ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גלות וגאולה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
מה בין שתי הבריתות?
בשתי הבריתות תאור הקללה ארוך יותר מאשר הברכה. אולם, יש לשים לב שבקללה שבספר ויקרא רוב הפסוקים עסוקים במתרחש בהיות עם ישראל בארץ ישראל, והתאור של הקללה בהיות עם ישראל בגלות קצר מאד. לעומת זאת, בפרשתנו רבים מן הפסוקים מתפרשים כמתארים את מציאות הקללה מחוץ לארץ ישראל. הבדל נוסף בין הבריתות הוא, שבברית סיני הקללה מדודה וממוספרת: "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם" (פסוק יח). אנו למדים מכאן שלקללה יש גבולות. עם ישראל מגיע לגלות, שם יש תהליך של תשובה המעורר את הברית ואת השמירה האלוקית כל עוד ישראל נמצאים בארץ איביהם, והקללה מסתיימת בפיוס בין הקב"ה לעם ישראל: "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלוקים אני ה'" (פסוק מה). בפרשתנו הקללה אינה מדודה, יש בה רצף של קללות שאין להן קצבה. הברית מסתיימת בשפל הנוראי "והתמכרתם של לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (פסוק סח).
הסבר הרדב"ז
הרדב"ז בתשובותיו עמד על כך שהברית מסתיימת בקללה, ולא בברכה ובתיקון. לדעתו, דברי הברית אינם נגמרים בפרשתנו. הברית נמשכת לפרשה הבאה, בה מתוארת תקופת אחרית הימים לאחר שבאו הברכה והקללה. שם יש תאור רחב לשיבה של ה' אל עם ישראל, ולשיבה של עם ישראל אל ה' ואל ארץ ישראל 3 . גם אחרי דברי הרדב"ז, הדברים עדיין צריכים הסברה. מדוע בחרה התורה להפריד הפרדה כל כך גדולה בין הקללה לבין הברכה, בין הגלות לגאולה? מדוע כתיבת הגלות והגאולה בברית סיני היא ברצף, ואילו בברית מואב יש הפרדה בין הגלות לגאולה?
גאולה מכח העבר וגאולה מכח העתיד
התורה מציגה בפנינו שני מהלכים שמכוחם עולה וצומחת הגאולה. בספר ויקרא הגאולה היא מכוח החיבור אל העבר: עם ישראל נמצא בארץ ישראל, הוא מתנהג שלא כראוי, והגלות באה כהרחקה זמנית. הרחקה זו פועלת את פעולתה, ומעוררת את עם ישראל לחזור אל עצמו, להתוודות, לנער מאליו את הכשלים שדבקו בו במהלך היותו בארץ. ניתנת לעם ישראל הזדמנות לחזור אל עצמו. בספר דברים מדובר על גלות ארוכה יותר. כנראה שהמחלות שדבקו בעם ישראל אינן ניתנות למרפא בצורה מהירה. הריקבון עמוק יותר, ולא די ברענון של מה שהיה בעבר בשביל להביא תרופה ומרפא. ההרס של העבר והנתק מן העבר הינו כל כך גדול, שכבר לא ניתן להתחבר אליו. התורה מבטאת זאת בתאור הנוראי בו עם ישראל נשאר 'תקוע' בקללה, ואין דרך יציאה טבעית מן הגלות.
כיון שכך, גם הגאולה באה ממקור עמוק יותר, ממקום שנעלם מן העין האנושית. הגאולה אינה יכולה לבוא מכוח מה שנבנה בעבר בעם ישראל, אלא צריכים להיולד כוחות חדשים בעם ישראל, ורק מכוח הלידה המחודשת של העם ניתן לשוב אל אלוקינו, אל עצמינו ואל ארצנו. על הלידה הזאת התנבאו נביאנו:
"מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ" 4 . לידה זו יכולה להעשות רק על ידי ה': "כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" 5 .
המהר"ל, בספרו נצח ישראל 6 , עומד על ההבדל בין הגאולה האחרונה לבין הגאולות שקדמו לה:
עוד יש הפרש גדול בין הגאולה הראשונה ובין הגאולה האחרונה, עד שמזה מתחייב העלם והסתר הגאולה האחרונה, והוא גם כן דבר ברור שאין לספק בו. וזה כי גאולה ראשונה במצרים היה בזכות האבות, שנשבע לאבות שיגאלו הבנים. לכך היה אפשר לדעת הקץ, כי הקץ היה מצד האבות. אבל גאולה אחרונה הוא מן השם יתברך בעצמו, לכך הקץ מופלא, דבר שהוא מן השם יתברך בעצמו.
לפי דברי המהר"ל ניתן לומר, שהגאולה המתוארת בספר דברים היא התאור של הגאולה האחרונה. וכך באמת כתב הרמב"ן בפירושו, שביאר שברית סיני מתארת את חזרת עם ישראל מגלות בבל לאחר שבעים שנה, ואילו ברית ערבות מואב מתארת את הגאולה ממלכות אדום גלות שלא ניתן לה קיצבה וקץ.
מהלכי עומק - גם היום
מאורעות השנה האחרונה, אותן עברה החברה הישראלית וגם אנו כציבור באופן מיוחד, מחזקים בנו את התובנה שמהלך הגאולה שאנו מצויים בו עתה אינו מכוח העבר המוכר, אלא מכוח העתיד הנסתר מאיתנו. חז"ל מתארים את הגאולה כמהלך בו הקב"ה "נכסה ונגלה". אנו אוהבים יותר את הזמנים בהם הקב"ה נגלה אלינו, ובהם אנו מרגישים שכביכול אנו מבינים את מהלכיו של הקב"ה. קשה לנו בזמנים בהם הקב"ה נכסה מאיתנו. אולם, גם לזמנים בהם המהלכים נכסים מאיתנו יש תפקיד חשוב: זמנים אלו נועדו לזכך אותנו, ולברר לנו שמהלך הגאולה הוא מעל ומעבר לתכנונים האנושיים ולמהלכים הנגלים על פני השטח. יש מהלכי עומק, שאותם העין האנושית עדיין אינה יכולה לחשוף ולגלות. המחשבה שניתן בתיכנון אנושי להביא את הגאולה היא מחשבה המרחיקה את הגאולה. על כך אמרו חז"ל במסכת סנהדרין 7 :
תנו רבנן כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא... עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל.
האם התכוונו חז"ל לקרוא לנו להיות מיואשים?! נראה שעומק כוונתם היא שאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה שניתן לתאר אותה כגאולה הבאה במהלכים גלויים ואנושיים. גודל הגאולה מחייב אותנו להבין שהגאולה אינה יכולה לבוא רק מכוחם של התכנונים האנושיים והמהלכים הגלויים. רק היאוש מלתלות את הגאולה במעשי האדם, והאמונה בגאולה שבאה גם בדרכים שאינם צפויות, הן התפיסות הנכונות והטהורות ביחס לגאולה. על כל מעשה שבו אנו מתאמצים לקרב את הגאולה הקב"ה עושה אלפי מעשים במעגלים הנסתרים מעיננו. העין האלוקית עובדת שעות נוספות אל מול המאמץ האנושי.
השלמת גאולת ישראל תלויה בתשובתם של ישראל לאביהם שבשמים. במבט אנושי עדיין לא מצאנו את הדרך להלהיב את הלבבות ולחברם לריבונו של עולם, לא מצאנו את שפת האמונה הגדולה שמצליחה להדביק את מיליוני עמך בית ישראל. אולם, גם בנוגע לנושא זה אנו צריכים להתמלא באמונה בתשובתם של ישראל. כשם שעסקנו בישוב הארץ מתוך אמונה גדולה שכנגד כל בית שנבנה על ידינו הקב"ה בונה עוד בתים רבים, כך גם בענין התשובה. אנו צריכים להתמלא באמונה שכנגד כל מהלך ומאמץ קטן מצידנו להוסיף אמונה ותשובה - הקב"ה מעורר עוד לבבות רבים שילכו ויתקרבו לאמונה ותשובה. "פתחו פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפיתחו של אולם" 8 .
^ 1 דברים פרק יח.
^ 2 פרק כו.
^ 3 שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשסט: "שאלת ממני למה לא נכתבת נחמה בקללות של והיה כי תבא אל הארץ כמו בקללות של אם בחקתי? תשובה, שאלה זו נשאלה בספר הזוהר ותירצו דהא כתיב גם כל חלי וכל מכה וגומר יעלם השם וגו' מלשון העלמה ולא מלשון העלאה וא"ת כי מה שאמר הכתוב אחר כך עליך מורה שהוא העלאה ותו דאיכא בתר האי קרא כמה קללות ודרך הנחמה שתבא בסוף ויש לתרץ לפי שיטת המדרש דאין הכי נמי דפשטיה דקרא קללה הוא אלא דרמוז לן הנחמה בנקודה. ומה שנ"ל לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו. עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים היא קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבא והרי הוא בכלל הברית והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרי יש בסופה נחמות דכתיב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד וגו' ושב ה' אלהיך וגו' עד סוף הפרשת /הפרשה/ כולה נחמה והרי זה נכון".
^ 4 ישעיה סו, ח.
^ 5 מתוך ההפטרה לפרשה. ישעיה פרק מט, כו וכן פרק ס, טז.
^ 6 פרק ל"א.
^ 7 צז ע"א.
^ 8 על פי שיר השירים רבה, פרשה ה ד"ה קול דודי "רבי יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו".
^ 2 פרק כו.
^ 3 שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשסט: "שאלת ממני למה לא נכתבת נחמה בקללות של והיה כי תבא אל הארץ כמו בקללות של אם בחקתי? תשובה, שאלה זו נשאלה בספר הזוהר ותירצו דהא כתיב גם כל חלי וכל מכה וגומר יעלם השם וגו' מלשון העלמה ולא מלשון העלאה וא"ת כי מה שאמר הכתוב אחר כך עליך מורה שהוא העלאה ותו דאיכא בתר האי קרא כמה קללות ודרך הנחמה שתבא בסוף ויש לתרץ לפי שיטת המדרש דאין הכי נמי דפשטיה דקרא קללה הוא אלא דרמוז לן הנחמה בנקודה. ומה שנ"ל לתרץ כי אין צריך נחמה בפרשת כי תבא לפי שנחמתם בצדם שאין פסוק ופסוק שלא הוזכר בו שם ההויה המורה על הרחמים להודיע שהמדה היא ברחמים על דרך ומחץ וידיו תרפנה ואין לך נחמה גדולה מזו. עוד יש לתרץ כי פרשת אתם נצבים היא קשורה למעלה עם פרשת והיה כי תבא והרי הוא בכלל הברית והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרי יש בסופה נחמות דכתיב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד וגו' ושב ה' אלהיך וגו' עד סוף הפרשת /הפרשה/ כולה נחמה והרי זה נכון".
^ 4 ישעיה סו, ח.
^ 5 מתוך ההפטרה לפרשה. ישעיה פרק מט, כו וכן פרק ס, טז.
^ 6 פרק ל"א.
^ 7 צז ע"א.
^ 8 על פי שיר השירים רבה, פרשה ה ד"ה קול דודי "רבי יסא אמר, אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
