ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצוות עשה לשבות בא' תשרי ;">

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה הלכות ראש השנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול תשס"ו

מצוות עשה לשבות בא' תשרי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

מצוה כ"ט:
מצוה עשה לשבות ביום א' בתשרי, והוא ראש השנה, שנאמר: "בחודש השביעי באחד לחודש יהי לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כ"ג)

מצוה לספר
הס הושלך בתוך האולם הגדול, עת פסע לתוכו הרב הצדיק ר' נחום מטשרנוביל. סימני גודלו ויחודו של היום היו חרוטים היטב על פני כל הנוכחים, שידעו כי הם עומדים לגשת כעת להתפלל את תפילת המנחה של ערב ראש השנה, שזו בעצם התפילה האחרונה של השנה. הם זכרו היטב את שיחת רבם בשבת שעברה, שאמר כי בתפילות היום האחרון של השנה, ובייחוד בתפילה האחרונה, אפשר לרומם ולהעלות את תפילות השנה החולפת כולה. בדממה מתוחה עמדו החסידים, כולם אחרי טבילה במקווה, שרויים בתענית, ממתינים לרבם שיתחיל בתפילה. הרב התעטף בטלית, ניגש לעמוד, והתחיל בתפילה, בקול מלא תחנונים, ובמנגינת הימים הנוראים. הקהל כולו התרגש עד דמעות, וקול בכי ההתעלות התנשא למרחוק, אוירה מחשמלת הייתה באויר.

בין המתפללים שהה אחד מחשובי החסידים, הלא הוא ר' שלום, חתנו של הרבי ר' נחום, שהיה ידוע בצדקותו המופלאה. ר' שלום כמו כל הקהל הגדול התכונן לפילת עמידה, פסע לאחוריו והתחיל בתפילתו. אך לצערו לא היה גבול, הוא שהיה רגיל כל ימיו להתפלל מתוך כוונות עצומות, על פי כוונות האר"י ועוד, לפתע לא הצליח לכוון כלום בתפילתו. מסביב נשמעים קולות בכי והתרגשות, והוא לא מצליח לכוון דבר. ר' שלום כמעט ונשברה רוחו - תפילה אחרונה של השנה, ותפילתו אינה תפילה. שוב הוא מנסה, ושוב נכשל, וכך שוב ושוב. הוא קימט את המצח בכל כוחו, עצם את עיניו הכי חזק שיכל, וכל שעלתה בידו היה בסך הכל לכוון את פשט המילים שהוציא מפיו. כשם לב כי את המילה הבאה הוא עומד להוציא מהפה בלי לשים לב אליה כלל, נעצר ובכל כוחו כיוון לפחות את פירושה הפשוטה של המילה. תפילתו שנמשכה זמן רב, השאירה אותו בצער עמוק, הכיצד קרה שאיבד ברגע קריטי כל כך את כוחו.

בסיום התפילה, ניגש אליו ר' נחום בחיוך רחב. הוא חיבקו בחום ואמר לו: "דע לך, כי היה בשמים קיטרוג גדול על עם ישראל שלא ידעתי איך נוכל לצאת ממנו בראש השנה הזה, ואתה בתפילתך המאומצת ביטלת את הגזירה. שהרי העיקר בתפילה הוא, שהאדם ימסור את כולו לה' יתברך כפי כוחו, וכך עשית".

מצוה להורות
לראש השנה ישנם השלכות הלכתיות לדיני שמיטה מעשרות ועוד. אך בנוסף לכך, היות וביום זה נברא העולם (לדעת אחת השיטות, עי' מסכת ר"ה דף ח') ריבונו של עולם מחדש את מלכותו בכל שנה, וכתוצאה מכך ישנו דין. וכפי שאמרו חז"ל: " בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (מסכת ר"ה ט"ז).

וזה לשון ספר החינוך:
"ומשרשי מצות המועד הזה, שהיה מחסדי האל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה, והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק, נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה: [ע"ז ד' ע"א] אוהבו נפרע ממנו מעט מעט. ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כלייה חלילה".

נראה אם כן כי בראש השנה ראוי לאדם להיות בפחד ורעדה, מעצם היותו יום דין. וכפי שאמרו חז"ל שמטעם זה אין אומרים הלל בראש השנה. אולם יש לזכור כי יום זה הוא יום חסד שנתן לנו ה' יתברך, בכך שאנו יכולים להתנקות מכל חטאינו. וזה המשך לשון בעל ספר החינוך:
"נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי, ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה...".

----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il