ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כח המחשבה ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה ירושלים ובית המקדש בית המקדש Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אב תשס"ו

כח המחשבה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

ירושלים... אין דורש לה
...ומנלן דעבדינן (ומנין שצריך לעשות דברים שהם) זכר למקדש? דאמר קרא (שאומר הפסוק) (ירמיהו ל): "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה" - מכלל דבעיא דרישה (ממה שהזכיר הפסוק כחלק ממצב השפל של ציון, שאין לה דורש - סימן הוא שראוי שיהיה לה דורש). (מסכת ראש השנה דף ל עמוד א)

חז"ל מצאו לתקן מצוות שונות "זכר למקדש" - דהיינו שתקנו לעשות מצוות בצורה דומה למה שהיו עושים במקדש, ומטרתם להזכיר בזה את בית המקדש. שואלת הגמ' מנין לנו שצריך לעשות כן? ועונה, שכיון שבתיאורו של ירמיהו למצב השפל של ציון מתואר שאין לה דורש - סימן הוא שהיה ראוי שיהיה לה!

כעת, אחר דברי הגמ', באמת הבנו מנין למדו זאת, אך לשם מה יש לעשות זכירה זו, לא נתבאר.

"ובשלום הצאן..."
על גבי הנ"ל, מצינו שלא רק בדברי קדושה כגון בנין ציון צריכה להיות התעניינות, אלא אפילו בדברי חולין שאדם נהנה מהם, צריך הוא ליתן דעתו עליהם, ולהתעניין בשלומם:
וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ (וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה) וגו'. את שלום אחיך - ניחה (מה שציוה את יוסף להתעניין בשלום אחיו - ברור הדבר). שמא את שלום הצאן?! (אך מה הענין לדרוש בשלום הצאן). הדה אמרה (אלא שזהו מה שאמרו) שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו. (בראשית רבה פרשה פד אות יד)

יעקב אבינו שלוח את יוסף לראות בשלום אחיו, ומצווה אותו באופן ספציפי להתעניין בשלום הצאן. האם אין זה כלול בשאלת השלום הכללית 1 ?!

אלא אומרים חז"ל שצריך האדם להתעניין ולדרוש בשלום כל דבר שהוא נהנה ממנו.

זוכרנו - לחיים
אם נתבונן נראה שלעולם הזכירה ונתינת הדעת על דבר מסוים ממשיכה לו חיים, וכאותו מעשה בתלמידו של ר' עקיבא:
...מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה.
אמר לו (התלמיד לר"ע): רבי, החייתני!
יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים.
כי אתא (כאשר בא מא"י) רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות... (מסכת נדרים דף מ עמוד א)

אותו התלמיד של רבי עקיבא שהיה חולה ולא התענינו בו, לא היה חסר מזון או רפואה, שהרי ר' עקיבא ה'מחיה' אותו לא עסק בזה כלל. כל שעשה רבי עקיבא הוא לבקרו ולנקות את ביתו, ועל כך אמר לו התלמיד - "רבי, החייתני!". משמע שעצם ההתעניינות היא שחייתה את אותו התלמיד.

יישוב מחיה

לאור הנ"ל נוכל להסביר את מאמר הגמ' במסכת בבא קמא, אודות יישובו של בית שדרים בו:
רב יוסף אמר: ביתא מיתבא יתיב. (בבא קמא דף כא עמוד א)

אומרת הגמ', שעקרונית הדר בחצר חברו בלא רשותו, אינו צריך לשלם לו שכר על כך כיון שהרוויח חבירו מכך - " ביתא מיתבא יתיב" - בית מיושב, שגרים בו, מתיישב ובכך מונע הוא את חורבנו.

דהיינו שמפגש התודעה האנושית עם הבית הרי היא ממשיכה לו חיות וקיום 2 .

שורש הענין
שורש דפוס החיים הקיים בעולם, הוא מחותם יחסה של האלוקות לעולם, על דרך האמור:
"וַיֹּאמֶר אלוקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כו), "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב יט).

וכך דרשו חז"ל:
"...ר' יהודה בר' סימן דרש... הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שהוא חי וקיים לעולמים, וסבר הקב"ה להשליטו בעולמו ולעשותו מלך על כל בריותיו, אמר הקב"ה אני מלך בעליונים ואדם מלך בתחתונים...".(פסיקתא רבתי הוספה א פרשה א ד"ה שור או כשב)

נמצא שישנה הקבלה בין יחסו והשפעתו של הקב"ה על העולם בכללו 3 , ליחסו והשפעתו של האדם.
ומצינו בקב"ה שהתייחסותו והארת פניו, ממשיכה חיים לעבדיו:
בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ: (משלי טז, טו)

הרי שעצם הארת פני המלך ממשיכה חיים לאדם. וכן מצינו שההתייחסות והחיבור לנברא ממשיך לו חיים:
כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד: (תהלים א, ו)

הרי לפנינו תקבולת חסרה: ה' יודע (מתעניין ומחובר) את דרך הצדיקים - ועל כן אינה אבדה אלא להפך נמשך לה חיות. ולעומת זאת דרך הרשעים תאבד - כי בהם, להבדיל מהצדיקים, אין ה' מגלה ענין.

וכן מצינו במפורש שאי התייחסותו של ה' למציאות, מביאה לגוויעתה:
תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן: (תהלים קד, כט)

וכן הוא אומר באדם:
נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד: (תהלים לא, יג)

הרי שמציאות המת נקשרת עם מצב של שכחה (ובאמת גם מבחינה פילוסופית מציאות של זכירה פירושו שמאורע מסויים קיים וחי בתוך תודעתו ואישיותו של האדם, ואילו מצב של מות, פירושו שהמאורע או הנתון הנשכח, מת מבחינת האדם).

מעשה האר"י ומהר"ח ויטאל
חיזוק לנ"ל נמצא במעשה שהיה באר"י הקדוש וברבי חיים ויטאל.
בספר "אלה תולדות יצחק" שכתב ר' חיים ויטאל (מהרח"ו) על מורו האר"י הקדוש. מספר מהרח"ו כיצד הלך בשליחות מורו האר"י הקדוש להוציא דיבוק מאשה אחת. בערב אותו יום, כאשר שלחו האר"י לביתו, ליוהו עד הפתח וחיזקו שלא יפחד מכוחות הטומאה כי אפילו רק ינער הוא את שולי בגדיו, ותכף כל כוחות הטומאה יברחו ממנו. ועיי"ש כיצד מתגלגל המעשה וכיצד נתגרו בו כוחות הטומאה אחר כך, וכיצד ניצל כאשר בהיסח הדעת ניער את שולי בגדיו.

העיקר לעניננו הוא כיצד דיבוק מחשבת האר"י במהרח"ו סיעו להצלתו, וכפי שגילה לו האר"י למחורת:
"והנה בבוקר הלכתי לבית מורי זלה"ה, ואמר לי: לא אמרתי לך שתנער שולי בגדיך?! וגם עשיתי לך לוייה, ולא נכנסתי בביתי עד שראיתי שנכנסת כבר בביתך. וליבי היה עמך" 4 .

איסור הזכרת שם ע"ז
לאור האמור עולה נופך חדש לאיסור הזכרת שם עבודה זרה, כאמור בתורה:
וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אלוקים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ: (שמות כג, יג)

מכיוון שההתייחסות לדבר ממשיכה לו חיות, על כן אסרה התורה להתייחס בצורה ישירה ובוטה לעבודה זרה, על מנת שלא ימשך לה קיום וחיות מיותרים.

הלכה למעשה
לאור הנלמד, בימים אלה עלינו ללוות את חיילנו במחשבתנו. לכוון להוסיף בהם אור ועוצמה רוחנית. להוסיף בתורה ותפילה ולקשר במחשבתנו מעשים אלו לעוצמתם הרוחנית של חיילנו.


^ 1 אמנם צ"ע כי בפס' הקודם כתוב שהלכו לרעות את צאן אביהם, וא"כ שפיר אומר שיראה את שלום אחיו, ואת השלום הצאן של יעקב.
וראיתי מי שכתב שלא היה צריך לשאול בשלום הצאן כי ודאי אילו היה קורה דבר מיוחד היו האחים מודיעים לו. וצ"ע.
^ 2 מלבד ההסבר הפשטי שאדם הדר בבית משפצו. שאמנם אינו הסבר מושלם כיון שגם משתמש בבית ומבלה אותו.
^ 3 אפילו העליונים, וכ"ש על התחתונים, אלא שעל העליונים הוא בצורה פחות אמצעית וע"כ שם נגלית מלכותו יותר. לכן מתאר את ה' כ"מלך על העליונים".
^ 4 גם בנ"ל יובן ענין הזכרת שמות הצדיקים, וכפי שהורה האר"י למהרח"ו להזכיר י' פעמים את שמו של ר' עקיבא.
ומענין להוסיף מה שהביא בספר "המהפך" (זמיר כהן, עמ' 120) ממחקר מדעי גבי הבחנה בין משך החיות של שני עלים: אחד שחשב עליו עורך הניסוי, ואילו השני שהסיר ממנו את דעתו. שזה הראשון האריך חיים הרבה יותר מהשני.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il