ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הראשונה עוסקת בבחירת החזן לימים אלה וז"ל המשנה ברורה:
"מי שבא בערכאות של גויים אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום הכיפורים, אלא אם כן עשה תשובה" (שו"ע או"ח סימן תקפא ס"ק יא).
ההלכה השניה עוסקת בהלכה מיוחדת בענייני אכילה, בין כסא לעשור. וז"ל השולחן ערוך:
"אף מי שאינו נזהר מפת של גויים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר",
(כלומר, אף על פי שפת שנאפתה בידי אינם יהודים ואין בה מרכיבים אסורים, לא נאסרה על ידי חכמים, בימים אלה ממליץ המחבר להימנע מכך) (שו"ע אורח חיים סימן תרג סעיף א).
לכאורה שתי הלכות אלה נובעות מכך שימים אלה הם ימי הדין ולכן צריך להיזהר בהם יותר. אבל הסבר זה קשה משתי בחינות:
א. הרי גלוי וידוע לפני "שופט כל הארץ" שהזהירות בימים אלה מיוחדת לימים אלה והרי יש כאן חשש של "צביעות" שהיא הרבה יותר גרועה?
ב. ניחא "פת נכרי" שהרי אין בה חשש איסור (עיין במשנה ברורה שם ס"ק א שמתיר זאת גם בעשרת ימי תשובה אם אין תוך ד' מילין פת ישראל), יש מקום לומר שבימי הדין האדם יקדש עצמו במותר לו. אבל הליכה לערכאות של גויים היא איסור גמור וחמור ומדוע נוספה אזהרה שלא לעבור עליו, בין כסא לעשור?
לכן ננסה לתת הסבר אחד לשתי הלכות אלה. חז"ל לימדונו כי בראש השנה יצא יוסף הצדיק מבור האסורים. הדבר רמוז וכמעט במפורש בספר תהילים (פרק פא):
"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלוקי יַעֲקֹב: עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה"
המשורר ברוח קדשו קושר בין ראש השנה "תקעו בחודש שופר" לבין יציאתו של יוסף העבד מבית האסורים למשול על האימפריה המצרית "בצאתו על ארץ מצרים". לכן מצינו בגמרא: "בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, מנלן? דכתיב (תהלים פא) תקעו בחדש שופר" (ראש השנה דף יא ע"א).
שני השליחים של הקב"ה שסייעו בעקיפין ובמישרים לגאולתו ופדות נפשו של יוסף, וממילא אחר כך להצלת כל בית יעקב, היו שר המשקים ושר האופים.
שר האופים קשור במישרים לאפיית הפת. החומרה בעניין פת עכו"ם, מזכירה אותו וממילא את יוסף.
כיצד נקשר את שר המשקים לאיסור הליכה לערכאות? מסורת היא בידנו שראש השנה הוא יום הדין כפי שרמוז בתהילים (ראש השנה ח ע"א). הרמב"ן בדרשתו לראש השנה טוען שהדבר מפורש בתורה, בכך שכינויו של היום הוא "יום הזיכרון". השורש "זכר" בבנין הפעיל, מופיע פעמים רבות בתנ"ך במשמעות של דין ופקידה (עי"ש). לפי זה ברורה בקשתו של יוסף "והזכרתני אל פרעה" והרי פרעה מעולם לא שכחו. אלא שיוסף ביקש משר המשקים שיגיש את ערעורו לפני בית המשפט העליון של מצרים בראשותו של פרעה, בתקווה לקבל שם משפט צדק (עיינו בחמדת ימים לראש השנה תשס"ד). על הליכה לערכאות של גויים ערב ראש השנה נענש יוסף בעוד שנתיים מאסר. ממליא ברור מדוע איסור זה יש לו משמעות עוד חומרה יותר בימים אלה, שהרי דווקא בימים אלה צריך לזכור כי משפטינו בא לפני מלך מלכי המלכים - הקב"ה. גם אם נראה לנו לעתים, כי ישועתנו באה לנו, בידי בשר ודם, כמו שר המשקים ושר האופים, לא נשכח שגם הם שליחים של הקב"ה.
זכינו בדורנו כי לעם ישראל שלטון עצמאי בארץ ישראל. הבה נתפלל כי ראשי מערכת משפט שמנוהלת ומופעלת במדינת היהודים יראו עצמם מחויבים קודם כל למסורת ישראל על פי דין תורה.
ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
