אנו נמצאים בחודש תשרי, החודש שחכמים קראו לו "ירח האיתנים", כי המצוות בו מרובות. מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה מתבונן בסדר המצוות שבחודש תשרי, ומראה שיש להן סדר מיוחד וקו מיוחד.
המצוה הראשונה בחודש תשרי היא מצות שופר, שענינה הוא שמיעה, וכפי שאנו מברכים "לשמוע קול שופר". נפסק להלכה שמצוות השופר אינה מצוה אקטיבית של עשיית פעולת התקיעה, אלא מצוה פסיבית של הקשבה. במצוות השופר אנו מקשיבים לקול השופר, שמזכיר לנו את השופר של הר סיני, את השופר שלעתיד לבוא, את קול השופר ההולך בכל הדורות, ואת קול ה' הנשמע דרך השופר הזה.
במבט ראשון היה נראה שמצוה שעושים אותה באופן אקטיבי היא הרבה יותר חזקה ועוצמתית מאשר מצוה פסיבית, אבל כשמתבוננים עוד רואים שההיפך הוא הנכון, מצוה שהאדם פחות פועל בה היא יותר רוחנית ופחות מגושמת. על ידי שמיעת השופר האדם נפתח לקול ה' ולדבר ה'.
ממצוות השופר שבראש השנה אנחנו עוברים אל מצוות יום הכיפורים, שבו אנחנו עוד יותר פסיביים. אין ביום הכיפורים שום מצווה על האדם הפרטי שתוכנה הוא לעשות משהו, אלא רק מצווה לענות את הנפש: להימנע מאכילה, משתיה ומהנאות. כל תוכן המצוה הוא לא לעשות, לצאת מהצמצום ומהשעבוד לאכילה ולענינים הגשמיים, ועל ידי כך להתעלות למדרגה יותר רוחנית עליונה, למדרגה של התבטלות כלפי הגובה הרוחני וכלפי דבר ה' היותר פנימי.
בשלב הבא אנחנו מגיעים אל חג הסוכות, שהמצוה בו היא לשבת בסוכה. המצוה בישיבת סוכה כוללת גם את השינה בסוכה, ונמצא שבחג הסוכות האדם מקיים מצוה בלי שום דעת, כשהוא ישן. גם ביום הכיפורים אנחנו נמנעים מלעשות, אבל ההימנעות באה מתוך דעת, הכרה ועירנות, ואילו בסוכות אנו מקיימים מצוה בלי שום כוונה והקשבה. במידה מסוימת, מצוות השינה בסוכה היא אף יותר יסודית מאשר מצוות האכילה בסוכה, וזאת משום שהשינה היא הכרחית יותר. משום כך אדם רשאי לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, אבל לא לישון שינת עראי. בשינה האדם מתרומם בחוסר דעת אל ה', ובכך הוא מקיים את מצות ה'. יש בכך עליה למדרגה עוד יותר פנימית.
אחרי חג הסוכות אנו חותמים את חגי תשרי בשמיני עצרת, בשמחת התורה. איני זוכר אם הרב צבי יהודה נגע גם ביום הזה, יום שאין בו שום מצוה, ובו הדביקות בקב"ה היא דבקות עצמית. האדם אינו מחוייב לעשות שום פעולה, כדי להידבק בריבונו של עולם, אפילו לא הקשבה או שינה.
נמצא שסדר המצוות של חודש תשרי הוא סדר מיוחד של התרוממות, ומצוותיו הן סוג מיוחד של מצוות המרוממות אותנו אל דבקות עליונה בריבונו של עולם.
יש שואלים (137)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
19 - וידוי וחשבון נפש - כיצד?
20 - חגי תשרי - ממדרגה למדרגה
21 - יום שמחה ופיוס
טען עוד
המצוה הראשונה בחודש תשרי היא מצות שופר, שענינה הוא שמיעה, וכפי שאנו מברכים "לשמוע קול שופר". נפסק להלכה שמצוות השופר אינה מצוה אקטיבית של עשיית פעולת התקיעה, אלא מצוה פסיבית של הקשבה. במצוות השופר אנו מקשיבים לקול השופר, שמזכיר לנו את השופר של הר סיני, את השופר שלעתיד לבוא, את קול השופר ההולך בכל הדורות, ואת קול ה' הנשמע דרך השופר הזה.
במבט ראשון היה נראה שמצוה שעושים אותה באופן אקטיבי היא הרבה יותר חזקה ועוצמתית מאשר מצוה פסיבית, אבל כשמתבוננים עוד רואים שההיפך הוא הנכון, מצוה שהאדם פחות פועל בה היא יותר רוחנית ופחות מגושמת. על ידי שמיעת השופר האדם נפתח לקול ה' ולדבר ה'.
ממצוות השופר שבראש השנה אנחנו עוברים אל מצוות יום הכיפורים, שבו אנחנו עוד יותר פסיביים. אין ביום הכיפורים שום מצווה על האדם הפרטי שתוכנה הוא לעשות משהו, אלא רק מצווה לענות את הנפש: להימנע מאכילה, משתיה ומהנאות. כל תוכן המצוה הוא לא לעשות, לצאת מהצמצום ומהשעבוד לאכילה ולענינים הגשמיים, ועל ידי כך להתעלות למדרגה יותר רוחנית עליונה, למדרגה של התבטלות כלפי הגובה הרוחני וכלפי דבר ה' היותר פנימי.
בשלב הבא אנחנו מגיעים אל חג הסוכות, שהמצוה בו היא לשבת בסוכה. המצוה בישיבת סוכה כוללת גם את השינה בסוכה, ונמצא שבחג הסוכות האדם מקיים מצוה בלי שום דעת, כשהוא ישן. גם ביום הכיפורים אנחנו נמנעים מלעשות, אבל ההימנעות באה מתוך דעת, הכרה ועירנות, ואילו בסוכות אנו מקיימים מצוה בלי שום כוונה והקשבה. במידה מסוימת, מצוות השינה בסוכה היא אף יותר יסודית מאשר מצוות האכילה בסוכה, וזאת משום שהשינה היא הכרחית יותר. משום כך אדם רשאי לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, אבל לא לישון שינת עראי. בשינה האדם מתרומם בחוסר דעת אל ה', ובכך הוא מקיים את מצות ה'. יש בכך עליה למדרגה עוד יותר פנימית.
אחרי חג הסוכות אנו חותמים את חגי תשרי בשמיני עצרת, בשמחת התורה. איני זוכר אם הרב צבי יהודה נגע גם ביום הזה, יום שאין בו שום מצוה, ובו הדביקות בקב"ה היא דבקות עצמית. האדם אינו מחוייב לעשות שום פעולה, כדי להידבק בריבונו של עולם, אפילו לא הקשבה או שינה.
נמצא שסדר המצוות של חודש תשרי הוא סדר מיוחד של התרוממות, ומצוותיו הן סוג מיוחד של מצוות המרוממות אותנו אל דבקות עליונה בריבונו של עולם.
