ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עד שיתיאשו מן הגאולה?! ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים כי תבוא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אלול התשס"ו

עד שיתיאשו מן הגאולה?!


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

רובה של פרשתנו עוסק בדברי הברית שנכרתו בערבות מואב. הברית בערבות מואב 1 היא "משנה התורה" לברית שנכרתה בהר סיני , הברית שנכתבה בתורה בסוף ספר ויקרא 2 . הבדלים רבים ניתן למצוא בין שתי הבריתות, ונעמוד על חלק מהם.

מה בין שתי הבריתות?
בשתי הבריתות תאור הקללה ארוך יותר מאשר הברכה. אולם, יש לשים לב שבקללה שבספר ויקרא רוב הפסוקים עסוקים במתרחש בהיות עם ישראל בארץ ישראל, והתאור של הקללה בהיות עם ישראל בגלות קצר מאד. לעומת זאת, בפרשתנו רבים מן הפסוקים מתפרשים כמתארים את מציאות הקללה מחוץ לארץ ישראל. הבדל נוסף בין הבריתות הוא, שבברית סיני הקללה מדודה וממוספרת: "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם" (פסוק יח). אנו למדים מכאן שלקללה יש גבולות. עם ישראל מגיע לגלות, שם יש תהליך של תשובה המעורר את הברית ואת השמירה האלוקית כל עוד ישראל נמצאים בארץ איביהם, והקללה מסתיימת בפיוס בין הקב"ה לעם ישראל: "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלוקים אני ה'" (פסוק מה). בפרשתנו הקללה אינה מדודה, יש בה רצף של קללות שאין להן קצבה. הברית מסתיימת בשפל הנוראי "והתמכרתם של לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (פסוק סח).

הסבר הרדב"ז
הרדב"ז בתשובותיו עמד על כך שהברית מסתיימת בקללה, ולא בברכה ובתיקון. לדעתו, דברי הברית אינם נגמרים בפרשתנו. הברית נמשכת לפרשה הבאה, בה מתוארת תקופת אחרית הימים לאחר שבאו הברכה והקללה. שם יש תאור רחב לשיבה של ה' אל עם ישראל, ולשיבה של עם ישראל אל ה' ואל ארץ ישראל 3 . גם אחרי דברי הרדב"ז, הדברים עדיין צריכים הסברה. מדוע בחרה התורה להפריד הפרדה כל כך גדולה בין הקללה לבין הברכה, בין הגלות לגאולה? מדוע כתיבת הגלות והגאולה בברית סיני היא ברצף, ואילו בברית מואב יש הפרדה בין הגלות לגאולה?

גאולה מכח העבר וגאולה מכח העתיד
התורה מציגה בפנינו שני מהלכים שמכוחם עולה וצומחת הגאולה. בספר ויקרא הגאולה היא מכוח החיבור אל העבר: עם ישראל נמצא בארץ ישראל, הוא מתנהג שלא כראוי, והגלות באה כהרחקה זמנית. הרחקה זו פועלת את פעולתה, ומעוררת את עם ישראל לחזור אל עצמו, להתוודות, לנער מאליו את הכשלים שדבקו בו במהלך היותו בארץ. ניתנת לעם ישראל הזדמנות לחזור אל עצמו. בספר דברים מדובר על גלות ארוכה יותר. כנראה שהמחלות שדבקו בעם ישראל אינן ניתנות למרפא בצורה מהירה. הריקבון עמוק יותר, ולא די ברענון של מה שהיה בעבר בשביל להביא תרופה ומרפא. ההרס של העבר והנתק מן העבר הינו כל כך גדול, שכבר לא ניתן להתחבר אליו. התורה מבטאת זאת בתאור הנוראי בו עם ישראל נשאר 'תקוע' בקללה, ואין דרך יציאה טבעית מן הגלות.

כיון שכך, גם הגאולה באה ממקור עמוק יותר, ממקום שנעלם מן העין האנושית. הגאולה אינה יכולה לבוא מכוח מה שנבנה בעבר בעם ישראל, אלא צריכים להיולד כוחות חדשים בעם ישראל, ורק מכוח הלידה המחודשת של העם ניתן לשוב אל אלוקינו, אל עצמינו ואל ארצנו. על הלידה הזאת התנבאו נביאנו:
"מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" 4 . לידה זו יכולה להעשות רק על ידי ה': "כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" 5 .

המהר"ל, בספרו נצח ישראל 6 , עומד על ההבדל בין הגאולה האחרונה לבין הגאולות שקדמו לה:
עוד יש הפרש גדול בין הגאולה הראשונה ובין הגאולה האחרונה, עד שמזה מתחייב העלם והסתר הגאולה האחרונה, והוא גם כן דבר ברור שאין לספק בו. וזה כי גאולה ראשונה במצרים היה בזכות האבות, שנשבע לאבות שיגאלו הבנים. לכך היה אפשר לדעת הקץ, כי הקץ היה מצד האבות. אבל גאולה אחרונה הוא מן השם יתברך בעצמו, לכך הקץ מופלא, דבר שהוא מן השם יתברך בעצמו.

לפי דברי המהר"ל ניתן לומר, שהגאולה המתוארת בספר דברים היא התאור של הגאולה האחרונה. וכך באמת כתב הרמב"ן בפירושו, שביאר שברית סיני מתארת את חזרת עם ישראל מגלות בבל לאחר שבעים שנה, ואילו ברית ערבות מואב מתארת את הגאולה ממלכות אדום גלות שלא ניתן לה קיצבה וקץ.

מהלכי עומק - גם היום

מאורעות השנה האחרונה, אותן עברה החברה הישראלית וגם אנו כציבור באופן מיוחד, מחזקים בנו את התובנה שמהלך הגאולה שאנו מצויים בו עתה אינו מכוח העבר המוכר, אלא מכוח העתיד הנסתר מאיתנו. חז"ל מתארים את הגאולה כמהלך בו הקב"ה "נכסה ונגלה". אנו אוהבים יותר את הזמנים בהם הקב"ה נגלה אלינו, ובהם אנו מרגישים שכביכול אנו מבינים את מהלכיו של הקב"ה. קשה לנו בזמנים בהם הקב"ה נכסה מאיתנו. אולם, גם לזמנים בהם המהלכים נכסים מאיתנו יש תפקיד חשוב: זמנים אלו נועדו לזכך אותנו, ולברר לנו שמהלך הגאולה הוא מעל ומעבר לתכנונים האנושיים ולמהלכים הנגלים על פני השטח. יש מהלכי עומק, שאותם העין האנושית עדיין אינה יכולה לחשוף ולגלות. המחשבה שניתן בתיכנון אנושי להביא את הגאולה היא מחשבה המרחיקה את הגאולה. על כך אמרו חז"ל במסכת סנהדרין 7 :
תנו רבנן כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל.

האם התכוונו חז"ל לקרוא לנו להיות מיואשים?! נראה שעומק כוונתם היא שאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה שניתן לתאר אותה כגאולה הבאה במהלכים גלויים ואנושיים. גודל הגאולה מחייב אותנו להבין שהגאולה אינה יכולה לבוא רק מכוחם של התכנונים האנושיים והמהלכים הגלויים. רק היאוש מלתלות את הגאולה במעשי האדם, והאמונה בגאולה שבאה גם בדרכים שאינם צפויות, הן התפיסות הנכונות והטהורות ביחס לגאולה. על כל מעשה שבו אנו מתאמצים לקרב את הגאולה הקב"ה עושה אלפי מעשים במעגלים הנסתרים מעיננו. העין האלוקית עובדת שעות נוספות אל מול המאמץ האנושי.

השלמת גאולת ישראל תלויה בתשובתם של ישראל לאביהם שבשמים. במבט אנושי עדיין לא מצאנו את הדרך להלהיב את הלבבות ולחברם לריבונו של עולם, לא מצאנו את שפת האמונה הגדולה שמצליחה להדביק את מיליוני עמך בית ישראל. אולם, גם בנוגע לנושא זה אנו צריכים להתמלא באמונה בתשובתם של ישראל. כשם שעסקנו בישוב הארץ מתוך אמונה גדולה שכנגד כל בית שנבנה על ידינו הקב"ה בונה עוד בתים רבים, כך גם בענין התשובה. אנו צריכים להתמלא באמונה שכנגד כל מהלך ומאמץ קטן מצידנו להוסיף אמונה ותשובה - הקב"ה מעורר עוד לבבות רבים שילכו ויתקרבו לאמונה ותשובה. "פתחו פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם" 8 .


^ 1 דברים פרק יח.
^ 2 פרק כו.
^ 3 שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשסט: "שאלת ממני למה לא נכתבת נחמה בקללות של והיה כי תבא אל הארץ כמו בקללות של אם בחקתי? תשובה, שאלה זו נשאלה בספר הזוהר ותירצו דהא כתיב גם כל חלי וכל מכה וגומר יעלם השם וגו' מלשון העלמה ולא מלשון העלאה וא"ת כי מה שאמר הכתוב אחר כך עליך מורה שהוא העלאה ותו דאיכא בתר האי קרא כמה קללות ודרך הנחמה שתבא בסוף ויש לתרץ לפי שיטת המדרש דאין הכי נמי דפשטיה דקרא קללה הוא אלא דרמוז לן הנחמה בנקודה. ומה שנ"ל לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו. עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים היא קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבא והרי הוא בכלל הברית והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרי יש בסופה נחמות דכתיב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד וגו' ושב ה' אלהיך וגו' עד סוף הפרשת /הפרשה/ כולה נחמה והרי זה נכון".
^ 4 ישעיה סו, ח.
^ 5 מתוך ההפטרה לפרשה. ישעיה פרק מט, כו וכן פרק ס, טז.
^ 6 פרק ל"א.
^ 7 צז ע"א.
^ 8 על פי שיר השירים רבה, פרשה ה ד"ה קול דודי "רבי יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il