ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- במהלך השירות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
אחד החיילים חזר מלבנון וסיפר כי המג"ד שלא היה איתם בשטח, הורה דרך מכשיר הקשר לחוליית החוד של הפלוגה (החוליה שמסתערת ראשונה) להסתער על בית מסוים. הקצין במקום ביקש שיפציצו את הבית מהאוויר, מפני שהוא נראה חשוד. המג"ד סרב, ופקד להסתער. הקצין ביקש להסתער תוך זריקת רימונים וירי חי. המג"ד סרב והורה להיכנס ללא ירי. חוליית החוד הסתערה, הראשון נהרג, שניים נפצעו.
לעומת זאת, היו מפקדים שסיפרו כי בכמה מקרים כשקיבלו פקודה שהיתה נראית להם לא אחראית, התעקשו מול המפקדים שמעליהם (שלא היו עמהם), פעמים שהסתערו תוך ירי חי, ופעמים שהמתינו בשדות עד שהמחבלים שהתחבאו בבתים התגלו, ובכך הצילו את חיי חייליהם.
אגב, מפקדים אלו גם הודיעו לפני הגירוש מגוש קטיף כי לא יהיו מוכנים ליטול חלק בגירוש. הם חזרו מלבנון כשכל חייליהם בחיים. מפקדים אחרים, שמילאו את הפקודות בלי לשאול שאלות, גרמו לכמה מחייליהם להיהרג ולהיפצע.
מסקנה למעשה
יש לטפח את עצמאותם המוסרית של המפקדים. ואע"פ כן, למרות שהדברים נוראים, גם כשהמפקדים אינם מושלמים עדיין ישנה מצווה להילחם על פי פקודותיהם, שאם לא כן לא נוכל להגן על קיומינו. וזוהי המצווה הגדולה להציל את ישראל מיד צריהם.
עם זאת, חובה על כל אחד לעשות את אשר ביכולתו כדי שמפקדים שכשלו יודחו מהצבא. כשלונם נבע משתי סיבות: תפישת עולם מוטעית ותפקוד לקוי. ויש קשר בין שתי הסיבות.
בתפישת העולם המוטעית חטאו רבים, ובראשם מנהיגי המדינה, ועל כן התביעה צריכה להיות גם כלפיהם, להתפטר מכל תפקידיהם הציבוריים.
הוצאת ציציות
לפני כמה שבועות עסקתי במחאה כנגד מפקדים שגזרו על חיילים שלא יוציאו את ציציותיהם, בניגוד למצוות התורה שציוותה שהציציות ייראו כדי להזכיר בכל עת את כל המצוות, שנאמר (במדבר טו, לט): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". ואמנם בכתבי הקבלה מובא בשם האר"י שעל פי הסוד מקום הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים. אלא שבאר בעל ה'מגן-אברהם' (ח, יג), שהכוונה להסתיר את הבגד, אבל הציציות הקשורות בבגד צריכות להיראות כלפי חוץ. ומי שאינו מראה אותם, ספק גדול אם קיים את המצווה.
ברוך ה', החיילים ממשיכים לקיים את המצווה, וציציותיהם משתלשלות על מדיהם, למרות אי אלו איומים.
מנהג ספרדים
אולם קיבלתי שאלה: "הלא ידוע שמנהג הספרדים שלא להוציא את הציציות, וכפי שכתב הגאון הראשל"צ ב'יחוה-דעת' (ב, א), ומדוע לא כתבתי שהוראה זו נאמרה לאשכנזים בלבד?".
תשובה: ראשית יש לציין כי זהו פסקו של מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (או"ח ח, יא): "עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות".
וכן היה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז-הרב', מעודד את תלמידיו להוציא ציציות, בלא לחלק בין אשכנזים לספרדים.
ואמנם שמעתי מהרב דוד חי הכהן שליט"א, מגדולי תלמידי הרצי"ה, ששאל את הרצי"ה האם הדרכתו להוציא ציציות מחייבת גם אותו, שכן מנהג משפחתו (דודו היה ת"ח חשוב ומנאמני ביתו של בעל ה'בן איש חי') שלא להוציא ציציות. וסיפר לי הרב הכהן שהיה ברור לו שכפי שיאמר לו הרצי"ה, כך יעשה. הרצי"ה השיב לו שאינו צריך להוציא ציציות, ועל פי זה הוא מורה לתלמידיו הספרדים שלא להוציא ציציות.
אולם נראה לענ"ד שיש מקום לומר שגם למנהג הספרדים, נכון כיום להוציא ציציות. כי בארצות המזרח וצפון אפריקה נהגו להתלבש במין חלוק (ג'לביה), באופן שלא ניתן להסתיר את הבגד ולהוציא את הציציות. ובלית ברירה היו צריכים לבחור: ללבוש את הטלית על הבגדים ולגלות את הכל, כדברי השולחן ערוך, או להסתיר את הכל כדברי האר"י. ונהגו כדעת האר"י להסתיר. אבל כיום כשהולכים במכנסיים וחולצה, אין בעיה להסתיר את הבגד ולגלות את הציציות, ולקיים בזה את המצווה בהידור על פי כל השיטות. וכך משמע מדברי האר"י בעצמו, שצריך להסתכל בציצית בכל שעה ובכל רגע (שער הכוונות ז, ג). ונלענ"ד שרק מפני שבמשך דורות נהגו להסתיר את הכל, רבים ממשיכים בזה גם היום, אף שמצד הדין נכון להראות הציציות.
מלבד זה, המציאות מוכיחה כי יש ערך עצום להוצאת הציצית, שעל ידי כך מביעים הזדהות עם התורה ומצוותיה, ומתוך כך זוכרים את המצוות לעשותם, כפשט הפסוק. ובמיוחד למי שנמצא בסביבה חילונית, בעבודה או בצבא, יש חשיבות יתירה שיהיה בבגדו היכר שהוא מהדר במצוות, ואינו מתבייש לקיים מצוות גם בפני אנשים העלולים ללעוג עליו, ועל ידי כך יוכל ביתר קלות לעמוד בניסיונות. ואמנם מי שמייחד עצמו בלבושו כחרדי, בכובע וחליפה, הוא נצרך לזה פחות גם בסביבה חילונית, כי כולם מכירים על ידי בגדיו שהוא חרדי. אולם בצבא אי אפשר להיעזר בכך, כי כידוע, לא הולכים בכובע וחליפה. מלבד זאת, גם במקום העבודה יש מעלה שיהודי ייחד את עצמו דווקא בציציות, שהוא הלבוש שנצטווינו בו בתורה.
סיכום להלכה
גם מי שנוהג בישיבה להכניס ציציות, כמנהג ספרדים מהתקופה שלבשו גלימה, נכון שבצבא יוציא ציציות, ושיהיו ציציותיו ניכרות היטב על מדיו. ורק בעת שהוא מתאמן להסוואה, וגם משחיר את פניו, וקל וחומר כשהוא בפעילות מבצעית בשטח האויב, עליו להכניס את ציציותיו.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
