ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבת שובה תשובה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ז

שבת שובה תשובה

"קול צופייך" - גיליון 374



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

קרבת הקב"ה אלינו בימים אלו
בפרשת בשלח נאמר (שמות יז, א-ז):
"וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'. וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן".

אומרים בעלי המוסר שפסוקים אלו רומזים לקרבת הבורא יתברך שמו ויתעלה אלינו בימים אלו, והעונש שנענשו בני ישראל במדבר היה מכיון שטענו "היש ה' בקרבנו אם אין" - הם העלו בלבם מחשבה שחלילה ה' רחוק מאתנו, והרי הקב"ה נמצא "בקרבנו" ממש. מעין זה, ידועה דרשתו של האלשי"ך הקדוש על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, ללמדנו שהקב"ה נמצא קרוב ובתוך כל אחד ואחד מעם ישראל.

תשובה מאהבה ותשובה מיראה
בפרשת נצבים חוזר ענין התשובה בכמה מקומות. בעל "אור החיים" הקדוש האריך מאוד בדבר זה, וכתב על הפסוק שיבואו עליך כל הברכות והקללה, או אז "ושבת עד ה' אלקיך", ועל זה הקב"ה משיב "ושב ה' אלקיך את שבותך". ואחרי כן כתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים, על זה שואל בעל ה"אור החיים" הקדוש ע"ה, מדוע התורה כפלה פעמיים והזכירה שוב "ושב ה' אלקיך" אחרי שכבר הזכירה "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך? ועל זה מבאר שיש תשובה מאהבה ויש תשובה מיראה, יש שמתפלל עליו ועל זרעו, אבל יש המתפלל "למען חייך", ומי שפונה בלב טהור להקב"ה ומבקש ממנו שיעזור לו לשוב בתשובה, בזה הוא עושה טובה לעצמו, וכשמבקש שתהיה "חיות" לשם שמים ולהקב"ה בלבד, על זה מתקבלת התפילה.

בפיך ובלבבך לעשותו - תשובה

כתוב בפרשת נצבים (דברים ל, יא-יד):
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

יש אומרים שפסוקים אלו מתייחסים לברכה ולקללה, אבל יש אומרים שרמוז כאן עניין התשובה, שהיא אינה רחוקה מן האדם, אלא "בפיך ובלבבך לעשותו".

הזוהר הקדוש כותב בעניין התשובה, וז"ל (זוהר משפטים, דף קו:):
"תא חזי, מה כתיב (ישעיה נז) וילך שובב בדרך לבו, וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו (ומפרש מש"כ) וילך שובב אף על גב דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון (אע"פ שהרשעים עושים כל מה שעושים בזדון) דאזלין בארחא דלבייהו (שהולכים בדרכי לבם הרע) ואחרנין עבדין בהו התראה ולא בעאן לצייתא לון (ואחרים עושים בהם התראה ואינם רוצים לציית להם, עכ"ז) בשעתא דתבין בתיובתא ונטלין ארחא טבא דתיובתא הא אסוותא זמינא לקבליהו (בשעה שהם חוזרים בתשובה ומקבלים עליהם ללכת בדרך הטובה של התשובה, הרי רפואת נפשם מוכנת מיד לפניהם), השתא אית לאסתכלא אי על חייא אמר קרא או על מתייא אמר קרא (כעת יש להתבונן אם על חיים מדבר זה הכתוב או על המתים), דהא רישא דקרא לאו איהו סיפא, וסיפא לאו איהו רישא, רישא דקרא אחזי על חייא (שכתוב וארפאהו)וסופיה אחזי על מתייא (שכתוב ואשלם ניחומים לו ולאבליו. ומתרץ), אלא קרא אמר בעוד דבר נש איהו בחייו והכי הוא וילך שובב בדרך לבו בגין דיצר הרע דביה תקיף ואתתקיף ביה ועל דא אזל שובב ולא בעי לאתבא בתיובתא, קודשא בריך הוא חמי ארחוי דקא אזלין בביש בלא תועלתא (הקב"ה רואה דרכיו שהולך ברע בלא תועלת) אמר קודשא בריך הוא אנא אצטריכנא לאתקפא בידיה (אומר הקב"ה אני צריך להחזיק בידו ולסייעו על התשובה) הדא הוא דכתיב דרכיו ראיתי וארפאהו, דקא אזלין בחשוכא אנא בעי למיהב ליה אסוותא, הדא הוא דכתיב וארפאהו קודשא בריך הוא איהו אעיל בלביה ארחיה דתיובתא ואסוותא לנשמתיה. (ועל מש"כ) ואנחהו (שואל) מאי ואנחהו, כמה דאת אמר לך נחה את העם (פי' שהוא לשון הנהגה, והיינו), אנהיג ליה קודשא בריך הוא בארח מישר כמאן דאתקיף בידא דאחרא ואפקיה מגו חשוכא (הקב"ה מנהיגו בדרך הישר כמי שמחזיק בידו של אחר ומוציאו מתוך החושך). (ומש"כ) ואשלם נחומים לו ולאבליו, הא אתחזי דמיתא איהו (ממש"כ 'לאבליו' משמע שהוא כבר מת), אין, ודאי מיתא איהו וקיימא בחיין (ודאי שהוא מת ועומד בחיים), דהואיל ואיהו רשע מיתא אקרי (שכיון שהוא רשע נקרא מת. א"כ) מהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא (עושה חסד עם בני אדם) דכיון דעאל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי ליה חד מימיניה וחד משמאליה כד אזיל בר נש בארח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדוה מכרזן קמיה ואמרין הבו יקר לדיוקנא דמלכא, וכד אזיל בארח עקימו אינון מתאבלן עליה ומתעברן מניה (כשנכנס אדם לגיל י"ג שנים הקב"ה מצוה שילוו אותו שני מלאכים השומרים אותו, אחד לימינו ואחד לשמאלו, כמ"ש 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'. וכשאדם הולך בדרך הישר המלאכים שמחים עימו ומכריזים לפניו ואומרים תנו כבוד למי שיש לו צלם של המלך ב"ה, וכשהולך בדרך עקום אלו המלאכים מתאבלים עליו ועוברים ומסתלקים ממנו) כיון דאתקיף ביה קודשא בריך הוא ואנהיג ליה בארח מישר (כיון שהקב"ה מנחה אותו בדרך הישר) כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאבליו, ואשלם נחומים לו בקדמיתא דאיהו אתנחם על מה דעבד בקדמיתא ועל מה דעבד השתא ותב בתיובתא ובתר כן ולאבליו אינון מלאכין דהוו מתאבלן עליה כד אתעברו מניה, והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי נחומים לכל סטרין (תחילה אשלם ניחומים לו על שהתחרט על מעשיו וחזר בתשובה, ואח"כ הקב"ה משלם ניחומים לאבליו - אלו המלאכים שהיו מתאבלים עליו כאשר נסתלקו ממנו) והשתא איהו חי ודאי, חי בכל סטרין אחיד באילנא דחיי, וכיון דאחיד באילנא דחיי כדין אקרי בעל תשובה (וכעת הוא חי בכל הצדדים, שמלבד שהוא חי בעולם הזה, הוא אחוז בעץ החיים והוא נקרא בעל תשובה) דהא כנסת ישראל תשובה אוף הכי אקרי ואיהו בעל תשובה אקרי וקדמאי אמרו בעל תשובה ממש ועל דא אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (בו) במקום שבעלי תשובה עומדים. דוד מלכא אמר (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו' לך לבדך, מאי לך לבדך, אלא בגין דאית חובין דחטי בר נש לקודשא בריך הוא ולבני נשא, ואית חובין דחטא לבני נשא ולא לקודשא בריך הוא, ואית חובין דחטי לקודשא בריך הוא בלחודוי ולא לבני נשא (אחרא), דוד מלכא חב לקודשא בריך הוא בלחודוי ולא לבני נשא", עכ"ל.

התשובה בימים אלו - מתקבלת מיד
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה הל' ו'):
"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד, אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלוקינו בכל קראנו אליו".

בכל השנה אנו אומרים "השיבנו ה' אליך ונשובה", אבל בעשרת ימי תשובה, התשובה מייד מתקבלת, ולא ימתין עד תפילת נעילה של יום הכיפורים.

אי זו היא תשובה גמורה?
כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' תשובה ה"א):
"אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה, ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו".

ואומרים חז"ל על הפסוק (תהלים צ, ג) "תשב אנוש עד דכא" - עד דכדוכה של נפש הקב"ה ממתין לאדם שישוב בתשובה. אבל זו אינה תשובה מעולה ושלמה, ועל כן בהמשך הפסוק כתוב "ותאמר שובו בני אדם" - כשאתם בכוחכם.

וכתב הרמב"ם (שם בהלכה ג'):
"כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם. וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוקי זהב".

ועוד כתב הרמב"ם (שם הל' ח'):
"עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד".

לעומתו יש הסוברים שאינו חוזר ומתוודה על מה שכבר התוודה בשנים קודמות, כי זה "ככלב שב על קאו" (משלי כו, יא. ועיין לשו"ע סי' תר"ז סעי' ד').

רבנו סעדיה גאון
רבנו סעדיה גאון היה בורח מהקראים, כי הוא יצא נגדם בכל תוקף. יום אחד הוא הגיע לאחד הבתים, ובעל הבית שלא הכירו, כיבדו כבוד גדול ונתן לו לאכול ולשתות. שמעו הקראים שהוא נמצא באותו מקום ובאו לחפש אותו. רס"ג הרגיש בזה והודה לבעל הבית ויצא לדרכו. הגיעו הקראים לביתו של המארח, וגילו לו כי בביתו היה הרב סעדיה גאון, ושאלוהו להיכן הלך. בעל הבית הטעה אותם בכוונה וא"ל שרס"ג הלך בדרך פלונית. לאחר שהלכו, רץ בעל הבית אחרי רס"ג וכפגשו אמר לו: אילו הייתי יודע שאתה רס"ג הייתי מכבד אותך יותר. ישב רס"ג והתחיל לבכות ואמר: רבש"ע, אם הייתי יודע אתמול את הגדולה של הקב"ה כפי שאני מכיר בה היום, הייתי עובד אותך אתמול יותר טוב, ואעפ"כ כעת אני חוזר בתשובה ואעבוד ביתר יראה ואהבה.

יש קונה עולמו בשעה אחת
הגמרא במסכת ע"ז (דף י"ז ע"א) מספרת על רבי אלעזר בן דורדיא שהיה בתחילה רשע, יום אחד הוא הלך לגויה אחת, והיא אמרה לו שאין לו אפשרות לחזור תשובה מחמת העוונות הרבים שעשה. כששמע ר' אלעזר את דבריה הלך וישב בין שני הרים וגבעות, ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'ונמקו כל צבא השמים'.

ואומרים התוספות (שם ד"ה עד שאנו):
"לא השיבו לו כך אלא היה אומר בלבו שכך יוכלו להשיב. אי נמי, שר של הרים היה משיב כן".
אמר ר"א בן דורדיא אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו.
יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא וכו'. בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת - אם חוזר בתשובה בכל ליבו. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.

ברגע אחד אדם יכול לשנות את מהותו, וכדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה הל' ו'): "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". והתנאי הוא: "בפיך ובלבבך" - שהפה והלב יהיו שווים.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il