ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עוסק במצוה פטור מן הצדקה? ;">

בית מדרש גמרא קידושין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (36 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (36 ד')

י"ט אלול התשס"ו

עוסק במצוה פטור מן הצדקה?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

שאלת הנתיבות מדוע העוסק במצוה פטור מלתת צדקה לעני
בגמרא 1 נאמר שרבה היה גבאי צדקה והוא כפה את רבי נתן שיתן ארבע מאות זוז לצדקה. בדברי התוספות במקום מובאת שיטת ר"י, שאומר שלמרות שבית דין לא כופים על מצות עשה שמוזכר מתן שכרה בתורה, ובמצוות הצדקה אומרת התורה "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"? 2 , מכל מקום ניתן לכפות על נתינת צדקה משום שיש בה גם שני לאוים "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'", ועל לאוים כופים בכל מקרה, גם אם מתן שכרם בצידם.

והנה, במצוות השבת אבידה מחייבת התורה את המוצא לטפל באבידה עד שיגיע המאבד, ונחלקו האמוראים: לדעת רבה המוצא נחשב שומר חינם, ולדעת רב יוסף הוא נחשב שומר שכר, וטעמו הוא שהעיסוק במצות השבת האבידה פוטר את המוצא מלתת צדקה לעני, שהרי עוסק במצוה פטור מהמצוה 3 .

ותמה הבית יעקב, בעל ה'נתיבות': היעלה על הדעת לומר שעוסק במצוה רשאי לאכול בשר נבילה? ודאי שלא, שהרי גם אדם שעוסק במצוה אינו רשאי לעבור על לאוים. והרי ר"י אמר שגם בצדקה יש שני לאוים, ואם כן כיצד יתכן שהעוסק בטיפול באבידה פטור מלתת צדקה לעני?

תשובה א: מטרת הלאו בצדקה היא לחזק את העשה
בישיבות רגילים להשיב על שאלה זו לאור דברי הרמב"ן. הגמרא 4 אומרת שנשים חייבות ממצות מעקה משום שזו מצות עשה שאין הזמן גרמא, ושואלים הראשונים - הרי במצות מעקה יש גם לאו 'לא תשים דמים בביתך', ואם כן גם אם המצוה לשים מעקה היתה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה מחוייבת בה משום הלאו! מבאר הרמב"ן שהלאו במצות מעקה אינו לאו עצמאי, אלא מטרתו היא לחזק את העשה. עיקר מטרת התורה היא מצוות העשה 'ועשית מעקה לגגך', והתורה מוסיפה לאו כדי שהאדם לא יתרשל בקיום המצוה. מעתה, אילו היתה המצוה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה פטורה גם מהלאו, שהרי כל הלאו נועד לחזק את העשה. ולאור דברי הרמב"ן מיישבים גם שאלת הבית יעקב, שגם במצוות צדקה עיקר מטרת התורה היא מצות העשה לתת לעני את הכסף, והלאוים "לא תאמץ" ו"לא תקפוץ" נועדו רק לחזק את העשה. מעתה, אדם העוסק במצוה ופטור מהעשה, פטור גם מהלאו.

לפי ההבנה שמטרת הלאוים במצות צדקה היא רק לחזק את העשה, ניתן ליישב קושיא נוספת שמקשים העולם. כידוע, אמרו חכמים ביחס למצות צדקה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" 5 . וקשה, הרי כלל בידינו שכדי לא לעבור על מצוות לא תעשה אדם מחוייב למסור את כל ממונו, ומדוע מצות צדקה היא רק עד חמישית מהרכוש? הרי יש בה גם לאוים? אחת התשובות לשאלה זו היא לאור מה שאמרנו, שכל המטרה של הלאו היא לחזק את העשה, וממילא כוחו מוגבל לכוחו של העשה (אמנם ניתן לומר באופן נוסף, שגם אם האדם נתן רק חלק מממונו כבר לא ניתן לומר שהוא אימץ את לבבו).

תשובה ב: הבחנה בין קום עשה לשב ואל תעשה

יש שרוצים לומר ישוב נוסף לשאלתנו, וזאת לאור דברי הפרי מגדים. הפרי מגדים מחדש שרק על לא תעשה שעוברים עליו במעשה מחוייב אדם למסור את כל ממונו, אולם על לא תעשה שעוברים עליו בשב ואל תעשה, כגון צדקה, אין חיוב להוציא את כל הנכסים, והריהו לענין זה כמו מצות עשה. לפי דבריו יש שרוצים לומר שהעוסק במצוה פטור לא רק ממצות עשה, אלא אפילו מותר לו לעבור על מצות לא תעשה אם הוא עובר עליהן בשב ואל תעשה.

תשובה ג: הלאו לא נאמר בכל מקרה
הגדולים שבישיבת מיר בליטא אמרו ישוב נוסף לשאלתנו, והוא לפי דברי הרמב"ם. כך כתב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים 6 :
א. מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך.
ב. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.

מדברי הרמב"ם מדוייק, שהעשה והלאו שבמצוות הצדקה מתייחסים לשני מקרים שונים. אם אדם יודע שיש עני בעולם והוא לא נותן לו, הריהו מבטל מצות עשה. אולם אם העני כבר בא לפניו ובכל זאת האדם אינו נותן לו, הריהו עובר גם על הלאו, שהרי בכך הוא מאמץ את לבבו. מעתה ניתן לומר שכל הפטור של העוסק במצוה ממצות צדקה הוא רק ביחס לעני שלא בא לפני העוסק במצוה, והעוסק במצוה אינו מחוייב ללכת אליו; אך אם עני בא לפניו - גם העוסק במצוה צריך לתת לו צדקה.

יש לציין שמדברי התוספות 7 מוכח שאינם סוברים כתירוץ זה, שכן כתבו שרבה, שסובר ששומר אבידה הינו שומר חינם, מסכים שהשומר פטור מלתת צדקה לעני, ובכל זאת אין הדבר נחשב שכר "דסבירא ליה דלא שכיחא שיבא עני בשעה שמתעסק בה לצורכה". מפורש בדבריהם שהפטור של העוסק במצוה מתייחס גם למקרה שבו העני בא לפני האדם.

סיכום
לסיכום, עסקנו בשלשה ישובים לקושיית הנתיבות, מדוע העוסק במצוה פטור מן הצדקה למרות שיש בה לאו:

א. על פי הרמב"ן: הלאו שבצדקה אינו לאו עצמאי, ומטרתו היא רק לחזק את העשה. כיון שהעוסק במצוה פטור מהעשה, ממילא הוא פטור גם מן הלאו.

ב. על פי הפרי מגדים: אדם העוסק במצוה אינו פטור רק ממצות עשה, אלא גם ממצוות לא תעשה שעובר עליהן בשב ואל תעשה.

ג. על פי הרמב"ם: העוסק במצוה פטור רק במקרה שאין בו לאו, אבל כאשר העני בא לפני האדם יש גם לאו, ובמקרה זה אכן גם העוסק במצוה חייב לתת צדקה.


^ 1 בבא בתרא ח ע"ב.
^ 2 דברים טו, י.
^ 3 בבא מציעא כט ע"א.
^ 4 קידושין לד ע"א.
^ 5 כתובות נ ע"א.
^ 6 פרק ז, הלכה א.
^ 7 בבא מציעא כט ע"א ד"ה 'והוי שואל'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il