^ 1. יצוין גם שלמעשה החזון איש עסק במערכת הרבייה של זכר ולא הורה היתר מכוח סברתו זו אלא רק נקט שפגיעה באיברי הרבייה הפנימיים דינה ככוס של עיקרין, האסורה בזכר לכל הפחות מדרבנן. הסברא להתיר בנקבה אינה מפורשת בדבריו אלא מבוססת על דימוי האיסור שבנקבה לזה שבזכר כדי להסיק שבאיברים הפנימיים גם לגבי נקבה הדין הוא ככוס של עיקרין, ועל פי דימוי זה, פסיקה על פי העיקרון שבנקבה כוס של עיקרין מותרת.
למעשה, גם על זה ניתן להתווכח בשני מישורים: ראשית, אולי יש לחלק בין זכר, שעיקר המערכת אצלו היא באיברים החיצוניים, לנקבה; שנית, אולי אין הכוונה להשוות לגמרי לכוס של עיקרין אלא רק לומר שפגיעה באיברים פנימיים אסורה מדרבנן בלבד ככוס עיקרין ולא מן התורה.
הגרנ"א רבינוביץ לעומת זאת אכן עסק בפירוש בשאלה של קשירת חצוצרות, אך הוא לא סמך למעשה על סברתו להתיר אלא במקום סכנה.
^ 2. אכן לגבי כוס של עיקרין הובאה במאירי סברא שקולתה של כוס עיקרין נובעת (גם) מכך שהסירוס הנגרם על ידה אינו ודאי, אבל אין מקום לדמות את נדוננו לדברי המאירי: א. במאירי מדובר על שתיית כוס של עיקרין לצורך תועלת רפואית אחרת, ובסירוס הוא דבר שאינו מתכוון או פסיק רישא, ועל זה יש מקום לומר שאם זה לא ודאי, שוב אין זה פסיק רישא. מה שאין כן כשהפעולה נעשית למטרה של עיקור, שברור שהאפשרות שהיא תיכשל אינה יכולה להתיר את עשייתה במכוון (כך מסתבר אפילו אם היה מדובר בספק שקול, ואין כאן מקום לספק דרבנן, כיוון שאין ספק אם הדבר אסור או לא אלא יש עשיית איסור במכוון והספק הוא אם אכן יצליחו בכך, ונוסף לכך – כאן הרי אין ספק שקול אלא רוב שהאיסור ייעשה); ב. קשירת החצוצרות מביאה בשעתה לעיקור ודאי ולא ספק, אלא שלפעמים לאחר זמן המקום יתרפא (ואכן עיקור זמני יש בו צד קולא, לדעת רוב הפוסקים, אך זה כשוודאי שמדובר בעיקור זמני ולא בספק גרידא, ובוודאי שלא בעיקור שבדרך כלל הוא קבוע וזו גם המטרה, אלא שלפעמים הוא נכשל ומועיל רק באופן זמני).
^ 3. ראה במראה הבזק חלק ו תשובה עז הערה 5.
אכן כפי שהתבאר שם, ישנה דעת יחיד (של הדבר יהושע) שמצדדת להקל בזה, אך לא ברור שזו מסקנתו (סוף התשובה חסר) ועל כל פנים הוא יחיד בדבר הזה.
^ 4. כאן יש מקום לשקול 'רווח' זה מאחר שאינו מהווה נימוק לעצם הניתוח ולהיתר הסירוס אלא רק לבחירת צורתו, כשכמובן מאידך גיסא עומד השיקול של אפשרות התיקון – לא מההיבט ההלכתי אלא מההיבט של האפשרות לתיקון אם וכאשר האישה תתחרט בעתיד, כמתואר בשאלה.
^ 5. גם סירוס זכר שאיסורו מן התורה מתייחס הן לאשכים הן לגיד והן לחוטי הזרע (ראה בתשובה הנ"ל) אסור מהתורה אף שניתן כיום לשאוב זרע ישירות מהאשכים ולבצע IVF ללא צורך בגיד ובחוטי הזרע, וכידוע קיימת גם אפשרות של שיבוט שבה גם האשכים 'מיותרים'...
^ 6. במקרה שבשאלה – אישה בת 37 שיש לה כבר שבעה ילדים והשמיני בדרך – ספק גדול אם העניין רלוונטי גם במישור של האפשרות שתרצה להרות בעתיד (ובמנותק מהשיקול ההלכתי). אם היא תתחרט יהיה זה מן הסתם רק לאחר פרק זמן מהלידה הקרובה ומהניתוח, היינו כנראה בגיל ארבעים ומעלה. ספק אם יימצא רופא שיסכים לבצע הליך של IVF על הסיכונים הכרוכים גם בו לאישה כדי לאפשר ילד תשיעי לאישה בת ארבעים ויותר (ואף ספק אם הלכתית נכון יהיה לעשות כך).