ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
-------------------
הרב יהושע שפירא שליט"א - ראש ישיבת רמת גן
וגילו ברעדה
לעיתים כשמגיע מרן הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א לכינוסים ואירועים בישיבת מרכז הרב, נוהגים התלמידים לרקוד ולשיר לפניו את השיר "אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש". באחת הפעמים אמר הרב למלוויו:" הם לא מבינים, שבשעה שהם מזכירים פזמון זה מיום הכיפורים, הם גורמים לי לרעוד מחרדת הדין". אכן כך היה גם המנהג אצל הבעש"ט הקדוש, שהיה ביראה גדולה בראש השנה.
זהו פן אחד של ראש השנה, אך יש גם צד שני. אצלנו בישיבה ברמת גן נוהגים בראש השנה שני מנהגים הפוכים, מחד - בכי של תשובה מעומק הלב כל אחד כפי מדתו, ומאידך - שמחה וריקודים. פעם הגיע ר"מ חדש לישיבה ונדהם לראות ריקודים בראש השנה, הוא הכביר בקושיות על מנהג זה, וכל התשובות לא הפיסו את דעתו. החלטנו שנשאל את הרב יעקב אריאל שליט"א ונעשה כהכרעתו. בשעת התשליך פגשנו את הרב ושאלנוהו, ענה הרב: זהו מנהג החסידים, בתשליך היו רוקדים. והביא לכך ראיה בתשעת הימים אסור לכבס, מפני שהכיבוס גורם שמחה. משמע, שכשמכבסים עוונות זו שמחה, לפיכך רוקדים בתשליך.
ודאי, ששני הצדדים אמת. ראש השנה הוא גם יום הדין, וכל לב יהודי צריך להתמלא מאימת הדין, ומי שחסרה לו חרדת הדין חסר לו בלב היהודי שלו. מצד שני זה יום המלכת ה' יתברך, ובזה יש שמחה גדולה. לכן, השמחה בראש השנה היא מצווה מדאורייתא, והסמיכוהו הפוסקים מהפסוק שנאמר על ראש השנה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים... כי חדוות ה' היא מעוזכם". וכן אין בקשת סליחה בראש השנה ולא הזכרת עוונות, ולחלק מהמנהגים אף מדלגים באבינו מלכנו על החלקים העוסקים בעוונות וסליחה. שלמותו של ראש השנה הוא בשילובם של שתי המידות הללו בנפש, אם החדווה פוגעת בחרדת היום זהו חסרון, וכן להיפך - אם החרדה פוגעת בשמחה זה גם חסרון. בשתי מילים תימצת את הדברים דוד המלך ברוח קדשו: "וגילו ברעדה".
-------------------
הרב יצחק בן שחר שליט"א - ראש ישיבת קדומים
יום זיכרון ויום ודין
בראש השנה, לקראת התחדשות העולם וכל מערכותיו ויציאתם לפרק חיים חדש, ישנה נקודת רֵאשית של זכירה אלוקית אשר מכוחה הערכות העולם כולו לפרטי פרטיו - "ועל המדינות בו ייאמר... מי לא נפקד כהיום הזה". כאשר אנו אומרים שהעולם או פרט מסויים (איש, ציבור, אומה) נזכר לפני ה', הכוונה היא שלקראת התחדשותו של אותו גורם או לקראת פקידה מסויימת אותו, הוא נמצא במצב קרבת שמים מיוחדת, אשר היא מעין הערכות אל אותה פקידה. לעת כזו מועמד הוא נוכח כלל המגמות האלוקיות של העולם ובכללן נוכח תעודתו הפרטית שהיא היא אמתתו ושורש חיותו, מתעצם הוא בהן ומתיישר על פיהן.
בזכרון זה נלקחות בחשבון: האמיתות האלוקיות העומדות ביסוד הוויתו של אותו פרט, תמונת מצב מפורטת ומעודכנת של כל נתוני העולם באותה שעה, ומצבו של אותו פרט ע"פ קורותיו ומעשיו - "מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש". המשקל הכללי של כל אלה יעצב את היציאה לפועל של ההתחדשות וההפקדות. שיקול זה עמוק ונשגב מדעת אנוש - "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". זכרון אלוקי והתחדשות קשורים ביניהם בקשר מהותי. כל התחדשות בהכרח יונקת את משאבי חיותה מנקודת הראשית, מהזכרון המפגיש עם אמיתות היסוד. ומאידך, כל זכרון כזה של התעצמות בשרשי ההוויה, בהכרח משפיע התחדשות והופעה חדשה.
למעמדו של ראש השנה כיום דין ישנה משמעות נשגבת, מלבד המשמעות הפשוטה של יום המשפט, הדין הוא היושר האידאלי הנוקב - "יקוב הדין את ההר". היושר האלוקי כ"כ גבוה ונוקב עד כדי כך שהעולם אינו יכול להתקיים במדת הדין, חייב להיות שיתוף של מדת הרחמים. תמיד במצב של זכרון אלוקי, ישנה פגישה עם הדין - עם היושר העליון היסודי, והתיישרות על פיו. משמעות יום הדין היא איפה - העמידה אל מול האמיתות האלוקיות הגבוהות והתיישרות על פיהן. בעמידה זו לדין יש יראה וחרדה; יראת רוממות כלפי נשגבותו של הדין, חרדת קדש לקראת הפגישה איתו והיניקה ממנו, ועימן גם פחד ואימה ממייסרותו של הדין האידיאלי.
-------------------
הרב חנוך בן פזי זצ"ל - קרית שמואל, חיפה
ראש השנה בכפליים
ראש השנה מיוחד הוא מכל המועדים בכך שיש בו שני ימים טובים גם בארץ ישראל. כפילות זו של החג, באה לידי ביטוי גם בדינים ובמנהגים נוספים: התרועה באה בכפליים - שברים ותרועה, (מחמת הספק - האם עלינו לעשותה כגניחה או יללה), ובשתי סדרות של תקיעות - מיושב ומעומד, ואף בנוגע לשאלתנו - בשני סוגי תשובה - תשובה מיראה ותשובה מאהבה.
הכפילות ניכרת גם בפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב"..." חוק- ומשפט, ישראל- ויעקב, באים בכפילות. וכותב על כך מרן הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"ב עמוד שמ"א): כתב הרמב"ם שתקיעת שופר באה לזרז לתשובה. זרוז זה שייך לנו, רבבות עמך בית ישראל הצריכים התעוררות. אבל הקדושים והחסידים, שאינם צריכים להתעוררות כי מהותם התלהבות וזריזות לעבודת ה', בהם לא שייך הטעם של שופר כזרז לתשובה. אלא להם היא גזרה וחוק מאת ה' יתברך המצוה. וכידוע בשם ישראל יכונו הגדולים והצדיקים. ובשם יעקב יכונו המון העם, לכן אמר הפסוק: כי חוק (בלי טעם) לישראל - לגדולים, אבל משפט (עם טעם) ליעקב - המון העם.
זהו עומק התקנה של שני ימים בראש השנה. חז"ל תקנו זאת מחשש לקלקול עקב עדות החודש. וקשה, הרי מהותו של ראש השנה הוא יום הדין - יום תחילת מעשיך, ויום שני אינו יום הדין? על כך עונה הזוהר (פנחס רל"א) בגלל שביום הראשון יש דין עליון שהוא קשה, והוא מתחבר ליום הדין השני שיש בו דין תחתון שהוא חלש. מבאר זאת הרב דסלר זצ"ל (עפ"י האר"י) כי ישנה השגחה פרטית וכללית. ככל שהנברא מושלם יותר פועלת בו ההשגחה הפרטית הגבוהה לטוב ולמוטב, והשגחה זו נותנת בידיו את הכלים להתקרב לבורא ולמנוע נפילות. אך האדם החסר בעבודת ה', לא זוכה להשגחה ישירה ופרטית כי אם כללית. לשם כך זקוקים אנו לשני ימי הדין: הראשון - לצדיקים הזוכים להשגחה פרטית, והשני - לאלו המושגחים בהשגחה כללית, כך נוצרת השקה והתחברות של שתי הקבוצות אשר לא יפרדו. "אחת דבר אלוקים שתיים זו שמעתי".
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
