כשהנביא חשף את הסוד הפוליטי | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
קרח

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

ההפתעה במסיבת העיתונאים הייתה מושלמת.
מלכיאל, פוליטיקאי ותיק ומשופשף, שמכהן כשר מצליח כבר מספר שנים, הודיע על מסיבת עיתונאים מיוחדת. הספקולציות של הפרשנים באולפנים נעו בין הקמת רשימה חדשה לכנסת להכרזה לוחמנית במיוחד.
והנה... מלכיאל הודיע על התמודדותו למשרת נשיא המדינה.
זה כל כך לא מתאים לך, תהו העיתונאים, מה לבולדוזר תאב מלחמות ולמשרה הייצוגית והממלכתית? איפה העשייה שאתה כל כך מאוהב בה?
החלטתי שאחדות העם היא עכשיו הדבר החשוב מכל, השיב מלכיאל בבומבסטיות, ולכן החלטתי ללכת לנשיאות.
אחרי שעה, כבר ידעו באולפנים את הסיבה האמיתית. וכך אמר הפרשן הפוליטי הטוב במדינה: 'לא דובים ולא יער. מלכיאל נותר זאב בעור של כבש. הוא פשוט שואף להפוך לראש ממשלה, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת עוברת דרך המשרה הממלכתית של נשיא המדינה...'.
יש דברים נסתרים...
לעיתים, אדם מסביר את מעשיו בנימוק מסויים, אך הסיבה האמיתית היא אחרת...
פרשנים פוליטיים מתפרנסים מזה...
מדהים לגלות, בהפטרת פרשת קורח, שלהבדיל, בפעם הראשונה שנולדה המשרה הפוליטית הרמה ביותר בעם ישראל, היו לכך סיבות גלויות, אך מאחורי הקלעים היו סיבות נסתרות...
כידוע, מלך, זו המשרה הפוליטית הרמה בישראל. ואחרי שנים רבות שעם ישראל הסתפק בשופטים, הגיע הרגע שבו זקני ישראל בקשו משמואל הנביא שימנה מלך. הם נמקו את בקשתם (שמואל א', ח, ה) בכך ששמואל, שהיה עד עכשיו המנהיג, כבר זקן ובניו לא הלכו בדרכיו.
שמואל מתפלל לה', וה' מצווהו למשוח את שאול למלך. שאול מוכיח את מנהיגותו, ביכולתו לגייס את העם למלחמת מגן מול נחש בני עמון, ובהביסו בקרב את עמון. בעקבות הניצחון, בהפטרתנו, מכנס שמואל את העם לחידוש המלוכה.
בנאומו לפני העם, מדבר שמואל על כך שיש סיבה נסתרת לבקשת העם למלך. הוא סוקר את תולדות ישראל מימי יציאת מצריים, ומדבר על אויבים שונים שקמו לעם, אך ה' שלח פעם אחר פעם שופטים ומנהיגים שיושיעו את העם.
והנה כעת – "ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו: לא, כי מלך ימלוך עלינו..." (שם יב, יב).
במילים פשוטות, שמואל בדבר ה', מנמק את בקשת העם למלך בנימוק שונה ממה שהעם הצהיר עליו. לדבריו, אמנם מול האויבים האחרים, העם הסתפק בשופטים, אך כעת מול מלך עמון, העם דרש מלך. (האברבנאל והמלבי"ם במקום מקשים על הנימוק החדש, ומתרצים בדוחק. אנסה לענ"ד לתרץ תירוץ נוסף).
ונשאלת השאלה – מה מיוחד בהתמודדות מול מלך עמון, שמצריכה דווקא מלך?
נראה להסביר, שהתשובה לכך נעוצה באליל של בני עמון. מצאנו בתנ"ך (מלכים ב' כג, יג), שהעבודה זרה של עמון נקראה בשם – 'מלכום' או 'מולך' (מלכים א' יא, ז). מצאנו גם (שמואל ב' יב, ל) שכשנצח דוד את העמונים ולכד את רבת בני עמון, "וַיִּקַּ֣ח אֶת־עֲטֶֽרֶת־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ, וּמִשְׁקָלָ֨הּ כִּכַּ֤ר זָהָב֙ וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה, וַתְּהִ֖י עַל־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑ד...".
אמרו על כך חז"ל (ע"ז מד.) שדוד לקח כשלל את הכתר של הפסל העמוני ששמו היה מלכום, ושם אותו ככתר על ראשו. ואמנם, אסור ליהנות מעבודה זרה, אך אם גוי ביטל ופגע בעבודה זרה, מותר ליהנות ממנה. לכן, איתי הגיתי, שהיה גוי, ביטל את העבודה זרה, ודוד יכול היה לחובשה על ראשו.
ומוסיפים חז"ל ומבארים, שלכתר זה היה חריץ מיוחד, והוא התאים רק לראשו של מי שהתאים למלכות. ומאז, זה היה המבחן לנסיך מבית דוד, מי שהכתר התאים לראשו, הוא היה המלך. למשל, ליואש הכתר התאים, לכן נאמר עליו: "ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות, נזר - זו כלילא (כתר), עדות - א"ר יהודה אמר רב: עדות הוא לבית דוד, שכל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו".
לעומתו, לאדוניה הכתר לא התאים, "ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך - אמר רב יהודה אמר רב: שמתנשא להולמו ולא הולמתו".
נשאלת השאלה – מה מיוחד כל כך בכתר של האליל העמוני, שהוא המבחן להתאמה למלכות בית דוד?
והתשובה – מלכום זה מלשון מלכות. העמונים עבדו לכוח המלכות בעולם. אצלם, כוח זה הופיע בשיא הטומאה. ולעומתם, דוד לקח את הכתר המבטא את שיא הכוח הזה, והעלהו, והפכו לשיא הקדושה. לכן, המבחן להתאמה למלכות עובר דרך היכולת לחבוש את הכתר הזה.
וזו גם הסיבה, שדווקא כשבני עמון באו להילחם בישראל, ביקשנו מלך. כי כדי להתמודד עם כוח המלכות, שהופיע כעת בשיאו בטומאה, היינו זקוקים להופיע את כוח המלכות בקדושה.
וכך זה תמיד בעולם. כשאנו רואים כוח שמתעורר בעולם בטומאה, ולעיתים הוא מתעורר אצל הגויים, באמת הכל בשביל ישראל. כל העניין הוא, שבסופו של דבר, כוח זה יופיע ויתוקן בקדושה בישראל.
וכך גם בחיינו הפרטיים, לעיתים מתעורר מולנו עניין ומבחן מסויים, והדבר בא ללמדנו לקחת כוח זה ולהופיע אותו בקדושה.
שנזכה...

קרח