ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות עשה לברך ברכת המזון

בית מדרש הלכה ומנהג ברכות סעודה וברכות הנהנין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ו

מצוות עשה לברך ברכת המזון

ספר המצוות הקצר - מצוה יד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצות עשה לברך ברכת המזון אחר אכילת לחם שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך".


מצוה לספר
הקול עבר בעיירה במהירות – רב העיר רבי משה איווייער זצ"ל, החולה כבר זמן רב, הולך לשאת דברי פרידה מבני קהילתו, וכי הוא מבקש כי כולם יבואו. למותר לציין כי איש לא רצה להפסיד את רגעי ההוד של פרידם מרבם האהוב, ולקבל עוד איזו הדרכה רוחנית מפי מורה דרכם. הרב נשא דברים ארוכים בענייני אמונה וחינוך הילדים, ענייני מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. לקראת סיום דבריו עצר הרב לשעה קלה, ואז אמר: "כידוע לכולם אחת הסכנות הכי גדולות בעיירה זוהי האש. היות והבתים עשויים מעץ, אם בית אחד נשרף כל הרחוב בסכנה מידית. לא פעם באתם אלי לקבל סגולות נגד שריפות, ושאעזור לאלה שביתם נשרף. לפני מותי אני רוצה לומר ולהבטיח, כי מי מבני העיירה שיתחייב לברך ברכת המזון רק מתוך סידור ולא בעל פה – לא תהיה שריפה בביתו!"
כל בני העיירה כמובן קיבלו על עצמם באותו רגע לברך תמיד ברכת המזון מתוך הכתב, למעט אהרל'ה שהדברים לא חדרו אל ליבו.
עברו שנים, לילה אחד התעוררו אהרל'ה ואישתו בבהלה מצעקות שנשמעו מהרחוב. הם התלבשו במהירות, רצו החוצה, ונחרדו לראות כי הבתים בקצה הרחוב עולים בלהבות. הם ידעו כמו כל השכנים את משמעות הדבר - זה רק עניין של זמן עד שבתי העץ ידלקו בזה אחר זה מבלי שתהיה לכבאים יכולת להשתלט על הדלקה. אהרל'ה ואשתו הסתכלו זה על זו מבוהלים, כשכל אחד מהם יודע בדיוק מה עובר בראשו של השני. "ר' משה" לחש אהרל'ה בדמעות, "איך לא שמענו לעצתו של ר' משה?!" לאחר מספר דקות התעשתה האשה ואמרה לבעלה : "אולי זה לא מאוחר מדי? רוץ מיד לבית העלמין לקברו של רבנו, ותתחייב שם שמעתה ואילך תברך ברכת המזון רק מתוך הסידור, ואולי זכות הצדיק תגן עלינו". אהרל'ה שמע בקולה ורץ לקיים את עצתה. ואכן באותו רגע בו גמר לומר את הבטחתו על קבר הצדיק היה הרגע בו האש הגיעה לביתם. כל בתי הגויים עד לביתם נשרפו כליל, אולם ליד ביתם האש כבתה לפתע ללא הסבר.
*
פעם ניגש אחד ממקורביו של הרב ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל לרב ואמר לו שאינו זוכר אם ברך ברכת המזון אחרי שגמר לאכול ארוחת ערב. ר' שלמה זלמן שהכירו היטב אמר לו שלא יחזור ויברך. אחד הנוכחים שהיה במקום הביע את פליאתו בפני הרב, שהרי הלכה פסוקה היא שאדם המסופק אם ברך ברכת המזון יש לו לחזור ולברך. הרב חייך ואמר: "זה נכון לגבי אדם שבטוח אכל אבל לא בטוח אם ברך, את היהודי הזה אני מכיר היטב וברור לי לחלוטין שאם היה מברך היה זוכר זאת, מפני שהוא מברך תמיד בכוונה עצומה. כמו כן אין ספק בלבי לגביו שאם היה אוכל לא היה שוכח לברך שכן הוא תמיד מלא בהכרת הטוב עצומה לה' ית' על המזון", וסיים הרב בחיוך: "לכן לא נותרה לי מסקנה אחרת מלומר בוודאות כי הוא פשוט שכח לאכול ארוחת ערב בגלל שקיעתו בלימוד". הלכו הנוכחים לביתו של היהודי ומצאו על שולחנו את כל האוכל בדיוק כפי שאשתו הכינה לו...

מצוה להורות

מדאורייתא חייב אדם בברכת המזון כשאכל שיעור כדי שביעה, שנאמר :"ואכלת ושבעת וברכת", ושיעטר זה שונה מאדם לאדם, שהרי כל אדם שבע מכמות אחרת של אוכל. אך מדרבנן חייב לברך אם אכל שיעור כזית. לכן מי שאכל שיעור מועט בסעודתו ראוי שיאכל עוד בכדי שביעה ואז יזכה לקיים מצוה דאורייתא.
מצוה מן המובחר לברך ברכת המזון על כוס יין שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא". והמנהג הוא שלא לברך על כוס כשאין זימון אלא מברכים ביחידות.
בשעת הברכה יש לשבת במקומו ולא לעמוד, להסתובב וכדומה, ולברך מתוך ישוב הדעת וכוונת המילים, ויברך בקול רם כך שישמע את הברכה היוצאת מפיו. אסור להתעסק בשום דבר תוך כדי הברכה.
אכל כדי שביעה (שאז חייב לברך מדאורייתא), ושכח אם ברך או לא יחזור ויברך שוב ברכת המזון.
יש לאדם לברך במקום שאכל, ואם יצא למקום אחר במזיד קודם לברכה יחזור למקומו לברך. ואם יצא בשוגג, נחלקו הראשונים האם חייב לחזור למקומו, ולכן ראוי לחזור אם זה לא שעת הדחק.
כתבו האחרונים שמעלת אמירת 'הרחמן' אחרי הברכה גדולה היא מאוד, היות וסמוכה לקיום מצוה בקשות אלו עשויות להתקבל יותר. לכן יכוון היטב באמירת 'הרחמנים', ויענה אמן אחר כל הרחמן ששומע ממשהו אחר. ויכול להוסיף תחינות כפי הצורך על הפרט והכלל.

----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il