בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה 10 דק' צפיה
הדבר שהוא עבודת הש"י כאשר מדבר על שלחנו דברי תורה, כהא דתנן (אבות פ"ג) ג' שאכלו על שלחן אחד וכו'. ופירוש דבר זה בארנו במקומו וכאן נזכיר דבר זה בקיצור, כי מה שאמר כאשר מדברין על השלחן דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום, ר"ל כמו המלך שהוא מפרנס את משרתיו והם מאוכלי שלחנו, אותם הם קרובים אל המלך ביותר כאשר הם מאוכלי שולחנו והם ראשונים להתפרנס מן המלך יותר משאר משרתיו. וכן הש"י מפרנס כל הנמצאים כלם, ומ"מ הקרובים אליו לגמרי נאמר עליהם שהם מאוכלי שלחנו. ויש לך לדעת כי האדם צריך לפרנסה הן פרנסת הנפש הן פרנסת הגוף, פרנסת הגוף הוא מזונות הגשמי ופרנסת הנפש הוא התורה שנקראת לחם כדכתיב (משלי ט') לכו לחמו בלחמי. ולכך כאשר הש"י הוציא את ישראל ממצרים והיה מלך עליהם וישראל הם עבדיו, מיד שהוציאם היה מפרנס אותם במן שהוא פרנסת הגוף, ואחר כך נתן להם התורה מיד שהיא פרנסת הנפש, עד כי הש"י כמו שברא את האדם בגופו ובנפשו כך הוא מפרנס הגוף והנפש, ולכך כאשר אומרים על השלחן דברי תורה, ומעתה יש להם פרנסה לנפש ולגוף נקרא השלחן הזה כאלו אכלו משלחנו של מקום אשר עליו אוכלים אשר הם קרובים אליו ביותר, כי פרנסת הש"י הוא בגוף ובנפש כמו אלו שמדברים על השלחן דברי תורה שמתפרנסים בגופם ובנפשם. וכאשר אין מדברים על השלחן דברי תורה, אין פרנסה זאת מתיחס אל הש"י אשר פרנסתו הוא לגוף ונפש ואין פרנסתו רק לגוף אשר אין חיות לגוף ולכך נקרא כאלו אכלו מזבחי מתים, כי הע"ז נקרא מת כי אין בו שום כח והוא כמו המת, ולכך כאשר אין מדברים על השלחן דברי תורה אם כן אין פרנסתו רק פרנסת הגוף שהוא מת בעצמו לכך אין השלחן הזה ראוי אל השם יתב' שהוא יתב' הוא חי וקים, ולכך פרנסת השם יתב' שמפרנס את נפש האדם שיש לו חיים על ידי התורה שהיא חייו של אדם, ואף כי מפרנס ג"כ הגוף זה הוא כדי שיקנה האדם חיי הנפש כי כל פרנסת הגוף אינו רק כדי שיקנה חיי הנפש החיים הנצחיים. ואשר אין עושים כך רק פרנסתם הכל גופני דבר שהוא מת הם סרים מן השם ית' והם קרובים אל הע"ז, לכך הוא נחשב כאלו אכלו מזבחי מתים והם דבקים בע"ז כאשר אין על שולחנו דברי תורה:
ועוד דע לך, מה שאמר כי שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום, שהמזבח נקרא שלחן של מקום מפני שעליו אכילת הזבח אשר מקריב לצורך גבוה, וכך נקרא השלחן אשר עליו אוכלים עבדיו יתב' שלחנו של מקום, כי אכילת עבדיו מוטל על האדון וכאשר עבדיו מתפרנסים נקרא זה ג"כ צרכי גבוה. וזה כאשר אומרים עליו דברי תורה, מפני כי בזולת זה לא יתכן לומר שהם אוכלים משלחנו של מקום, כי איך יתכן לומר שהוא שלחנו של מקום, כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תלים קט"ו) ואין שלחנו ש"מ בארץ רק כאשר מדברים על השלחן ד"ת. ואף כי השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, מכל מקום הש"י עם התורה כמו שאמרו שם (אבות פ"ג) שהש"י הוא עם התורה ולכך נחשב כאלו אכלו משלחנו של מקום כאשר כל אדם עבד אל הש"י ופרנסתו מן הש"י. ודוקא כאשר הם ג' שאכלו כי על ידי שלשה השלחן הוא שלחן אחד, שצריך שיהיה שלחן אחד כמו שהמזבח אחד כך השלחן ראוי שיהיה אחד ובשלשה שאכלו עליו הוא שלחן אחד, וזה כי דווקא שלשה הם מתחברים יחד והם נעשים אגודה אחת כמו שבארנו במסכת אבות ג"כ דבר זה באריכות, כי אין מספר שיש לו חבור וקישור יחד כמו שלשה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il