התחדשות בתורה ישנה כחדשה | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

שבת ומועדים
הכנה לחג השבועות

קטגוריה משנית

11 דק' קריאה

חג שבועות ראש השנה
חג שבועות נחשב לראש השנה, כך מובא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד ב:
"תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? - אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן ".
וצריך להבין מדוע עצרת נחשב כראש השנה, הגמ' מנמקת מפני שבעצרת מביאים בבית המקדש את שתי הלחם כדי שיתברכו פירות האילן, הפירות מתחילים להבשיל עתה ומתחילים להביא אותם כבכורים 1 , וזה הזמן המתאים לתפילות על פירות האילן, אולם מדוע זו סיבה שעצרת הוא ראש השנה יותר מפסח חג הקציר שמתיר את הלחם עיקר המזון שלנו?
נראה שחג השבועות משלים את חג הפסח, (לפי הרמב"ן שבועות הוא כעין שמיני עצרת של פסח), פסח הוא חג קציר שעורים מאכל בהמה, ושבועות זמן קציר חיטים מאכל אדם, ומהחיטים מביאים את שתי הלחם, האילן ופירותיו מסמלים את התורה שנתנה בשבועות והיא "עץ חיים היא למחזיקים בה", והפירות מסמלים את המעשים הטובים. ולכן עצרת נחשב לראש השנה, והוא יום הדין הרוחני שלנו לקבלת תורה ומצוות. ולעומת ראש השנה בתשרי שהוא יום הדין על מזונותיו של אדם בריאותו ועולמו הטבעי, וכל העולם נידון בו.

מתן תורה מחדש בשבועות
בעלי המחשבה (מהר"ל ועוד) אומרים שהחגים הם מעגלי שנה שבהם חוזרת ההשפעה הרוחנית שהייתה בהם בעבר גם עתה, ובכל חג שבועות כביכול ניתנת תורה.
הובא לעיל שבעצרת מביאים שתי הלחם כדי שהתברכו פירות האילן. ולכאורה קשה הרי שתי הלחם אינן פירות האילן ומדוע הבאתן באה על פירות האילן? רש"י (ראש השנה דף טז עמוד א) עונה על כך: "שתי הלחם - ירצו על פירות האילן, שהן מתירין להביא בכורים, שאין מביאין בכורים קודם לעצרת, דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים, ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה, דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (ע, ב) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה" .
נמצא, שבשבועות אנו מתייחסים לחיטה כעץ כמו שהחיטה הייתה לפני החטא, ומסביר רבי צדוק הכהן מלובלין: כי בזמן מתן תורה תוקן החטא הקדמון של עץ הדעת, ופסקה זוהמת החטא, והיה ראוי שיחזור העולם להיות כמו לפני החטא. וכך גם בכל שנה בחג השבועות אנו מקבלים תורה מחדש, ולכן אנו מתייחסים לחיטה כעץ כפי שהייתה החיטה לפני החטא.
וכך מצאנו בתלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ד הלכה ח: "ר' משרשיא בשם ר' אידי: בכל הקרבנות כתיב חטא, ובעצרת אין כתיב חטא, אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם".
כמו שבמתן תורה פסקה זוהמתם, כך בכל שבועות יש בחינת קבלת תורה מחדש ולכן "מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם".

קול סיני לא פסק
דברים (פרשת ואתחנן) פרק ה פסוק יט: אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי:
רש"י : ולא יסף - מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר ולא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי:
שני הפירושים אמת. קול סיני לא הוסיף להישמע בפומבי, ולאחר שניתנה תורה לא בשמים היא, ויותר לא יחזור עוד מעמד כזה. אולם הקול הזה בנסתר לא פסק, (משנה מסכת אבות פרק ו משנה ב): "אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף". ועלינו להטות אוזן לשמוע את הבת קול שמהר סיני, שמשמיעה בכל יום תורה, ואומרים חז"ל שכל תלמיד ותיק שמחדש בתורה הוא מכח מה ששמע בהר סיני 2 .
ולפי זה אפשר לפרש את רש"י דברים (פרשת ואתחנן) פרק ו פסוק ו: "אשר אנכי מצוך היום - לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה. דיוטגמא מצות המלך הבאה במכתב". ולפי הנ"ל אין הכוונה שיהיו דברי תורה כחדשים, אלא באמת דברי תורה בכל יום הם חדשים, שבכל יום ניתנת התורה מסיני, ובפרט בחג השבועות זמן מתן תורתנו.
רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל היה אומר שבליל שבועות יש יותר לפתח הקשבה והאזנה לחידושי התורה שיושפעו ביום זה.

חידושי תורה בתורה ישנה
שפת אמת במדבר שבועות שנה תרמ: "הלימוד בליל שבועות עפ"י אומרם ז"ל אם שמוע בישן תשמע בחדש 3 . לכן צריכין לקבל בלילה זו התורה שלמדנו עד עתה. וזה הכנה להחדש".
אנו צריכים להכין עצמנו לשמוע חידושים בדברי התורה שנראים ישנים, כי התורה היא עמוקה בלי חקר, וכל כמה שתמשמש בה תמצא בה טעם חדש.
משנה מסכת אבות פרק ה משנה ז: "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם ... ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחלופיהן בגולם".
שמעתי ממו"ר הרב יעקב פינק זצ"ל 4 : מה החידוש שאומר על מה שלא שמע לא שמעתי? אלא החכם אפילו אם שמע כבר דברי תורה אלו, תמיד ימצא בהם משהו חדש שלא שמע. ולהיפך הגולם אפילו אם לא שמע נדמה לו שאת זה כבר שמע ולא מוצא חידוש בדברים.
נפסק בשולחן ערוך הרב 5 שבתורה שבעל פה אינו יוצא ידי חובתו אם אינו מבין את הדברים ומסיים שם "ואף על פי כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין ולעתיד לבא יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעולם הזה ולא השיגה מקוצר דעתו".
ולפי האמור לעיל, גם בעולם הזה יחזור וילמד את הישן, וישמע בו חדש ויבין את טעמם של דברי התורה שלא הבין עד עתה.

קול השופר שיצא ממנו כל התורה
נאמר שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק יט: וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: ומכמה מדרשים עולה שהשופר לא היה קול מקביל למתן תורה אלא שמקול השופר עצמו יצאו עשרת הדברות.
נאמר בתהלים פרק קיט פסוק קכט: פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) [קיט, קכט] "פלאות עדותיך וגו'. אמר משה כי מי כל בשר אשר שמע קול א-להים חיים (דברים ה כג), כך אמר להם לישראל דעו כי כשברא הקדוש ברוך הוא את השמים לא ברא אותם בקול , וכשברא את הארץ לא ברא אותה בקול , ולא שמעה אומה קולו של הקדוש ברוך הוא, ואימתי נשמע קולו כשנתן את התורה, וכה"א קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב וגו' (תהלים כט ה ז), כל הקולות למה ה' עוז לעמו יתן (שם שם /תהלים כ"ט/ יא), וכתיב ויהי קול השופר וגו' (שמות יט יט), לכן אמר דוד מכל הקולות יבואו הפלאים שעשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, מה הם הפלאים, פלאות התורה, לכן נאמר פלאות עדותיך וגו', וכן הוא אומר פליאה דעת ממני וגו' (תהלים קלט ו). על כן נצרתם נפשי וגו'. נפשי היא נוצרת אותי, וכה"א נצרה כי היא חייך (משלי ד יג), וכתיב רק השמר לך ושמור נפשך וגו' (דברים ד ט), אם שמרת את התורה נפשך את שומר, לכך נאמר על כן נצרתם נפשי".
כמו שהקב"ה ברא את העולם בקול כך נתן תורה בקול שופר. וזה פלאות של תורה שנשמעו מקול השופר, וצריך להבין כיצד נשמעו פרטי הדברים מקול השופר הפשוט. הדברים מבוארים במדרש הבא:
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות סימן כב: "זש"ה ירעם אל בקולו נפלאות וגו', (איוב לז ה), מהו ירעם אלא בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני הראה הקדוש ברוך הוא בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם, וישראל שומעין את הקול, בא להן מן הדרום, והיו רצין (מן הדרום) [לדרום] לקבל את הקול משם, וכן לארבע רוחות, ואחר כך נהפך להם מן השמים, והיו תולין עיניהם לשמים, והיה הקול נהפך להם מן הארץ, מנין שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד לו). והיו ישראל אומרים זה לזה, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה (איוב כח יב). וכל העם רואים את הקולות (שמות כ טו), מהו את הקולות, אלא שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, ולמה לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות ... ".
כלומר הקול האחד של השופר הלך והתפצל לשבעה קולות ולשבעים לשון עד שהבינו את הדברים אפילו אומות העולם. וכך אנו מוצאים חלוקה של הדברות שנשמעו בדבור אחד ואחר כך בפירוש יותר.
וכך נאמר שמות (פרשת יתרו) פרק כ פסוק א: וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר
רש"י : "את כל הדברים האלה - מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן. אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו".
מדוע הקב"ה מסר את התורה בדרך כזאת של קול אחד פשוט שהתחלק והתפצל לדברי התורה? מפרש המהר"ל בדבריו העמוקים:
גור אריה שמות (פרשת יתרו) פרק כ פסוק א: "מלמד שאמר הקדוש ברוך הוא כל עשרת הדברות בדבור אחד כו'. ואף על גב שלא הבינו בדבור זה כלום, אמרם בדבור אחד, לומר כי כל התורה ענין אחד ודבור אחד, שהרי כל התורה הם יוצאים מעשרת הדברות, כמו שיתבאר בפרשת משפטים, ואלו עשרת הדברות נאמרו בדבור אחד, הרי כל התורה דבור אחד. ונפקא מיניה בזה, שאם אמר ש'כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שאמרו משה מעצמו', הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו, לא), וכופר בכל התורה, כי מאחר שכל התורה כולה דבור אחד הוא, ואין זה בלא זה, דהיא כמו נקודה אחת, ואין לה מקצת, ואם כופר במקצת - הוא כופר בכל התורה. וכן איתא בפרק חלק (סנהדרין צט.).
ועוד יש בזה במה שאמר 'כל עשרת דברות בדבור אחד נאמרו', הוא מורה על המעלה הגדולה של תורה, שהדבר הזה נראה ונודע, שכל עוד שיתרחק הדבר מלמעלה ויבוא לעולם התחתון - יתפרד ויתחלק, כי העולם העליון נקרא עולם האחדות, וכל שקרוב אל השם יתברך, הוא האחד האמת, הוא יותר באחדות. שעולם הזה השפל, הרחוק מאתו יתברך, הוא עולם הנפרד. והתורה ניתנה מפיו יתעלה, ואין דבר קרוב אל האחד רק התורה. ולפיכך ניתנה התורה מפיו בדבור אחד לגמרי, לפי שראוי אל התורה האחדות לפי מדריגת מעלתה. ולכך נאמרו העשרת דברות בדבור אחד. וזהו הפירוש האמתי כאשר תבין, והוא אמת:"
לפי המהר"ל העובדה שהתורה נשמע תחילה בקול פשוט, מפני מעלתה שהיא מאוחדת עם ה' אחד, ואח"כ התחלקה למילים ודברות, ולפרטי פרטים של מצוות. וכל זה כדי שנדע שכל הפרטים של הלכות תורה נובעים מן היחיד ומיוחד הקב"ה.

יישוב בסתירה ברבי אליעזר
רבי אליעזר לא אמר מעולם דבר שלא שמע מרבו. מסופר כיצד התחמק מלענות על שאלה שאת תשובתה לא שמע מרבו 6 . מאידך מצאנו 7 שבתחילת דרכו למד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי, ואביו בא לתהות על קנקנו של בנו, וצווה ריב"ז את רבי אליעזר שידרוש, "דחק עליו ודחקו עליו התלמידים עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם . כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר לו רבי אליעזר רבי אמת למדתני. עד שלא הגיע [עת] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסיי עכשיו כל נכסיי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין ואין להן בהן כלום".
האם שינה רבי אליעזר מדרכו תמיד שלא לומר דבר שלא שמע מרבו? נראה ליישב, שכל החידושים שאמר מצא אותם בדברי רבו, אלא שהאיר אותם באור חדש והיה נראה כחידוש שלא שמעתן אוזן מעולם.
וכך בכל דור ודור יש צורך להנגיש את התורה באופן שיתקבלו הדברים ולהלביש את התורה בלבוש של לשון וצורה שתתאים לדור והדברים נראים כחדשים שלא שמעתן אוזן ובעצם ההבדל הוא בלבוש שהחכם מלביש אותם וזה עצמו חידוש תורה. כך אפשר לומר על הבעש"ט שיום פטירתו בשבועות, שחידש דרך בעבודת ה', אולם החידוש שלו הוא לא התוכן שאפשר למצוא לו מקורות בתורה ובחז"ל, אלא בצורה שהעביר את הדברים לשומעיו.

החידוש שנלמד מהתנהגות תלמיד חכם
לפעמים אפשר ללמוד תורה מהתנהגות תלמיד חכם, אמרו חכמינו ז"ל "ועלהו לא יבול - אפילו שיחת חולין של ת"ח ציכה תלמוד", שממנה לומדים גופי הלכות. כגון שמואל הקטן שמובא בשמו במשנה מסכת אבות פרק ד משנה יט: "שמואל הקטן אומר (משלי כד) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו". ולכאורה מה חידש שמואל הקטן הלא זה פסוק מפורש?
אלא החידוש היה בכך ששמואל הקטן קיים את זה במעשיו וראו עליו שאכן אינו שמח בכישלון חברו. וכשאמר פסוק זה הדברים יצאו מלבו והשומעים אותו ראו בכך חידוש אישי שלו.
וכך גם נראה לפרש מה שמובא במסכת כתובות דף קיב עמוד ב: שרבנן היו משתדלים לשבת ביום חם בצל וביום קר בשמש ומפרש רש"י "כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל. כי רצו עבדיך - את אבניה ואת עפרה יחוננו".
רש"י מצטט פסוק "כי רצו עבדיך - את אבניה ואת עפרה יחוננו". לא כותב שנאמר אלא כתיאור מעשה חכמים, כי החכמים הנ"ל עשו זאת באופן טבעי ולא בגלל שנאמר כך.

עמל התורה ולימוד עם תלמידים מגלים חידושי תורה
אמרו חז"ל "יגעת ומצאת תאמין" לכאורה אם יגע בתורה ישיג את ידיעתה, אבל מדוע זה נקרא מציאה? אלא משמע מכאן שע"י היגיעה בתורה ימצא חידושי תורה שהם מעבר ליגיעתו בתורה.
וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב: "אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא - שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר".
ופירש רש"י : "תורה עומלת לו - שמחזרת עליו, ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה - מפני שאכף - שכפף פיהו על דברי תורה".
נראה שהיחס שלנו לתורה הוא כעין יחס של זוג, כי התורה "מורשה" "אל תיקרי מורשה אלא מאורסה", שכפי יחס האהבה של הלומד לתורה כך התורה מחזירה לו אהבה ומגלה לו סודה.
וכך רב המלמד תלמידים בזכותם מתגלים לו סודות התורה. מובא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב: "דרש רב נחמן בריה דרב חסדא, מאי דכתיב: לריח שמניך טובים, למה ת"ח דומה? לצלוחית של פלייטין, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף; ולא עוד, אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו, שנאמר: עלמות אהבוך, קרי ביה עלומות".
מובא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד א: "אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי: אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כוותייהו: אל"ף בי"ת - אלף בינה, גימ"ל דל"ת - גמול דלים, מאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת - שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים. ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל - דלימציה ליה נפשיה. ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל - דליתן ליה בצינעה, כי היכי דלא ליכסיף מיניה. ה"ו - זה שמו של הקדוש ברוך הוא".
נראה שלימוד עם תינוקות של בית רבן, שלא טעמו טעם חטא, וכל לימודם בתמימות, מביא לגילוי של הבנה בתורה בעצמותה, ובזכותם כל אות שהם לומדים, שעדין לא התחברה למילה ולמשפט, מאירה באור גדול ושלם.

בנינו יהיו ערבים שלנו
מובא במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויגש סימן ב: "בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל אמר להן תקבלו תורתי, א"ל הן, א"ל תנו לי ערב שתקיימו אותה, א"ל אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים, אמר להן אבותיכם הן בעצמם צריכים ערבים, אברהם אמר במה אדע (בראשית טו) יצחק אהב את שונאי דכתיב ואת עשו שנאתי (מלאכי א) יעקב אמר נסתרה דרכי (ישעיה מ) אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז".
משה רבינו חשב שהאבות יהיו ערבים על ישראל שישמרו את התורה, שכן המידות של האבות טמונות בנו. וזכות אבות לא תמה. אבל הקב"ה בקש שהבנים יהיו ערבים.
כיצד הבנים יהיו ערבים? נראה שזה מוטל על האבות, שיבינו שבבנים תלויה המשכיות של תורה, ויחנכו אותם לתורה, ואז יתגלה עד כמה הבנים ממשיכים את גילוי התורה שלא התגלתה עד עתה וכביכול לא שמענוה מימות יהושע בן נון.

חידושי תורה בשם אומרם – הקב"ה
משנה מסכת אבות פרק ו משנה ה – ו: "והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים ... והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי".
מפרשי המשנה התקשו כי בספירת קניני התורה נמצאו ארבעים ותשע קניינים.
ראיתי בשם רבי מרדכי המגיד מטשרנוביל "ליקוטי תורה", שאחרי שאדם קנה את התורה במ"ח דברים, הוא יכול לחדש חידושי תורה, אולם אז אומרת המשנה שצריך לומר דבר בשם אומרו, היינו שעליו להיזהר שיאמין חידוש שאותו כביכול שמע מהקב"ה. ואם הוא מודע לכך מביא גאולה לעולם.
ולפי זה מאירים דברי הגמ' מגילה דף יד עמוד א: "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה". מ"ח נביאים שמזהירים את ישראל הם כמו מ"ח קניינים של תורה, ואחר כן אנו מוכשרים לחדש דברי תרה בעצמנו, ומכוח זה חידשו חכמים מקרא מגילה.

^ 1.ולכן (לפי פירוש אחד) עצרת נקרא בתורה חג הבכורים.
^ 2.תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק ב הלכה ד: ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים
^ 3.תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א: ויאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע - תשמע, ואם לאו - לא תשמע. דבר אחר: אם שמוע בישן - תשמע בחדש, ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע.
^ 4.הרב יעקב פינק זצ"ל היה רב של ארגנטינה עלה לארץ והיה אב"ד בחיפה ורב מרכז הכרמל.
^ 5.יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק ב סעיף יב: אך אם מוציא בשפתיו אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות מפני שהוא עם הארץ הרי זה מקיים מצות ולמדתם ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה: יג במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל.
^ 6.תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כז עמוד ב: הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא. לא מפני שהפליגו בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.
^ 7.מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ו

הכנה לחג השבועות