בית המדרש

  • חוברת אמונה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

מבוא

undefined

הרב אריאל פרג'ון

כסלו תשס"ו
6 דק' קריאה
חוברת זו, ענינה בירור יסודי של סוגיות אמוניות ממקורות חז"ל, מתוך עיון מעמיק במסרים העומדים מאחורי מקורות אלו. מטבע הדברים אין ענינה עיסוק ישיר באקטואליה . עם כל זה, ניתן למתוח קו ישיר בין עניני החוברת ודרכי הלימוד בה, למאורעות זמנינו.

המאבק סביב גוש קטיף, היווה ציון דרך היסטורי, אשר הגוש עצמו היה רק קצה הקרחון שלו. עם ניצני המאבק ניתן למנות את סגירת 'ערוץ שבע' בפרט וערוצי הקודש בכלל, העמדת מפעילי הערוץ למשפט כאילו היו פושעים. קיצוצים בקצבאות הילדים בצורה שתפגע באופן מיוחד במשפחות מרובות ילדים, קיצוץ חריף ביותר בתקציבי הישיבות שאין לו אח ורע בקיצוצים אחרים במשק, סגירת משרד הדתות, פירוק המועצות הדתיות ועוד.

שורש המאבק, נראה שהוא בירור אחרון של הקדושה 1 - לאחר שנתבררו האידאולוגיות, ונתבררו המעשים הרצוים, כעת הגיע תור הבירור האחרון - שאלת "מיהו הריבון".

הרע, אין לו אחיזה בטוב, אלא אם כן מעורב באותו הטוב משהו מהרע, ע"כ מי שארעה לו צרה (דבר הבא מצד הרע), צריך הוא לפשפש במעשיו 2 .

טישטוש 'שאלת הריבון', הוא חולי עמוק שהלך והחריף בציבור. אדם הגדל על "מאה שירים ראשונים שלי", שכתבו אותם אנשים דלא מעלו, ומימלא מסתבר שרוח ישראל סבא לא תהיה נוחה מהם; אדם הגדל על "תרבות ישראלית" אותה ינק מהעיתונות והטלויזיה החילונית - אדם זה קרוע הוא בין שני עולמות מנוגדים. במקום לגדול כעובד ה' הדואג לכלל האומה ופועל עם אל במהלך הגאולה, גדל לו "צבר ישראלי" המטבל את חייו ב'יידשקיט'. כאשר מחד הוא יודע שאסור לעבור על מצות ה', ומאידך הוויתו ושייכותו הם להוויה החילונית.

דרך זו היא מתכונת בטוחה למשבר זהות - במקרה הטוב, ולפריקת עול מלכות שמים - במקרה הרע.

מצב כזה בו הולך ונטמע טשטוש שייכותנו לה', זועק להצלתו. ואכן הבירור האלוקי לא התאחר מלבוא.

כאשר החיבור בין שנים נעשה בצורה לא מדוייקת 3 - לעיתים יש לבצע 'נסירה' בין שניהם על מנת לחברם מחדש בצורה מעולה יותר. גם כעת מוביל אותנו הקב"ה לנסירה מסויימת מהמדינה לטובת חיבור נכון בו מבורר מקומו של כל כח - בו מבורר מיהו הריבון ומיהו כלי שרת שלו.

בירור שאלת "מיהו הריבון" התחדדה ביותר בגירוש. מצב בו חייל אומר שהוא מזדהה עם התושבים, והוא חושב שעקירתם היא פשע איום, אבל "חוק זה חוק" והוא חייב לקיימו, מעלה לפני השטח, לרמה טיפולית, את החולי שהיה עמוק בנפש הציבור 4 . ואם עדין לא הפנמנו את המסר, אזי באים צרינו ואומרים לנו מפורשות, שיגרמו לנו לבחור בין התורה למדינה.

במישור המעשי, נראה שבגירוש נתגלו לעינינו שני פגמים עיקריים:
א. גורמים המוגדרים כ'דתיים', ש'שאלת הריבון' אינה מבוררת אצלם בצורה חיובית, משתתפים או לפחות מאפשרים את הגירוש, ובכך נרתמים לטהר את השרץ, ולאפשר אחיזה בקדושה.

ב. אי-הגעה שלנו אל הציבור הכללי הרחוק משורשיות, עד כדי כך שכעת אנו נאלצים לעבור אצלו דלת דלת.

לאור הנ"ל נראה להסיק שעיקר המוטל עלינו כעת, הם שני דברים הנראים כהופכיים, אך באמת שניהם נצרכים ומשלימים הם זה את זה, והם התנתקות מחד והתחברות מאידך: א. התנתקות - עלינו להסיר את נגע החילוניות מתוכנו (קרי: טלויזיה, ספרות חילונית, רדיו, שפת דיבור, שירים חילוניים וכד' - והוא הבירור הנ"ל), ליצור חומה תרבותית ברורה בינינו לבין הציבור החילוני. מהלך זה הוא קרש קפיצה לצאת מגדר 'דתיים' העושים מעשים פרטיים מתוך הווי חילוני, ולהכנס בגדר של 'עובדי ה' '. ב. התחברות - להפיץ יהדות לאנשים הפרטיים בלא להתבייש - להתחבר אליהם אך ורק מצד הקדושה, לא לעוזבם לשטף החיים החילוני (קרי: לא להירתע, ולשאול כל יהודי מה עם תורה ומצוות, להתגאות ביהדותנו, להקים מערכת משומנת של החזרה בתשובה פשוטה ודרישות מעשיות מהאנשים), וכן להתחבר למי שכבר בקדושה, לקדמו בכל מישור אפשרי, גשמי ורוחני, על מנת לייצור מנגנון חזק של קדושה.

ריחוק מהשורשיות ומהמקורות, אם קיים הוא בחוץ, יש להניח שקיים הוא בדקות גם בפנים הגרעין הנאמן. ע"כ, כחלק מהשיבה למקוריות צריכים אנו לעגן את השקפת עולמנו ואת לימודינו, כמה שיותר על פי מקורות יותר ויותר שורשיים 5 . עלינו לדאוג שתורתנו תהיה יותר ויותר מבוררת וחדה, להסיר מתוכה כל סיג, ולתקן כל אי-דיוק.

תוך עיסוק בבירורים אמוניים, נדמה לעיתים שהמדרש מהוה תשתית עליו מחיל הדרשן את רעיונותיו הוא, באופן שלא את המדרש אנו לומדים, אלא את הגיגי הדרשן.

נלע"ד, שגישה זו הינה הרסנית. מלבד מה שגישה זו מקלקלת בצורה נקודתית של הבנת המדרש הפרטי, הרי היא גורמת לפגם חמור בהרגלי הלמידה.

חז"ל, לפני כאלפיים שנה, סיננו את דבריהם, והורישו לנו ספרי מדרשים ספורים. במדרשים אלו, אין כוונת חז"ל לחזור על הפשוט והידוע 6 , אלא גנזו בהם סודות וסתרי עולם 7 . באם ניפתח למדרשים אלו ונקשיב למה שכוונתם לומר לנו, נמשיך את החשבון שמתחיל בו המדרש, נשים לב לכל דבר תמוה שבהם ולא נחשוש אף להישאר בקושיה - או אז, יוכל, אט אט, להיות המדרש זה שמלמד אותנו, ופותח לנו שערי חכמה.

המאמרים שלפנינו, נלע"ד שיש בהם לקרב למטרה זו. ניסינו לבנות את המאמרים בצורה שורשית, בה מובאים דברים עמוקים יחד עם עיגונם בדברי חז"ל. המאמרים קשורים במישרין או בעקיפין בסוגית הגירוש. עיקר מה שקשור ישירות לעצם הבירור הנעשה עכשיו, הוא המאמר השלישי, ואע"פ שהוא האקטואלי ביותר, ראינו לנכון לשים אותו אחרון.

תוכן המאמרים:
המאמר הראשון - "מעשה ניסים" - מהו היחס הנכון לניסים ומדוע, למי קורים ניסים, ועוד - ובהקשר לגירוש: מהו המקום של פתרון בעיות וביטול גזירות בצורה ניסית.

המאמר השני - "יחס לנכרי" - פתח להסתכלות פנימית, גישה ברורה בהבדל שבין יהודי לנכרי: עליונות היהודי על הגוי, מהו מהות ההבדל, מהו הגורם להבדל - ובהקשר לגירוש: יחסי ישראל כלפי הנכרים שבארץ.

המאמר השלישי - "ישראל שחטא" - נוגע ישירות בהתנתקות מדרך החילוניות שבתוכנו, ויחסנו למי שאינו שומר תורה ומצוות.

נספח א' - "פקודה נגד התורה" - נוגע בסוגיית איסור ציות לפקודות הנוגדות את ציווי התורה.

נספח ב' - תשובת הרה"ג דוב ליאור בענין כתיבת פסוקים שלא כחומש שלם.

נספח ג' - במהדורה זו הבאנו את דברי ידידנו הרב ידידיה שילה שליט"א, אשר היו עמו דברים לחלוק על המאמר השלישי ('ישראל שחטא'), כך שלפני הקורא יוצגו הדעות לכאן ולכאן.

בתוך המאמרים עצמם אין התייחסות ישירה לגירוש, אך נלע"ד שבדרך אגב הם מיישרים את היסודות ההשקפתיים הפגומים שעל גבם נבנו תשתיות הגירוש.

מאמרים אלו אין בהם בכדי להכריע למעשה, אלא הם בדרך בירור סוגיה, כפי הנראה לענ"ד שעולה בצורה ברורה מדברי חז"ל.

ויה"ר מלפני אבינו שבשמים, שיהיו מאמרים אלו אהובים ונחמדים בעיני אלהים ואדם, ויוסיפו לבניינה של תורה. יעשו פירות טובים ויהיה חלף בירורים כואבים.


^ 1 תיקון המלכות.
^ 2 ברכות דף ה ע"א: "אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". וכן מצינו באחי יוסף, כאשר באה עליהם צרה, אע"פ שהיה אפשר לנמקה בסיבות טכניות, חיפשו את הפגם הרוחני שגרם לזה (בראשית מב, כא): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" – הגורם לצרה הוא הפגם הרוחני, ואם לא תופיע הצרה בדרך טכנית אחת, תופיע היא בדרכים אחרות, עד שיתוקן הפגם.
^ 3 וכאן המקום לחשבון נפש לכל אותם שהאדירו את הממלכתיות עד כדי כך שכבר קיבלה ערך בפני עצמה. ואע"פ שהם עצמם ודאי לא התכוונו לכך, מ"מ נמשך הדבר מהם.
^ 4 הפסוק (ישעיהו מט, יז): "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", נתפרש בשני פירושים פשטיים:
הרד"ק פי' את הפסוק באורנטציה חיובית - המהרסים יעזבו את עם ישראל ויצאו ממנו. ואילו המצודות פי' את הפס' באורנטציה שלילית - דוקא מתוכנו יוצאים וצומחים המהרסים.
על פניו נראים פי' אלו הופכיים, אמנם נראה שהם שני צדדים של אותה מטבע. כאשר ישנה מחלה המפוזרת בגוף: מחד – אין היא ניכרת, אך מאידך היא נמצאת בכל הגוף בצורה מושרשת מאד.
בשלב הרפואה מהמחלה, כאשר הגוף מרכז ומקיא את הזיהום החוצה, ניצבים אנו בפני מצב מוגלתי ודוחה – מחד, אך מאידך הרי זה מעיד על התנקות הגוף מהמחלה, וניקוז המחלה החוצה.
על דרך זה, במחלות לאומיות, לעיתים יש נגע המחלחל עמוק באומה, ולרוב דקותו קשה לשים עליו אצבע ישירה. במצב זה, מקים הקב"ה מתוכנו אנשים המנקזים אליהם את כל אותה הזוהמה. הציבור בראותו לאן הגיע מי שהלך בדרכם של אנשים אלו – מתנער מהם, ובכך נטהר.
נמצא שמחד דוקא מתוכנו קמים המהרסים והמחריבים, ומאידך בדבר זה עצמו עוזבת הטומאה את הקדושה.
^ 5 אין הכוונה שלא ללמוד את דברי האחרונים, אלא לקשור את הדברים כמה שיותר לשורשם, כך שימתח קו ברור, עד כמה שאפשר, מדברי ה' בסיני ועד למישור המעשי. ככל שיזוהה כיצד יצאו הדברים מתוך שורשם, כן יכנסו ברובד עמוק יותר בנפש.
^ 6 וכפי שמצינו קושית הש"ס פעמים רבות: "פשיטא" – הרי שמה שהוא פשוט, לא טרחו חז"ל לכתוב.
^ 7 רמח"ל במאמר על ההגדות: "והנה כבר ידעת שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבעל פה אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, והזיכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת. על כן בחרו משום עת לעשות לה', לחקוק בספר פירוש המצות כלו, למען ישאר קיים כל הימים, והוא כלל המשנה והגמרא. והנה התבוננו עוד וראו שבחששא זאת שחששו על חלק המצות ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות, אך אין התיקון שמצאו לחלק המצות ראוי לחלק הסודות, וזה כי ביאורי המצות והדינין אין היזק כלל אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות, ולא מצד עמקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא ית' שימסרו סתריו ביד אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עמקם, שהרי העניינים באמת עמוקים מאד ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו העניינים האמתיים היקרים לשיבושים ודעות רעות. על כן גמרו לבצוע את הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il