ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עקבי הצאן
- דרישת ד'
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לב מי לא יהמה למקרא הדברים הללו ביחש להלמוד של הענינים התלוים בתלמודה של חלק העיוני שבתורה, אבל כמה מעטים הם שמכינים את עצמם להבין ולצייר איך נראה הוא הדבר שאנו קוראים אותו עיון אמיתי ? אין לך מקצוע של מדע שבעולם שכל-כך יהיה נקל לתן לעיונו פנים של קטנות, של חושך ושל קמוץ, כמו שנקל ועלול הוא הדבר באותו המדע שאנו קוראים אותו בשם "הבינה של יראת ד'". ואין זה פלא, שהרי הצללים המה תמיד נמדדים לפי האורה ; ולפי גודל המרחב וההתפשטות של סעיפי כל נושא, כן יהיה רוב השגיונות הנמצאים במושגיו. וכאן יש לנו עסק עם שלשה ציורים, שהם רחבים וענפים עד אין קץ, ועל פני כולם פרושה היא הרשת של המון השגיאות, המשימות עלטה על העיניים של אותם שאינם מתגברים להיות מציצים מן החרכים בגבורה ודעה נכונה, "אז תבין יראת ד'" , הרי יש לנו עסק עם מושג האלהות, מושג היראה ומושג הבינה, ושלשת המושגים הללו הלא אין שיעור לרחבם והקיפם, עמקם וגבהם, וממילא אין שיעור להמון המושגים המתעים שבאים עמהם, כל זמן שיחסר זיקוקם וברורם. ומזה אנו סובלים, זוהי סבת גלותנו וענינו, "גלה עמי מבלי דעת" "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" , "כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי" , ובהתחלת הנטייה לשקיעת השמש של ממלכתנו בימי רחבעם, נאמר "ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ד'" .
מניעת דרישת ד', והסרת החפץ מהמדע העיוני היותר מאיר ונשגב, נעשות בתחילה מעצלות, מנטיה לדברים רק גסים ומקלות דעת, אבל במשך הזמן, האומה מתרגלת עם חליה, ונעשה לה טבע שני, שאף אם תתעורר התעוררות קלושה לשוב להאיר באור הדעת את ד', לא תוכל כל-כך על נקלה ; ההרגל של המחשכים, והמאסרים הצרים של הפתרונים הדמיוניים לכל הדברים הרמים שהעולם משותת עליהם, עושה את האדם אסור בכבלי ברזל, עד שאם ירצה לפתח את אסוריו, ירגיש בעצמו שהוא נעזב ונחלש, וכאלו בור הסוהר וחשכתו הוא מעונו הטבעי, הראוי לו, "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" "כלוא ולא אצא" . הפתרונים הבהמיים הבאים מהדמיון הפראי לכל השאלות היותר נשגבות שכל חיי הכלל והפרט תלויים בהן במרום השתלמותם, נעשים כל כך דבקים עם הנפש הכללית, עד שנראה, בסקירה הראשונה, שאם יפרוש האדם מהם, ותחתיהם ייקח לו מושגים מאירים ברורים וטהורים, יישאר כאובד דרך, באין חום בלב, באין מחשבה ומעמד לרוח, ולמהלך החיים. זהו המצב השומם הבא מרפיון ידיים מאורה של תורה, "נתנני שוממה כל היום דוה" , ולא עוד שידמה שכל חייו המוסריים הנם מחויבים לינק דווקא מציורי הפתיות, מהגיונות של עיוורון ואי דעת, ואם אור נוגה יופיע, שוב אינו מוצא את דרכו המוסרי, - לא האישי, ולא הלאומי, וקל וחומר שלא הישראלי, - ואם יחפוץ להתאמץ וללכת במסילת הדעת ידמה לו כאילו עולמו נחשך, וכאילו כל מיתריו נתקו, "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת ויראת ד' לא בחרו" להכשיר את האדם, ומכל שכן את האומה, לצאת ממצב אל מצב בהלך הנפש - מחושך אל אור, ולהיות עם זה שלם בכל האור והטוב המוגבל ומפוזר עם כל המון המחשבות, הרגשות והמעשים, וכל תבנית החיים, שהיו לו עד כה, אין דרך כי אם על ידי הצירוף הבא על ידי יסורין ודכדוכי הנפש, "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" העם או האיש שבתוכו חי כשרון פנימי לאור ולטוב, אלא שעזיבה איומה וחסרון עבודה רוחנית הראויה לו הטילו עליו צלמי בלהות, רק אז יכיר את עצמו, רק אז יחוש את עולמו הפנימי באמת לאמתו, רק על-ידי דכדוך הייסורים. אלפי המעשים, הפרטיים והכלליים שבכל מרחב החיים, הנם רק כלים שבהם תתגלה הנפש על-פי ההכרעה של הנקודה העצמית של הוייתה. כשהיא טובה במקורה, כשהסתכלותה העצמית על טוב החיים היא מלאה צדקה וברכה, תושבת רק אז מטהרה ע"י המון המקרים של החיים שיציגו לפניה את החיים לא על פי הכרתה העצמית, כי-אם על פי אותם התבלים החיצוניים במשך הזמן, האומה מתרגלת עם חליה, ונעשה לה טבע שני, שאף אם תתעורר התעוררות קלושה לשוב להאיר באור הדעת את ד', לא תוכל כל-כך על נקלה ; ההרגל של המחשכים, והמאסרים הצרים של הפתרונים הדמיוניים לכל הדברים הרמים שהעולם משותת עליהם, עושה את האדם אסור בכבלי ברזל, עד שאם ירצה לפתח את אסוריו, ירגיש בעצמו שהוא נעזב ונחלש, וכאלו בור הסוהר וחשכתו הוא מעונו הטבעי, הראוי לו, "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" "כלוא ולא אצא" . הפתרונים הבהמיים הבאים מהדמיון הפראי לכל השאלות היותר נשגבות שכל חיי הכלל והפרט תלויים בהן במרום השתלמותם, נעשים כל כך דבקים עם הנפש הכללית, עד שנראה, בסקירה הראשונה, שאם יפרוש האדם מהם, ותחתיהם ייקח לו מושגים מאירים ברורים וטהורים, יישאר כאובד דרך, באין חום בלב, באין מחשבה ומעמד לרוח, ולמהלך החיים. זהו המצב השומם הבא מרפיון ידיים מאורה של תורה, "נתנני שוממה כל היום דוה" , ולא עוד שידמה שכל חייו המוסריים הנם מחויבים לינק דווקא מציורי הפתיות, מהגיונות של עיוורון ואי דעת, ואם אור נוגה יופיע, שוב אינו מוצא את דרכו המוסרי, - לא האישי, ולא הלאומי, וקל וחומר שלא הישראלי, - ואם יחפוץ להתאמץ וללכת במסילת הדעת ידמה לו כאילו עולמו נחשך, וכאילו כל מיתריו נתקו, "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת ויראת ד' לא בחרו" להכשיר את האדם, ומכל שכן את האומה, לצאת ממצב אל מצב בהלך הנפש - מחושך אל אור, ולהיות עם זה שלם בכל האור והטוב המוגבל ומפוזר עם כל המון המחשבות, הרגשות והמעשים, וכל תבנית החיים, שהיו לו עד כה, אין דרך כי אם על ידי הצירוף הבא על ידי יסורין ודכדוכי הנפש, "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" . העם או האיש שבתוכו חי כשרון פנימי לאור ולטוב, אלא שעזיבה איומה וחסרון עבודה רוחנית הראויה לו הטילו עליו צלמי בלהות, רק אז יכיר את עצמו, רק אז יחוש את עולמו הפנימי באמת לאמתו, רק על-ידי דכדוך היסורים. אלפי המעשים, הפרטיים והכלליים שבכל מרחב החיים, הנם רק כלים שבהם תתגלה הנפש על-פי ההכרעה של הנקודה העצמית של הוייתה. כשהיא טובה במקורה, כשהסתכלותה העצמית על טוב החיים היא מלאה צדקה וברכה, תושבת רק אז מטהרה ע"י המון המקרים של החיים שיציגו לפניה את החיים לא על פי הכרתה העצמית, כי-אם על פי אותם התבלים החיצוניים הנסוכים בהם מן החוץ, ואם התבלים הללו יהיו גם כן מלאים גסות, טומאה ורשעה, אם רק נעימים יהיו להחוש הברברי של האדם, תוכל לשכוח על ידם את עצמותה ואת סגנון החיים המתאים עם ערכה הפנימי, בסילוק המהומה של התבלים הזרים. היסורין מונעים את האפשרות, מלצייר את ערך החיים בנעימות על פי המילוא של המקרים החיצונים, בהיותם כולם רעים ומרים, על-כן רק אז יבא העז הפנימי והחיים יתייצבו על-פי ערכם העצמי. וכיון שעולמו הפנימי הוא באמת מיוסד על האור ועל הטוב, כי אם שאותו הזיוף של העולם החיצוני הביא עליו את המארה ואת המגערת , כיון שנעשה על-ידי היסורין הרבים נכנע ומוכשר להסתכלות פנימית, כבר הוא בטוח שבצאתו מהחושך של ציוריו הרגילים, אל האור של הדעה והדרישה, יהיה תמיד מוכשר להעתיק את כל הטוב והחיים גם אל המצב החדש הנאור והאמיץ. זאת היא הטובה שיוצאת לכנסת ישראל, אשר "כאדם עברו ברית" "ותלך חושך ולא אור" , בימים שהייתה מוכשרת לפרוח ולשגשג, עד שלמרות הכשרון הנשא, הגנוז בתוכה לאור האלהי לאור האמת הצדק והדעת, אבדה בכללותה את ההרגל של שימוש האורה, והאור הגדול המופיע בקרבה מאור תורת חיים ודעת אלהים, אמת הוקדר וחשך בעריפיה "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" . ההרגל המאפיל מקיר הברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים גרם שאם יחדר אור דעת, אור שכל טהור ומתנשא נגד עיניה, היא חושבת כאילו עולמה הרוחני מתנודד מתחת רגליה, ולא תוכל למצוא מעמד מוסרי, לאומי, דתי, אלהי, לצביון חייה. הגלות, כור הברזל, זקק וצרף את האומה, הוציא מן הכח אל הפועל את דעת עצמותה, את נטיותיה הגנוזות, הטבעיות לה, לצדק לאורה, לחיי יושר וטהרה, באופן שבכל פינות שתהיה פונה בכל צורה שהחיים יראו לה על ידה, תכיר את האור ואת הטוב. על-כן רק עכשיו תוכל לקבל את הכל, את כל שפע הדעת, את כל חכמת החיים, את כל המאור הפנימי שבתורה, ועל פי המאור הגדול המזהיר תדע איך לכוין את כל מסילותיה ואת ארחות חייה, תדע להכיר ביתר שאת ומעלה את ההוד הקדושה והתפארת שיש באוצרה, "אור עולם באוצר חיים" .
להשכיל אנחנו צריכים קודם שאנו באים להיטיב ; לפתח את המחשבה הטובה שלנו ממסגרותיה - קודם שאנו מטיבים ומשפרים, על פי הצד הרם שבחסידות, את מעשינו.
דרישת ד' (6)
הרב הראל כהן
1 - הצורך בבירור המושג דרישת ד'
2 - הסיבה לחוסר דרישת ד'
3 - תפקיד הייסורים
טען עוד
בעיון אמיתי בזה נוכל באמת להיטיב לעצמנו וללמד לאחרים ולהיטיב להם ג"כ. "אז תבין יראת ד', ודעת אלהים תמצא" .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
