- הלכה מחשבה ומוסר
- תפארת ישראל – הרב אליהו ברין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אמר יהודה בן בצלאל זלה"ה, הדבר אשר נבוכו בו הרבה מבני אדם הוא מה שלא נזכר בתורה עולם הבא אשר הוא העיקר, שהיה ראוי שיהיה נזכר במה שהוא תכלית האחרון, ואם לא כן ח"ו הנה הרבה מן הצדיקים אשר הגיעו אליהם כמעשה הרשעים והרבה מן הרשעים אשר הגיע אליהם כמעשה הצדיקים, ואם כן ח"ו שוא עבוד אלקים במצות, אם לא כי הכל בא לכלל חשבון לשלם כל דבר פשע של צדיקים בעולם הזה ולהביא במשפט על כל דבר נעלם של הרשעים בעולם הבא, ואם כן למה לא נזכר בפירוש בתורה עולם הבא, כי זה היה יותר ראוי להבטיח את הצדיקים ולאיים על הרשעים, וכבר באו בזה תשובות רבות מאד ואין אנו צריכים להביא דברים המפורסמים הידועים. אמנם אנחנו בארנו בהקדמת חבור גבורת ה' ובארנו תשובת שאלה זאת באמת ובאמונה בב' פנים אמתיים, ובמקום הזה נוסיף באור ונאמר כי אלו האנשים בשאלה זאת חשבו כי אל הנבואה הקרוב ורחוק הוא בשוה ויפול בגדר הנבואה (כמו) על דבר שהוא קרוב לאדם, ואין הדבר כך כי אף עם השכל משיג הדבר אשר הוא נעלם מאד אבל בכח הנבואה לא יפול, ולפיכך כאשר היה רוח הקודש שורה על הנביאים היה להודיע הדברים אשר הם אתו במציאות אבל דברים אשר אינם אתו במציאות והם עולם אחר לא שלטה הנבואה בזה, ואף אם השכל משיג דברים הנעלמים, על זה אמרו (בבא בתרא י"ב) חכם עדיף מנביא. ולא יפול בכח הנבואה. ובסנהדרין (צ"ט ע"א) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך. ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר"י כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורין עין לא ראתה אלקים זולתך, ופליגי דר' אבהו דאמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, שנאמר לרחוק ולקרוב. ברישא לרחוק והדר לקרוב, מאי רחוק רחוק דמעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא, ורבי יוחנן אמר לרחוק רחוק מעבירה ולקרוב שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמם עין לא ראתה אלקים זולתך ע"כ. הנה המאמרים הגדולים האלו באו לבאר כי אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעולם הזה כמו ביאת משיחנו אף שהוא מדרגה עליונה בעולם הזה יפול דבר זה בכח הנבואה, אבל דבר שהוא לעולם הבא אשר העולם הבא נבדל מעולם הזה ואין לו יחוס אל עולם הזה לא יפול זה בכח הנבואה כלל, וזה שאמר עין לא ראתה אלקים זולתך הנביא שנקרא רואה וחוזה אשר אלו שתי לשונות משתמשים גם כן לעין שמזה נדע שכשם שהעין רואה הדבר והחוש של עין דבק במוחש כך הנבואה דבק כח זה במה שהוא רואה וחוזה בנבואה, וכשם שאין העין רואה הדבר הנבדל מן החוש מפני ההבדל שבין החוש והמוחש כך כח הנבואה אינו רואה דבר שהוא נבדל עולם הבא ולפיכך אמר עין לא ראתה ר"ל כי עין הנבואה לא תשלוט בדבר הנבדל. ואמר עוד כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה וגם דבר זה כמו שאמרנו כי אי אפשר לכח הנבואה דבר שהוא נבדל לגמרי, ומפני שבעל תשובה מצטרף אל העולם החמרי מפני שהיה בו חטא והחטא הוא מצד החומר ואף שפירש מן החומר וחזר בתשובה מפני שכל דבר שיוצא זה מזה הנה הם מצטרפים מתיחסים זה לזה, שאין המלאך שהוא נבדל לגמרי יוצא מן החומר מפני שאין לו הצטרפות והתיחסות אליו ולכך לא נאמר על בעל התשובה שהוא נבדל לגמרי מן העולם ונחשב מדרגתו מן העולם הזה כי החוטא נוטה אל החמרי אשר בו החטא והלך אחר החמרי עד שהיה שקוע בתוכו ואח"כ נבדל ויצא ממנו מכל מקום מדרגתו אינו נבדל לגמרי מן העולם, ולא כן הצדיק אשר כל ימיו היה צדיק ונבדל מן ענין עולם החמרי אחר שהוא נבדל לגמרי מן העולם הזה לכך עין לא ראתה בעולם הגשמי הזה מה שהוא אל הצדיק הנבדל. אבל ר' אבהו חולק ואומר במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וטעם זה דבר מופלג ועמוק מאד מאד, וזה כי הצדיקים אף שהם צדיקים גמורים מכל מקום מדרגתו ומעלתו של צדיק הוא מן עולם הזה כי הוא נברא ונולד בעולם הזה אבל זה שהיה כל ימיו רשע וחזר בתשובה להיות צדיק אין ספק כי הפרישה מן הדבר יותר במעלה ממי שלא היה צריך לפרוש לכך אמרו (פסחים מ"ט ע"ב) אצל התורה כי הפורש מן התורה יותר רחוק מן התורה ממי שלא ראה תורה מימיו. ועיין למעלה מה שכתבנו אצל אנכי וגו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כי הפרישה מן העבדות הוא יותר במעלה, וזה שפירש מן החטא שהיה נוטה אל עולם הזה הגשמי הוא יותר במעלה ממי שלא היה נוטה אחריו כלל, ולפיכך המדרגה זאת שהיא יציאה מן החטא לא בא לו מצד עולם הזה לפי שבעל תשובה מסלק החמרי אשר בו החטא כי אין חטא נבדל מן החמרי וסלוק החמרי אינו רק מצד עולם העליון שאין במדרגה ההיא נמצא שום חמרי, ובאותה מדרגה עליונה הוא סלוק החמרי, וכבר הארכנו בזה בחבור גבורת ה', גם למעלה הארכנו בזה אצל חטא ישראל בעגל ולפיכך במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. ומזה תבין כי ר"י מדקדק מה שהיה בעל תשובה בעל חטא שקוע בחמרי ור' אבהו מדקדק מה שיצא מן החמרי, וסבר ר' אבהו כי כאשר היה נמכר לעבד ויצא לחירות מן עבדות קנה מדרגה יותר עליונה משאם לא היה עבד כלל ולא יצא לחירות, כמו שישראל שהיו עבדים לפרעה ויצאו לחירות קנו מדרגה יותר עליונה שהיו כלם בני מלכים משאם לא היו כלל עבדים כמו שאר אומות, וזה מפני שהיה להם הסתלקות העבדות והיציאה מן העבדות ודבר זה אי אפשר רק על ידי שהגיעו למדרגה עליונה שאין שייך בהם עבדות כלל ובאותה מדרגה יצאו, כי אם שייך בה עבדות לא היה להם יציאה ממנו אף על גב שלא היו ראויים לשעבוד אם היו כבר בני חורין מכל מקום אחר שהיו משועבדים לא היה להם יציאה לחירות רק על ידי מדרגה עליונה מאד, ולפיכך היוצא מן החטא ונבדל ממנו אשר היה תחלה שקוע בתוך החמרי היציאה הזאת על ידי מדרגה עליונה יותר. אבל רבי יוחנן מחלק בין הדבר הזה שהוא פעל השם יתב' מה שהוציא אחד מן העבדות ובין בעל תשובה שהוא מעצמו יוצא מן החמרי, ואין כאן מקום זה לבאר יותר. ולדעת ר' אבהו פירוש לרחוק שבא ממקום רחוק שהיה כבר רחוק וזה יותר קרוב אל הקדוש ברוך הוא כמו שאמרנו, ולדעת רבי יוחנן פירוש לרחוק שמדרגתו רחוק מעולם הזה החמרי והוא הצדיק הנבדל מן החמרי, וקרוב שהוא קרוב אל עולם הזה החמרי ונתרחק עתה שנבדל מן החמרי, ופירוש זה גם כן נכון. ולדברי הכל אין הנבואה מגיע רק בדבר שהוא שייך לעולם הזה ולא דבר שאין שייך לעולם הזה כלל. וזה שאמר גם כן כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו וכו', ודבר זה גם כן כי אי אפשר שתהיה הנבואה בדבר שהוא נבדל מן האדם לגמרי ומפני שהחכם בו שכל נבדל מן החמרי אין האדם שהוא בעולם הזה החמרי מגיע להשיג מדרגתו ולא יוכל להשיג רק המדרגה אשר יש לדבר שהוא מתדבק אל השכל הנבדל ואינו נבדל בעצמו. ומפני שאינו נבדל בעצמו רק מתדבק אל הנבדל על ידי האהבה שהוא אוהב אותו והאהבה היא על ידי שלשה דברים כמו שכתוב (דברים פ' ו') ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, הלב הוא גופו של אדם, ולכך פירשו ז"ל (ברכות נ"ד ע"א) בכל לבבך בשני יצריך יצר הרע ויצר הטוב, שאף אם יצר הרע אשר הוא בגוף מסית אותו לסור מן השם יתברך אל ישמע ליצר הרע, ונפשך הוא כמשמעו אפילו אם נוטל נפשו, ובכל מאודך אפי' אם נוטל ממונו, סוף סוף האהבה היא כאשר דבק בו בדבר שהוא שייך לו דהיינו או בגופו או בנפשו או בממונו. וזה שאמר המשיא בתו לת"ח כי כאשר משיא בתו לת"ח הרי גופו דבק בת"ח שבתו מן יוצאי חלציו כגופו נחשב והרי גופו מתדבק בת"ח, ועושה פרקמטיא לת"ח דבק בו בנפשו כי כל משא ומתן אשר הוא על ידי מעשה האדם הוא מן הנפש אשר הוא בעל מעשה כאשר ידוע וברור כי העושה פרקמטיא אינו נותן לו דבר כלל רק שפועל בעדו והפעולה מתיחס אל הנפש, ומהנה ת"ח מנכסיו דבר זה הוא מבואר שהוא דבק בו מצד הממון. וכן אמר בפרק בתרא דכתובות (דף קי"א ע"ב) לאהבה את ה' אלקיכם ולדבקה בו וכי אפשר להתדבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו כאלו דבק בשכינה, הרי כי אלו דברים מפני שצריך להתדבק בת"ח כמו שהתבאר. וכאשר עוד תבין דברי חכמה באלו שלשה תמצא כי השכל באדם אשר הוא הת"ח והוא האדם בעצמו כי אין האדם רק שהוא ב"ח משכיל, ואלו שלשה דברים מתחברים אליו שהרי גוף מצטרף ומתחבר אל השכל שהוא ת"ח, ועוד מתחבר הנפש אל השכל והיא עושה פרקמטיא לשכל אשר כל משא ומתן הוא נעשה על ידי הנפש שהוא פועל ועושה עסקיו שלו ודבר זה מבואר, וכן הנכסים שהם קנין האדם הם מצטרפים אל השכל במה שהם קנינו כי כל דבר שהוא קנין שלו אין ספק שהוא מצטרף אליו, וכלל בני אדם הם על צורת אדם פרטי הוא הת"ח כי הוא כמו השכל שבאדם, והמשיא בתו לת"ח יש לו דבקות בת"ח בגופו כי בתו היא כגופו כמו הגוף באדם שיש לו חבור אל השכל שבו כמו שבארנו, והעושה פרקמטיא לת"ח הוא כמו נפש האדם אשר הוא עושה ופועל עסקי השכל, ומהנה ת"ח מנכסיו הרי הוא מתחבר אל הת"ח בממון שלו והוא כמו חבור וצירוף הממון אל האדם, ולפיכך על ידי אלו שלשה דברים יש להם דבקות אל ת"ח שבאדם עצמו אלו שלשה דברים מצטרפים לשכל ואין כאן מקום זה. ולא היה צריך לדברים אלו בכאן רק מפני שבאנו לגמור כי אין הדבר כמו שחשבו השואלים כי הכל הוא בא בנבואה כי אין הנבואה רק בדבר שיש לו צירוף אל עולם הזה אבל דבר שהוא נבדל לגמרי מן עולם הזה לא יפול בנבואה כלל וזה מבואר. ואולי יאמרו כי אף אם לא יפול בנבואה אפשר שיאמר זה השם יתברך לנביא שעל ידי התורה ומצותיה יזכה לעולם הבא, דבר זה גם כן אינו כי לא היה הדבור בא לנביא רק דבור שהוא ראוי אל הנביא מה שהיה שייך וראוי בנבואה אבל דבר שאינו ראוי לנביא כמו שהוא ענין עולם הבא דבר זה לא יבא לנביא כלל, לכך לא בא בתורה ענין עולם הבא ותחיית המתים רק ברמז בלבד כמו שדרשו ז"ל מן המקראות ברמז רחוק, כי אי אפשר לומר שלא יהיה בעולם הזה שום גלוי כלל מן עולם הבא רק בא ברמז כמו שרחוק מאתנו עולם הבא. ויש שהיו רוצים להשיב על דברינו אלו כי הנביאים היו רואים ומתנבאים ומדברים עם השם יתברך אשר הוא נבדל על הכל, וקושיא של הבל הוא כי הוא יתברך עם שהוא נבדל אינו נבדל מן עולם הזה שהרי הוא יתברך פעל אותו ומנהיגו ובצד זה היו הנביאים רואים ומדברים עם השם יתברך, אבל העולם הבא הוא נבדל מן עולם הזה לגמרי כי אין לו שתוף עולם הזה ודברים אלו ברורים מאד. ויש שואלים דסוף סוף אף שאינו נגלה מדרגת ומעלת עולם הבא כדכתיב עין לא ראתה אלקים זולתך מכל מקום היה [ראוי] להיות נזכר בתורה שאם תשמרו יהיה לכם חלק טוב בעולם הבא, והשואלים אלו סבורים כי דברי תורה הם כמו שאר דברים שמדברים בני אדם, אבל אין כך כי דברי הנביא כפי מה שהוא ראוי להיות ומאחר כי עולם הבא אינו נגלה לאדם לכך דברי הנבואה בנסתר לא נגלה כפי מה שהוא עולם הבא בעצמו ולכך לא יבא עולם הבא בתורה רק ברמז נסתר לא בנגלה, ועוד בארנו בהקדמת חבור גבורת השם, עיין שם:
פרק נ"ח
בזה הפרק אכנוס לבאר השאלה הזאת, ועם שכבר בארנו שאלה זאת במה שיש בו די למעיינים ויודעים להבין דבר אמת ויושר מכל מקום לא נעלים להשיב תשובה נצחת לשאלה זאת מה שלא נזכר בתורה עולם הבא בפירוש. וזה כי אין ספק שהתורה שנתן השם יתברך הוא תקון עולם הזה ובשביל תקון עולם הזה להיישיר בני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות לכך נתן לנו התורה, וזה כי השם יתברך ברא את העולם הזה והעולם הזה הוא בעל חסרון בודאי ובו ברא יצר הרע, ונראה כי אילו היה הבריאה חסרה וצריך להשלמה ואין השלמת העולם רק בתורה שהיא מסלקת היצר הרע עד שאמרו (קידושין ל' ע"ב) כי התורה היא רטייה ואספלנית ליצר הרע ולכך נתן התורה ואמר אם בחקותי תלכו וגו' הכל הוא לסלק הרע מן העולם כדי שיהיה הבריאה בשלמות, וכמו שאמרו ז"ל (ע"ז ג' ע"א) שהיה כל העולם תלוי ועומד עד שנתנה תורה לישראל לכך הוסיף ה' בששי שהכל תלוי ועומד עד מתן תורה. אבל עולם הבא הוא בשלמות מצד עצמו ואין בו חסרון ואין התורה תועלת אל עולם הבא לתקן אותו ולכך לא נזכר עולם הבא בתורה, כי מה שנזכר שכר עולם הזה בתורה כי התורה היא באה להשלים את העולם לסלק את חסרון עולם הזה, ולכך אמרה תורה אם בחקותי תלכו וגו' כי התורה היא סדר העולם לקיים את סדר עולם הזה, ואם אתה אומר שיהיה מזכיר בתורה עולם הבא כדי להיישיר האדם אל העולם הבא אם כן לא היה די בעולם הזה להיישיר את ברואיו רק כאשר מבטיח להם עולם הבא, אם כן היה נברא העולם הזה בעל חסרון ולא היה שלם בצד עצמו עד כי יושלם מצד עולם הבא ודבר זה אינו כי השם יתברך השלים מעשיו מהעולם הזה מצד עצמו, אבל שיושלם מצד עולם הבא זה אינו מאחר שהוא עולם בפני עצמו כל אחד שלמותו בעצמו ולכך לא נזכר בתורה רק טובת עולם הזה, כאלו אמר כי ראוי לך שתהיה הולך בדרך הישר ולעשות מצות השם יתברך בעולם הזה, כי אם תעשה בעולם הזה מצות השם יתברך אז תהיה בטוב בעולם הזה ולא תהיה ברע, ואם לא תשמע למצות ה' אלקיך ולעשות בעולם הזה הרע אז תהיה ח"ו ברע בעולם הזה. הרי כל המכוון להיישיר את האדם בעולם הזה וכך ראוי לתורה אשר היא השלמה לעולם ואם כן איך יזהיר התורה שנתן לעולם הזה שאם ישמרו התורה יהיה להם עולם הבא ולכך יעשו התורה והמצות ועולם הזה עולם בפני עצמו ושלמותו בעצמו ולא מצד אחר. ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה נזכר בתורה שום שכר כאילו אמר שיעבוד האדם בוראו בשביל השכר ודבר זה אין ראוי לומר כלל ולפיכך לא נזכר בתורה עולם הבא שהיה משמע לעבוד השם יתברך על מנת לקבל פרס ואין זה ראוי, ואולי תאמר אם כן למה נכתב בתורה שכר עולם הזה, אינו דומה לזה כלל כי אם לא היה נותן להם התורה בענין זה אם בחקותי תלכו לא היה ראוי שיבא עליהם עונש אחר שלא הזהיר קודם זה, ולכך כתיב אם בחקותי תלכו וגו' ודבר זה שייך בעולם הזה מפני כי השם יתברך ברא את האדם בעולם הזה ואח"כ נוטל ממנו עולם הזה, ואי אפשר לומר רק כי על דעת זה קבלו ישראל התורה ולכך יעד להם הטוב והרע שאם לא ישמרו יאמר להם הלא אתם אבדתם את הטוב כי נתתי לכם התורה על תנאי זה, אבל שכר עולם הבא הלא אין האדם מאבד דבר ממה שהיה לו קודם אם יהיו זוכים יהיה להם עולם הבא ואם לא יזכו לא יהיה להם ועל דבר זה אין צריך לקבל רק עונש עולם הזה שכבר נברא האדם בעולם הזה כמו שנבראו האומות ולמה יהיה להם עונש אף אם יעברו התורה, לכך אמר להם אם בחקותי תלכו ואם בחקותי לא תלכו וגו' שעל מנת שיהיה להם הטוב קבלו גם כן עליהם עונש אם יעברו. אבל שיזכור בתורה בפירוש שאם יקיימו המצות יהיה להם עולם הבא או כאשר יעברו יהיו נאבדים מן עולם הבא שאין עולם הבא סבה לעבוד השם יתברך ולא היה זה רק כמלך שאומר שתהיה עבד לי ואתן לך שכר, דבר זה אין ראוי שיהיה נזכר בפירוש בתורה. כי ראוי לעבוד למלך גדול שלא על מנת לקבל פרס כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"א) אל תהיו כעבדים וכו'. ואם מזכיר בפירוש השכר הגופני בתורה אין זה פרס כלל כמו שהתבאר כי הדברים האלו אינם רק תנאי שעל דעת כן קבלו התורה. וכן מדברי רבותינו ז"ל מוכח שאין הדבר כמו שחשבו הם שנזכר השכר הגופני בתורה, שהרי למ"ד שכר מצות בהאי עלמא ליכא חוץ מן אותם המצות ששנו אלו דברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ושאר מצות אין שכרם כלל בעולם הזה, ואם כן מה שאמר הכתוב אם בחקותי תלכו וגו' אין זה שכר מצות כלל:
וגם יש להשיב כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה בשביל דבר זה כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים נכרים לכל אדם בחוש העין דבר שהוא יסוד התורה. ואין אתה צריך להאמין דברים שהוא יסוד התורה כי כך ראוי אל כל שנקרא בשם תורה, כי אם באים להאמין דברים שהוא יסוד התורה כל אחד יוכל לכתוב תורה ומצות מלבו ויאמר שבשכר התורה יהיו לו כך וכך לעולם הבא דברים בלתי ידועים ולא יהיה ניכר האמת מן השקר. ולפיכך ראוי לתורה שיהיו דבריה מבוררים ונכרים לחוש העין עד שלא תוכל לדמות לה אחד מן הדתות שמבטיחים שכר עולם הבא דבר בלתי מבורר ובלתי ידוע לחוש, אבל דבר הבלתי ידוע לאדם והם בלתי מבוררים אין ראוי שיכנסו בגדר התורה כיון שכל אחד יוכל לומר שבשכר תורה זאת יגיע לכם כך וכך, ובשביל כך זכרה התורה הטוב הגופני במה שהוא דבר נראה וברור, ואין ראוי להזכיר בתורה שכר רוחני שאינו מבורר לאדם והוא צריך להאמין, ודבר זה אין ראוי לתורה רק שיהיו דבריה מבוררים כי דבר שהוא בלתי מבורר אין שם תורה ראוי עליה כיון שכל אחד יכול לחדש דברים בלתי ידועים ולמי ישמעו. וכבר פירשנו הפסוק אחר דברי התוכחה שאמר (דברים פ' כ"ט) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע שאין מקומו שם, רק שהכתוב בא לומר כי משה אמר מה שנתן ה' ברכות וקללות ויותר היה לומר כי כאשר תעשו התורה יהיה לכם עולם הבא ואם לא תעשו התורה לא יהיה לכם עולם הבא רק תהיו נאבדים בגיהנם ותאמרו בשביל זה ח"ו כי אין עונש כי אם בעולם הזה על התורה, אבל דבר זה מה שנתן ברכות וקללות שאם אתם עוברים אתם ראוים לעונש מאחר שאין לכם לב לדעת ועינים לראות ואוזן לשמוע, כי אתם רואים בעיניכם הדבר הזה המסות הגדולות אשר עשה השם יתב' לפרעה בשביל שהרשיע נגד השם ולכך בעיניכם ראיתם אם אחד עובר על דבריו שבא עליו עונש כמו שבא על פרעה, וכן אתם ראיתם השכר לשומרי מצותיו שהרי הוליכך בדרך ארבעים שנה שמלתך לא בלתה וגו' ורגלך לא בצקה וגו', כל זה מה שעשה השם לשומרי מצותיו ומאחר שדבר זה ראיתם בעיניכם אם כן מה שהשם יתב' מביא עליכם ברכות וקללות אם לא תשמעו הוא במשפט ודין כי איך לא יהיה מביא עליכם אחר שראיתם דבר זה בעיניכם ומעתה אם לא תעשו הרי בדין ומשפט השם יתברך מביא עליכם, אבל אבוד עולם הבא אינו דבר נראה לעינים. ותכלית מה שרצה השם יתברך להזהיר אותם שלא יעברו התורה כאשר נראה לאדם העונש בעולם הזה כאשר עובר התורה והשכר כאשר שומר התורה, אבל שיכתוב בתורה עולם הבא כאשר ישמרו התורה דבר זה אינו כי יאמרו מנין שהוא כך. ובאולי יאמר אם כן למה יהיה החוטא נאבד מן עולם הבא אחר שדבר זה שחוטא נאבד מן עולם הבא לא היה נראה בעין, זה אינו כי דבר זה שראוי שיהיה נראה העונש לחוש הוא שייך דווקא בעולם הזה שכבר נברא בו האדם ומאחר שנברא בו האדם למה יהיה נענש ויהיה נאבד מן עולם הזה שכבר נברא בו, וכבר אמרנו כי בשביל זה הוא נענש אחר שקבלו התורה עליהם באם תשמעו ואם לא תשמעו ואם לא היה זה שהיה נראה דבר זה שאם ישמעו יזכו לטובת עולם הזה ואם לא ישמעו יבא עליהם עונש, מאחר שהאדם אינו שכלי גמור רק הוא אדם גשמי צריך שיהיה רואה בחוש דבר זה שכך ראוי לאדם שיראה בעין הגשמי כמו שהוא גשמי, אבל עולם הבא שאין האדם בעולם הבא עדיין ולא שייך לומר אחר שכבר נברא למה יהיה נאבד ממנו כמו שאמרנו אין צריך לזה רק אם יזכה יהיה לו עולם הבא ואם לא יזכה לא יהיה לו עולם הבא, ולכך לא הזכיר בכתוב עולם הבא כלל ואדרבא דבר שהוא בלתי ידוע ומפורסם אדרבא מחליש האמונה כמו שאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדותו והתורה היא עדות ה' נאמנה ולא רצה להרחיק את העדות רק לקרב את העדות שהוא נגלה ונראה לא עדות שאינו נגלה. ומעתה תשובתנו אל האומות ששואלים למה לא נזכר בתורה עולם הבא, בודאי אין ראוי שיהיה נכנס בגדר התורה האמתית רק דבר נראה לחוש ולא יהיה דבר שהוא יסוד הדת בלתי נראה לחוש, שאם כן כל אחד יכול לחדש דת ויאמר שיהיה לו עולם הבא ויאמין לו, ולכך הרחיקה התורה דבר זה כאלו אמרה שכל דת שתעשה כמו תורת משה מבטיח בדבר שנראה לחוש היא אמתית, ולא כמו שאר דתות שמניחים דבר שלא נתברר אמתתו. ולא נקרא דבר זה ברור אם יאמרו שנודע לראשונים אותות ומופתים כי אפשר לזה הכחשה, אלו אומרים כך היה ואחרים אומרים לא כך היה. אבל הבירור הוא כמו שהיה למשה רבינו ע"ה שבכל זמן ובכל עת ובכל הדורות כאשר היו עובדים השם יתברך שומרים תורתו היה השם יתברך עמהם וכאשר סרו מן התורה סר מאתם השם יתברך כמו שהבטיח בתורה לא נפל דבר אחד ארצה, ודבר זה הבחנה לתורה לא כאשר ירחיק עדותו לעולם הבא, כי מה שיש לעכו"ם עולם הזה דבר זה אין ראייה כי מי יאכל אותו אחר שאין ישראל זוכין לו ואין כאן מקום זה. וכבר זכינו בדין ובטענות וראיות ברורות. והנה תשובות האלו אשר אמרנו הם גם כן תשובת מה שלא נזכר בתורה השארת הנפש אחר מות האדם, כי דרך אחד ותשובה אחת היא גם לזה ואין בזה ספק כלל כי הם דברים ברורים מאד מאד, ועוד יתבאר. ועוד שאין להזכיר עולם הבא בתורה כלומר אם בחקותי תלכו יהיה לכם עולם הבא ואם לא תשמרו תהיו נאבדים מן עולם הבא, כי עולם הבא נברא כבר בששת ימי בראשית ואין עשיית המצות והתורה סבה לעולם הבא רק הם סבה שיהיו נאבדים מן עולם הבא שכבר נברא אם לא ישמרו התורה, אבל שיהיה דבר זה שהם עושים התורה שיזכו לעולם הבא דבר זה אינו כלל, אבל התורה סבה שיתן להם ברכות אם ישמרו ויביא הקללות אם לא ישמרו דבר זה בודאי עשיית המצות סבה לזה, כי כאשר יעשו התורה יתן להם הברכה אשר לא היתה הברכה קודם בעולם וכן להפך אם לא ישמרו אבל לומר אם בחקותי תלכו יהיה לכם עולם הבא דבר שכבר היה בעולם וקי"ל קטן מאימתי בא לעולם הבא כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין ק"י ע"ב) ואם כן אין צריך כלל לעשיית המצות לענין עולם הבא, ואף על גב כי בודאי כאשר יוסיף במצות יזכה על ידם יותר לעולם הבא מכל מקום אין שייך לומר שהוא יעשה עמהם דבר בזה שכבר נברא, ואין השם יתברך מבטיח רק בדבר שהוא נותן כמו ברכות וקללות שהשם יתברך נותן אותם אבל אין מבטיח בדבר שכבר היה, ודבר זה כאשר ברא השם יתברך עולם הבא הרי בזה נעשה שכל אשר הוא מושלם הוא מוכן לעולם הבא ואין זה נעשה עתה, ובזה אין מדבר הכתוב רק מדבר בדבר שהוא נעשה עתה, וכן לא הוזכר גן עדן וגיהנם לומר שאם תשמרו התורה יהיה לכם גן עדן ואם לא תשמרו יהיה לכם גיהנם, כי דבר זה כבר היה בשעת הבריאה ואין הכתוב בא לדבר מזה שכבר היה רק מדבר במה שנעשה עתה:
תפארת ישראל – הרב אליהו ברין (32)
הרב אליהו ברין
28 - מדוע פורים ויום כיפור לא יתבטלו לעתיד לבוא?
29 - עולמך תראה בחייך
30 - תגי התורה
טען עוד
התורה כבית המקדש
שיעור 28 -פרק ע'
הרב אליהו ברין | ה' אב תשפ"ג
זמן מתן תורתנו
שיעור 14 - פרק כ"ה- כ"ו
הרב אליהו ברין | ה' אדר תשפ"ג
המהר"ל - גדול העולם
שיעור 1, דמותו של המהר"ל ופרק א'
הרב אליהו ברין | י"ט חשוון תשפ"ג
תורתן של אבות
שיעור 12 - פרק י"ט - כ"א
הרב אליהו ברין | כ"א שבט תשפ"ג
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
בריאת העולם בפרשת לך לך
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שופר
שתי דקות על בדיקת חמץ
מה הייעוד של תורת הבנים?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
מה עניינו של ט"ו בשבט?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
בבא בתרא דף ק"ס
הרב אלי סטפנסקי | א' כסליו תשפ"ה
הבדלי יעקב ועשיו
כלי יקר פרשת תולדות חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ו חשוון תשפ"ה
תפקיד הגלות- חיזוק הקשר של ישראל לקב"ה
אורות ישראל פרק ו' פסקה א'
הרב ש. יוסף וייצן | ל' חשוון תשפ"ה
