בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה 12 דק' צפיה
וכל אלו ג' דברים הם השלמה שיושלם האדם עד שהוא שלם בתכלית היותר, אבל ברכת הטוב והמטיב הוא על רבוי הטוב שהוא טוב ומטיב ואין זה רק תוספת טובה ולפיכך הטוב והמטיב הוא דרבנן בלבד.
ועוד אלו ג' ברכות ברכת הזן הוא השלמת הטבע שהאדם בטבע צריך לאכיל', והארץ אינה השלמת טבעו בלבד רק היא השלמה רוחנית אלהית ג"כ, וזה ידוע כי אוירא דא"י מחכים (ב"ב קנ"ח ע"א), וכמה דברים שנאמרו במעלת א"י ודבר זה א"צ לבאר. אמנם אף כי השלמה הזאת מה שנתן להם את הארץ היא השלמה אלהית, אין זה דבר אלהי לגמרי כמו ירושלים ובהמ"ק, כי ירושלים עיר הקודש ובהמ"ק שהוא בית קדוש אלהיי הוא השלמת אלהית לגמרי, ולכך אמרו (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו בבהמ"ק כי כל בהמ"ק מעלתו אלהית לגמרי עד כי מושלמים ישראל בתכלית ההשלמה אלהית, ופי' זה הוא כמו פי' שלפני זה. וכל זה יש להזכיר בברכת המזון שתקנו על השביעה שהשלים האדם עד שאין האדם חסר, ובאלו ג' ברכות נעשו ישראל שבעים ושלמים לגמרי.
ועוד יש לפרש כי כל אלו ג' ברכות הכל הם השלמה אחת לגמרי, כי מפני שתקנו ברכת המזון על שהש"י השלים את ישראל במזון, ותחלה תקנו ברכת הזן שהש"י משפיע מן השמים להם המזון, וצריך אל ברכה זאת מקבל מוכן שהוא מוכן לקבל שפע הברכה ולזה נתן להם הארץ שהיא מקבל מוכן לזה בברכה, ומפני כי הברכה באה מלמעלה למטה אשר המעלה והמטה הם נבדלים זה מזה, וצריך שיהיה כאן אמצעי אשר הוא שייך למעלה ושייך למטה שעל ידו הברכה באה למטה וזה בהמ"ק, כי בהמ"ק הוא מחבר עליונים ותחתונים ולכך על ידו באים הברכות לעולם מעליונים לתחתונים. וכן תמצא במדרש שדרשו על והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה על בית המקדש, שהוא כמו סולם שיורדים בו מלמעלה ועולים בו מלמטה דהיינו שמחבר עליונים ותחתונים. אמנם הטוב והמטיב אין זה שהוא השלמה רק הוא בא על תוספת טובה ורבוי טובה ואין זה השלמת האדם ולכך הוא מדרבנן. ועוד מצד אחר ברכת הטוב והמטיב דרבנן, כי ג' ברכות הראשונות הם תמידיות אף על גב שבהמ"ק הוא חרב הרי העון היה גורם ומתחלה נבנה שיהיה נשאר קיים תמיד, אבל הברכה הרביעית הטוב והמטיב דבר זה אינו תמידי רק לשעה ולעתים וכמו שדרשו וחנותי את אשר אחון עת אשר אחון, ולפיכך ברכה זו מדרבנן בלבד ולכך קבעו אלו הדברים בברכת המזון, והבן אלו דברים כי כלם הם ברורים. ומה שתקנו הטוב והמטיב ביבנה על הרוגי ביתר הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה, פי' זה כי ראוי הוא שיהיו מתקנין הטוב והמטיב ביבנה, כי אחר שנחרבה ביתר ושלט מדת הדין בישראל בשביל חטאם ובא העונש עליהם ועם כל זה נהג הש"י עמהם בטוב, ודבר זה הוא יותר על כל הטובות שהש"י נוהג כאשר מתוך מדת הדין בא הטוב הזה שלא הסריחו ונתנו לקבורה כי הוא מורה על מדת טובו לגמרי. ולכך כמו שכל אחד תקן הברכה הראוי לו לתקן, כי משה תקן ברכת הזן כשבא להם המן ויהושע תקן ברכת הארץ כשבאו לארץ ודוד תקן בונה ירושלים, כמו כן תקנו ביבנה הטוב והמטיב אחר שבא עליהם פורעניות בשביל חטא שלהם ומתוך הדין הקשה והחושך שהיו יושבים הטיב הש"י עמהם מצד מדת טובו זהו הטוב והמטיב. ופירשו הטוב שלא הסריחו ומטיב שנתנו לקבורה כי טובה על טובה כמו זה שלא הסריחו ונוסף על זה שנתנו לקבורה, שנקרא זה הטוב והמטיב כאשר יש טובה על טובה בפעם אחד:
ובפרק שלשה שאכלו (נ' ע"א) ר' אומר ובטובו הרי זה תלמיד חכם ומטובו ה"ז בור רבי אומר ובטובו חיינו הרי זה ת"ח ובטובו חיים ה"ז בור נהרבלאי מתני איפכא ולית הלכתא כנהרבלאי ע"כ. פי' זה כשאומר מטובו חיינו משמע מקצת טובו, לכך לא יאמר מטובו רק בטובו, וכן אם אמר בטובו חיים משמע כי יש חיים בטובו אבל אינו נותן השבח שהוא היה מקבל החיים מן הש"י, לכך לא יאמר ובטובו חיים רק ובטובו חיינו. וקצת היו אומרים ובטובו חיים ולא ובטובו חיינו מפני כי משמע ובטובו לא נמצא רק חיינו דהיינו מה שקבלנו אנחנו ולא כל הנבראים, ולכך יאמר ובטובו חיים דמשמע חיים של הכל, ולכך פליגי בזה נהרבלאי דס"ל דאין ה"נ שיאמר ובטובו חיים דוקא דמשמע דכל חי בטובו. ולית הלכתא כך כי אם יאמר כך לא משמע שהמברך קבל החיים ולכך יאמר ובטובו חיינו, ואי משום דאין משמע הכלל כי המברך א"צ להזכיר רק שהוא היה מקבל החיים:
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il