הרמת קול בקריאת התהלים

ספריה
שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

אדם המרגיש שיכוון יותר בקריאת התהלים אם יקרא בקול רם - כן יעשה, ואדם שאדרבה יכוון יותר אם לא יגביה קולו - יקרא בלחש.

בהלכות תפלה כתב הש״ע (סי’ קא ס״ב) שלא ישמיע קולו, והוסיף שם המשנ״ב (סק״ז) שאפילו בפסוקי דזימרה טוב שלא להרים קול, כי הקב״ה שומע בלחש, לא כאותם המגביהים קולם יותר מדי.
ובהלכות ברכת המזון כתב המשנ״ב (סי’ קפה סק״ג) שטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה, ושוב כתב כן בשם השל״ה (סי’ תרמג סק״ה) לגבי שאר ברכות שירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה.
והשתא לגבי קריאת תהלים יש לעיין אם מדמינן לתפלה ופסוקי דזימרה ויקרא בלחש או שמא יש לדמות לברכת המזון ושאר ברכות ולאומרם בקול, וביחוד שהטעם הוא לעורר הכונה, ולכן גם בקריאת תהלים יקרא בקול ע״מ לעורר הכונה.
ועוד יתכן שקריאת תהלים דומה לתלמוד תורה שהרי דוד המלך ביקש שהקורא תהלים יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות, ובלימוד תורה מצאנו (עירובין נג,ב) שברוריה בעטה בההוא תלמיד שהיה גורס תלמודו בלחישה, כיון דכתיב ״ערוכה בכל ושמורה״, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת.
ובאמת בערוך השלחן (סי’ קא סק״ח) נקט שמלבד בתפלה יש לומר שאר מילי בקול רם וביחוד אם המה שירות ותשבחות, וז״ל: ״מה שהעולם אומרים סליחות ופיוטים בקול רם – אין קפידא. ודווקא בתפילת שמונה עשרה יש קפידא, שהוא כעומד לפני המלך. אבל שארי תפילות ותחנונים – לית לן בה. ואדרבא, כדי לעורר הלבבות הוא טוב יותר, כמו שכתב הרמב"ן (בנימוקי חומש סוף פרשת "בא"), וזה לשונו: וכוונת רוממות הקולות בתפילות… כמו שכתבו רבותינו ז"ל: "ויקראו אל אלהים בחזקה" – מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול. עיין שם. וכל שכן שירות ותשבחות שאומרים בקול רם מפני השמחה, דשפיר דמי. ותהלים יש לומר גם כן בקול, וכמו בשלהי מגילה (לב א): כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר…, עיין שם.
אלא שהחיד״א במחזיק ברכה (סי’ קא אות ב’) כתב שגם את שאר בקשות שאחר התפלה יאמר בלחש, וז״ל: ״בספרי הקטן פתח עינים (פרק אין עומדין, ברכות לא,א) כתבתי דמשמע דהני הלכתא גברואתא דשמעינן מקראי דחנה, נהיגי נמי אם האדם עומד להתפלל על צרתו שלא בשעת תפלה. דמשמע לכאורה דחנה התפללה על צרת נפשה שלא היו לה בנים תפלה פרטית. והכי דייק רב המנונא דקאמר- מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, כלומר אף תפלתו הפרטית שלא בעונת תפלת יח אסור להגביה קולו וכו’, ולענין הלכה העלה הרב פרי חדש כדמשמע מתוספתא והזוהר דלכתחילה לא ישמיע לאזניו, וכן ראוי לנהוג וכמ״ש מרן בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר. וגם אני שמעתי שכן כתבו גורי האר״י זצ״ל, והכרעת האר״י ז״ל מכרעת״.
ושוב כתב כך בספרו קשר גודל (סי’ יב אות ג’) שהמתפלל תפלה פרטית בשעת צרה לא ישמיע קולו.
וראה מה שהקשה בהליכות עולם (ח״א עמוד קסא) על דבריו. והרב המבי״ט בספר בית אלקים (שער א’ סוף פרק ו’) הקשה דמה שאמרו רז״ל (ברכות לא) שהתפלה בלחש, היינו תפלות הסדורות בכל יום שלא בעת צרה, אבל התפלות שמתפללים בעת צרה והצער אי אפשר להתפלל בלחש עי״ש. וזהו שאמר ’שמע אלקים קולי’ שאני מתפלל בקול ולא בלחש, והטעם ’בשיחי’ פירוש תפלתי, כמו שאמרו רז״ל אין שיחה אלא תפלה, והיינו שיחי תפלתי הפרטית, לאפוקי התפלות הסדורות. והטעם כי צר לי בעת צרה, ’מפחד אויב תצור חיי’. ואמת שבזוהר הקדוש (פרשת חיי שרה דף קלב) אמרו דשרי מי שהוא בצער ומתפלל ולא מצי להתפלל בלחש עי״ש״.
ונראה לישב סתירות אלו ממה שכתב בכף החיים (סי’ קא סק״י) בהקדם הקושיה דלעיל, וז״ל: ״אפשר דאפי' למתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפי' לאזניו, וזהו שאמרו דלא לשתמע קליה בצלותיה (מחב"ר אות ב' ובספרו קש"ג סי' י"ב או' ג' שע"ת אות ו'), מיהו בזוה"ק (פ' חיי שרה דקל"ב ע"א) כתוב שמעה תפלתי ה', דא צלותא די בלחש, ושועתי האזינה דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה, ועי"ש שמפליג בשבחו, ועל כן נראה הכל לפי מה שהוא אדם כיצד יוכל לכוין יותר ככה יעשה , וכ"כ החס"ל (אות ד') ועיין זוהר (פ' שמות דף ך' ע"א).
וכתב הכה״ח (שם סע’ יב) בשם האליה רבה: ״נוהגים בכל אלו הארצות בפיוטים וכיוצא בהן שמגביהין קולם וצועקים בקול רם עד שהנכרים מלעיגים ע"ז, ונצטערתי מימי לדעת מאין זה בא המנהג כי מנהגן של ישראל תורה היא, עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן (סוף פ' בא) שכתב בזה הלשון: וכוונת רוממות הקולות בתפלות וכו' כמ"ש רז"ל ויקראו אל האלהים בחזקה, מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול עכ"ד, והיינו חוץ מתפלת י"ח״.

שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים