שלך, ואשריך רבינו שזכית למצוא לב ישראל נוהה אחריך. הנני חש ומכיר בדעת ובבלי דעת, כי פה אמצא משוש נפשי, הנהלה והקרבה לחיי קודש נבואת חוזי ה'.
הרב מרן שליט"א מדבר כמה פעמים על האומץ שכל מי שמציב לו מטרה לרצונו, ישיגה בעז"ה. כמוהו, שירושלים היה משוש מילדותו. גם בן יהודה, שהדיבור העברי בארץ ישראל היה רצונו והשיגו. והנה אני, הדל, משוש נפשי הוא גילוי הנבואה.
מתוך 'משנת הנזיר' פרקי יומן לרכישה: 02-6
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות שטיפת כלים בשבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר להכין קפה בשבת?
שבועות מעין עולם הבא!
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
