בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
9 דק' קריאה
חטא המרגלים
חיים אנו בתקופה שבה אנו עוסקים בהתמודדויות דומות לאלו שהיו בזמן המרגלים. מן הסתם, מעמיד אותנו הקב"ה בניסיון, על מנת שנתקן את חטא המרגלים. על כן, עלינו להתבונן במשמעותו של חטא המרגלים.

חטאם של המרגלים היה שפירשו את השליחות שאליה נשלחו, לא באופן נכון. המרגלים חשבו שהם נשלחו לבדוק, האם ניתן לכבוש את הארץ, מהם הנתונים האסטרטגיים של יושבי הארץ, ולבחון האם משימת כיבוש הארץ היא משימה אפשרית או לא. למעשה, שליחותם לא הייתה צריכה לעסוק כלל בשאלה "האם?...", אלא בשאלה "איך?...", כאשר מראש ברור לכל, שהולכים לכבוש את הארץ. הקב"ה ביקש לתת לבני ישראל חלק ושותפות עמו בכיבוש הארץ. לכן, הסכים לשלוח מרגלים, שתפקידם יהיה להביא ידיעות על יושבי הארץ ועל הדרכים הנוחות לכיבוש הארץ. אך צריך היה להיות ברור לכל, מעל כל ספק שארץ ישראל תיכבש על ידי בני ישראל, גם בסיעתא דשמיא מאת הקב"ה, וגם בדרך הטבע, מכוחם של ישראל.
גם בימנו, צריכים אנו לדעת שאין שאלה, "האם צריך להחזיק בארץ ישראל?". כמובן שצריך להחזיק בכל עוז בארץ ישראל, מאחר שעל דבר זה נצטווינו במצוות עשה 1 , ואיסור חמור הוא למסור חלקים מארץ ישראל לנכרים. לכן, השאלה היחידה העומדת בפנינו היא: "איך?", איך נחזיק בכל ארץ ישראל, ומה עלינו לעשות לשם כך?

כאשר עלינו לבית אל, העלו רבים שאלות רבות; כיצד ניתן יהיה להתיישב? מה יהיה עם הילדים, הרי אין גן, מוסדות חינוך וכדו', ומה יהיה עם תחבורה? וככל שנתמשכו הדיונים, התרחבו השאלות והתרבו, עד שנראה היה שאין פתרון לשאלות. בנקודה זו הפסקנו את הדיון והכרענו שהשאלה "האם הולכים להתיישב בבית אל?" אינה עומדת לדיון, אלא "איך מתיישבים בבית אל?" ובסופו של דבר נפתרו כל הבעיות הקשות ובית אל קמה.
כך היה גם בעת הקמתו של ערוץ שבע. גם אז, היו שאלות רבות שנותרו ללא כל מענה; היכן קונים משדרים? כמה משדרים? איזה משדרים? איך מתקינים אותם? כמה זה עולה? ואוניה היכן קונים? ואיך משיגים צוות לאוניה? ושאלות על התכנים שישודרו וכיצד? צריך הרי לזכור שבין כל העוסקים במלאכה, לא היה אחד שלמד מעולם תקשורת, לא ידענו כיצד יש לפנות לציבור הרחב. גם אז, מרוב שאלות נוצרה תחושה כללית שלא שייך להרים את המשימה הזו. בשלב זה עצרנו את הדיונים השונים, והכרענו שאחר שהגענו למסקנה שהקמת ערוץ רדיו היא משימה הכרחית, לטובת עם ישראל, ארצו ותורתו, השאלה אינה עוד האם מבצעים את המשימה, אלא איך מבצעים את המשימה. כך צריך תמיד להיות המבט בעת שעושה האדם את רצונו של הקב"ה, אין הוא מתלבט האם לעשות, אלא כיצד לעשות.

הזהר הקדוש 2 מבאר שחטאם של המרגלים נבע מכך שבמדבר הם היו מנהיגי העם, אך הם הבינו שכאשר יכנס עם ישראל לארץ ישראל, שוב לא יהיו מנהיגים, כי אין הם מתאימים להיות מנהיגים בארץ ישראל. לכן, העדיפו המרגלים להישאר במדבר, ולא להיכנס לארץ, כדי שיוכלו להמשיך להנהיג את ישראל.

יש מפרשים 3 שהמרגלים ביקשו להישאר במדרגת המדבר, אוכלי מן, שעליהם אמרו חז"ל: "לא ניתנה תורה לדרוש, אלא לאוכלי המן" 4 . משוחררים מן הצורך לדאוג לצורכיהם הגשמיים, לצורך השגת מעלות רוחניות. הקב"ה דאג להם למזון וגם למלבוש נקי ובלתי מתבלה, כאמור: "שמלתך לא בלתה מעליך" 5 . במדבר, היו בני ישראל מעין "כוללניקים", אברכים שדאגות פרנסה משוללות מהם, חופשיים לעסוק בתורה ובמצוות ואין דבר שיטריד אותם מכך. המרגלים סברו שכל זה לא יהיה בארץ ישראל, שם לא ירד המן מן השמים, והם ייאלצו לעבוד בשדה למחייתם. שוב, לא יוכלו להקדיש את כל זמנם להתעלות רוחנית, ואם כן, תורה מה תהא עליה?

טעותם הייתה, שלא הבינו שאת התורה צריך להמשיך לעולם המעשה, לא ידעו שעולם המעשה בארץ ישראל קדוש הוא לאין ערוך מן הקדושה שלה זכו במדבר. בעל 'חסד לאברהם' מסביר שבמדבר, לא הייתה יכולה קדושה אלוקית להתלבש בחומר, ולכן נזקקו בני ישראל למן, שהוא מעין חומר אלוקי, המסייע לחבר את הקדושה בגוף האדם. אך בארץ ישראל, אין צורך בכך, כי הקדושה האלוקית מתחברת באדם, דרך פירות הארץ 6 .

יש המפרשים בכיוון הפוך, שלמעשה במדבר חי עם ישראל במצב של מתח רוחני אדיר. כל יום היו העיניים תלויות למן היורד משמים בחסד אלוקי, והמן היה, כפי שמלמדים חז"ל 7 , בבחינת "דינו לבוקר משפט" 8 , שהיה מכריע את הדין ומברר מי פטור ומי חייב, מי זכאי ומי אשם. החיים במדבר היו חיים של נסים גלויים והשגחה אלוקית ברורה. המרגלים ביקשו להימלט מכל זה, ולהתחיל בארץ ישראל חיים טבעיים, מנותקים במידת מה מן הקדושה ומן הצורך לעמוד כל הזמן מול הקב"ה ולהיבחן לשבט או לחסד. לכן, הם ביקשו לבחון, האם ניתן לכבוש את הארץ באופן טבעי לחלוטין, מבלי להיזקק לנסים כלל, ומשהגיעו למסקנה, נכונה לכשעצמה, שלא ניתן לכבוש את ארץ ישראל ללא עזרה של הקב"ה, ללא נסים, הם התאכזבו, ובישרו לעם שכיבוש הארץ אינו אפשרי.

כנראה, האמת היא, שהיו בקרב המרגלים גם כאלה וגם כאלה. היו בהם "צדיקים", שביקשו להישאר במדרגת המדבר, ולהימלט מן הצורך להתעסק בחיי המעשה. אך מסתבר, שהיו בהם גם כאלה שביקשו להיות קשורים בעולם החומר, להימלט מן הקשר הגלוי והקבוע בקב"ה.

חז"ל מלמדים על היבט נוסף, חשוב ביותר, של חטא המרגלים:
"כל טובה שיעצתי עליכם, קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר 'ותפרעו כל עצתי... אמר להם הקב"ה: בטובה שהבאתי עליכם, בה אתם מכעיסין" 9 .
הקב"ה דואג להמית את אנשי הארץ בזמן שהמרגלים עושים את שליחותם, כדי שיושבי הארץ לא יבחינו בהם, בהיותם עסוקים בקבורהם. ניתן לשבח ולהלל את הקב"ה על כך, אך המרגלים רואים בדבר זה את השלילה: "ארץ אוכלת יושביה" 10 . המרגלים רואים, ענקים, פירות גדולים, ערים בצורות. ניתן לראות בדברים אלו את שבחה הגדול של ארץ ישראל, ארץ שאוירה מחכים, שמגדלת אנשים גדולים ופירות גדולים, ארץ עשירה, הבנויה לתלפיות. אך המרגלים רואים בפירות הגדולים דבר משונה, בלתי טבעי, מקולקל. הענקים והערים הבצורות מפחידים אותם.

כאשר ההסתכלות על העולם היא מתוך מבט של אמונה, ממילא הפרשנות הטבעית לכל דבר היא חיובית. אם יודעים אנו שהקב"ה הוא טוב לכל, וביקש לתת לנו את ארץ ישראל, ברור שארץ זו היא ארץ טובה, ארץ מיוחדת, שיש רק לחפש ולגלות את מעלותיה. כשהמבט הוא כזה, אז מכירים בסגולת הארץ, המגדלת פירות גדולים ואנשים גדולים, ומבינים שהקב"ה ממית את יושבי הארץ, בכדי להקל על המרגלים לבצע את שליחותם.
עם ישראל זכה לקבל במדבר את המן, "לחם אבירים", משום שהיה נבלע לחלוטין ברמ"ח איברי האדם, ללא כל פסולת, עד שלא היה אדם מבני ישראל במדבר, שנזקק לצרכיו 11 . אך העם כינה את המן - "לחם קלוקל" 12 , שהיה קל במעיהם. הם הרגישו רע עם זה שאין הם נזקקים לצרכים, הם סברו שהמן הוא מזון לא בריא, שהרי אדם שבמשך כמה ימים נמנע מלהיות נצרך לנקביו, מסתכן. וכך, במקום להודות לה' על המזון הנפלא שנתן להם, שחוסך מהם את הצורך להיזקק לנקביהם, הם מקלקלים את הטובה, ורואים בטוב רק את השלילה המדומה 13 .

נמצא, שהתיקון של חטא המרגלים צריך להיות בשיבה למבט של אמונה על המציאות, מבט הרואה רק את הטוב שבמציאות, ואת החסד הגדול שמשפיע הקב"ה על בריותיו. אמנם, זה קשה, אך זה גם נכון וצודק לחיות כך. יש לדעת, שלעיתים ישנם במציאות קשיים הנובעים דווקא מהתקדמות העולם. תהליך האוטומטיזציה והמיכון המשוכלל הביא לאבטלה גואה. קשיים אלה הם מעין כאבי גידול של העולם, שעדיין אינו מסוגל לעכל את תהליך ההתקדמות שבו הוא שרוי. כשם שכאשר ילד גדל, הוא מרגיש כאב בעצמותיו, כך כאשר העולם מתפתח, מלווה התהליך בכאבי גידול גשמיים, ורוחניים.

תיקון חטא המרגלים
חטא המרגלים הוא חטא נורא, חטא שהשאיר את רישומו על כל תולדות ישראל. המרגלים יצאו לשליחותם בכ"ט בסיוון, ושבו בתשעה באב, יום שהפך להיות יום בכיה לדורות, יום חורבן הבית. ארבעים הימים שבהם תרו המרגלים את הארץ הפכו לארבעים שנה שבהם נתעכבו בני ישראל מלהיכנס לארץ. אך "גדולה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות" 14 (דבר זה רמוז בפרשתנו בדברי משה על הקב"ה שהוא "נוצר חסד לאלפים", אך לעושי רע, זוכר את החטא רק עד ארבעה דורות 15 ). לכן, בטוחים אנו שתיקון חטא המרגלים הוא המפתח לגאולה השלמה.
תיקון חטא המרגלים שהביאו את דיבת הארץ רעה הוא בראש וראשונה, סיפור ופרסום שבחה של ארץ ישראל. לא רק בשבח פרותיה, אלא בעיקר בשבחה האמיתי, בנשמה שיש בה ובדבקות האלוקית החופפת עליה. ארץ ישראל היא המקום המקודש ביותר בעיני ה', מקום בו רצה להשכין שכינתו - "אוה למושב לו" 16 . ארץ שעליה נאמר ש"עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" 17 . ארץ שאוירה מחכים 18 , ושאין תורה כתורתה 19 .

באגרת שכתב מרן הרב זצ"ל לכבוד כינוס של תלמידי חכמים בירושלים הוא כותב:
"יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את א"י, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו, הודה והדרה, קדושתה וכבודה, ולוואי שנזכה, אחר כל ההפלגות מצידנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה, ומהדרת תורתה ועלוי אור חכמתה, ורוח הקודש המתנוסס בקרבה" 20 .
באותו מקום, מבאר מרן הרב זצ"ל את ההבדל שבין תורת חו"ל לתורתה של ארץ ישראל. בדבריו, הוא מזכיר את דברי הזהר חדש על האמור במגילת רות: "על הגאולה ועל התמורה" 21 על הגאולה - זה תלמוד ירושלמי, ועל התמורה - זה תלמוד בבלי 22 . התלמוד הבבלי הוא רק מעין תורה, חיקוי לתורה האמיתית, תורת הגאולה, תורת ארץ ישראל. בארץ ישראל מופיעה התורה בכל שלמותה, בה מתאחדים לימודי האגדה וההלכה, המוסר והרגש, הכל מתאחד בשלמות אחת. מרן הרב זצ"ל מעיר שיש חיסרון בכך שתלמידי חכמים שבארץ ישראל, אינם מכירים את ערך תורתה של ארץ ישראל, ונאלצים ללקט פירורי תורה מתלמידי חכמים שבחו"ל. תלמידי חכמים שבארץ ישראל, צריכים ללמוד תורה ולהביט על המציאות במבט הגדול, המקיף והעמוק של תורת ארץ ישראל.

בתלמוד הירושלמי מובא שכביכול הקב"ה אומר:
"חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל, מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ" 23 .
מה פשר אפליה זו? ממה נפשך, אם תלמידי חכמים שבבבל גדולים מאלו שבארץ ישראל, צריכים הם להיות חביבים יותר, ואם תלמידי חכמים שבארץ ישראל גדולים יותר, זו אינה כת קטנה! אלא שיש להבין כיצד נמדדת הגדלות. גדלות בתורה נמדדת לפי המידה שהתורה משפיעה על אישיותו של הלומד. תלמיד חכם הבקי בש"ס ובפוסקים אך מידותיו מקולקלות, תורתו אינה שווה דבר (אמנם, בדרך כלל דבר כזה אינו מצוי, משום שדרכה של תורה שהיא מעדנת ומשפרת את מידותיו של הלומד 24 , אלא אם כן הוא לומד על מנת לקנטר). התורה היא תורת ה', ולכן, לא ייתכן שהגדלות בתורה תתבטא בכמות בלבד, ולא באיכות. תורת ארץ ישראל היא תורה שיש בה איכות אחרת, לכן גם אם כמות תלמידי החכמים שבבבל רבה היא מכמותם של תלמידי החכמים שבארץ ישראל, איכות התורה הנלמדת בארץ ישראל שונה היא לאין ערוך מאיכות התורה הנלמדת בבבל. ולכן, כת קטנה שבארץ ישראל, חביבה מסנהדרין גדולה שבבבל.

על הפסוק ממגילת איכה "במחשכים הושיבני..." 25 דרשו חז"ל: "זה תלמודה של בבל" 26 . כמובן, אין כוונת חכמינו לומר שבבבל אין גדלות של תורה, אך תלמודה של בבל יש בו מצרנות, אין בו היכולת לתפוס את התורה כולה כחטיבה אחת, שלמה ומאוחדת. כל מקצוע שבתורה, מפריע ומצר למקצוע אחר שבה, כל דעה מפריעה לדעה אחרת. לכן, כונו תלמידי חכמים שבבבל כ"חובלים", בניגוד לתלמידי חכמים שבארץ ישראל, שכונו "נועם" 27 . זאת משום שבבבל, צריכה כל דעה החפצה לשמור על קיומה, לחבול בדעה המנוגדת לה. בארץ ישראל, ניתן לקבל תורה שלמה, תורה המכירה בכך שלכל דעה יש מקום ודווקא "מיניה ומיניה יתקלס עילאה". כל דעה, כל אדם מוסיף את החלק המיוחד שלו בתורה.
הייחוד של תלמידי חכמים שבארץ ישראל, קיים, גם אם אין הם מודעים לו, אולם, אצל תלמידי חכמים שבארץ ישראל המודעים לייחודה של תורת ארץ ישראל, מופיע הייחוד של תלמידי חכמים שבארץ ישראל באופן ברור יותר, ונגלה יותר.

במסכת אבות, מסרו לנו חכמינו את סדר השתלשלות תורה שבעל פה: משה מסר ליהושע ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים 28 . ראוי לתת את הדעת לכך שלנביאים היה חלק בהעברת תורה שבעל פה. נראה שהדבר מעיד שלנביאים היה סגנון מיוחד בלימוד התורה, סגנון שקשור למעלת הנבואה שבהם. אם לא כן, לא היה צורך לציינם כנביאים אלא כסופרים וכדומה. אמנם, כלל ידוע הוא ש"לא בשמים היא" 29 ואין ללמוד תורה על פי הנבואה, אך בעלי התוספות 30 כבר העירו שיש יוצאים מן הכלל לכלל זה, כפי שידוע שבת קול הכריעה במחלוקות בית שמאי ובית הלל 31 .

רבי יהודה הלוי קבע שכל הנביאים לא התנבאו אלא "בה (בארץ ישראל) או בעבורה" 32 . נמצא, שהנבואה קשורה קשר איתן בארץ ישראל. הסגנון הנבואי שבלימוד הוא הסגנון של תורת ארץ ישראל, של רוח הקודש השורה על תלמידי חכמים של ארץ ישראל. בתלמוד הירושלמי, בסגנונו האגדי, בולט דבר זה ביותר.


^ 1 ראה: רמב"ן, הוספות לספר המצוות, מצוות עשה ד; פתחי תשובה, אה"ע, עה, ס"ק ו; אגרות ראי"ה, איגרת רלז; ארץ הצבי, רבנו במערכה על שלמות ארצנו, סימן ו.
^ 2 זהר, שלח, קנח ע"א, וראה בשפת אמת, שלח, תרל"ט, שמבאר שעיקר החשש של המרגלים היה שיאבדו את מדרגתם, כהסבר המובא להלן. ראה גם: מסילת ישרים, פרק יא, עמ' קכ"ב ( אורות חיים, ירושלים תשמ"ח).
^ 3 ראה: עקידת יצחק, שלח; פיתוחי חותם, הקדמה לשו"ת חתם סופר, יו"ד, בשם חת"ס; שפת אמת, שם; שם, תרמ"ה; ליקוטי תורה, שלח; ליקוטי שיחות, שלח, תשכ"ד.
^ 4 תנחומא בשלח, כ, כ.
^ 5 דברים ח, ד.
^ 6 חסד לאברהם, מעין שלישי, נהר כ"א (כ"ו ע"ב – כ"ז ע"א, וילנא תרל"ז).
^ 7 ילקוט שמעוני, בשלח, רמז רס"א;
^ 8 ירמיהו כ"א, י"ב.
^ 9 במדבר רבה, ט"ז, כ"ד.
^ 10 במדבר י"ג, ל"ב.
^ 11 ראה: יומא, ע"ה ע"ב.
^ 12 במדבר כ"א, ה.
^ 13 ראה גם: פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), יז, ג.
^ 14 מדרש תהלים (בובר), ע"ח, ג.
^ 15 ראה: רש"י, שמות ל"ד, ז.
^ 16 תהלים קל"ב, י"ג.
^ 17 דברים י"א, י"ב.
^ 18 בבא בתרא, קנח ע"ב.
^ 19 ע"פ בראשית רבה, ט"ז, ד.
^ 20 אגרות הראי"ה, א, עמ' קי"ב. ראה גם: ערפלי טוהר, עמ' קי"ז – קי"ח; אורות, אורות התחיה, סעיף נ"ה (עמ' פ"ט–צ); אגרת באוצרות ראי"ה, חלק רביעי, עמ' 186.
^ 21 רות ד, ז.
^ 22 זהר חדש, רות, פ"ח ע"ב, ובניצוצי זוהר שם; ראה גם: זהר, תצא, רפ"א ע"א; אורות התורה, יג, א;
^ 23 ירושלמי סנהדרין, פרק א, הלכה ב; שם, נדרים, פרק ו, הלכה ח.
^ 24 ראה: עבודה זרה, כ ע"ב.
^ 25 איכה ג, ו.
^ 26 סנהדרין, כד ע"א.
^ 27 ע"פ סנהדרין, שם.
^ 28 אבות א, א.
^ 29 דברים ל, יב, וראה בבא מציעא, נ"ט ע"ב.
^ 30 תוספות שם, ד"ה לא בשמים היא. על חריגים נוספים לכלל זה, ראה: שדי חמד, מערכת אלף, אות צ"ד; שם, סימן ק"א ו-קי"ב.
^ 31 יבמות, יד ע"א.
^ 32 כוזרי, מאמר ראשון, פיסקה י"ד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il