ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בין אדם לחברו ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ז

בין אדם לחברו

"קול צופייך" - גיליון 374



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

עברות שבין אדם לחברו
כתב הרמב"ם (רמב"ם פ"ב מהל' תשובה הל' ט'):
"אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו", עכ"ל.

בקשת מחילה
א.
"האיש אשר מבקשים ממנו מחילה, ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל לנטור טינה, אלא ממדת עשו שעליו נאמר 'ועברתו שמרה נצח', וכן הוא אומר על הגבעונים שלא מחלו למשפחת שאול 'והגבעונים לא מבני ישראל המה'. אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות. וכשהחוטא מבקש ממנו למחול, ימחול בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו הרבה, ולא יקום ולא יטור, ולהפך, כשיתבקש למחול לא רק שימחל אלא אף יתפלל על המבקש לטובה" (לשון הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה ה"י וכה,ח סי' תר"ו ס"ק כז, כח, לד).

הגמרא ביומא (פ"ז ע"א) מספרת על רבי ירמיה שהיה לו עסק עם רבי אבא, והוא בא בערב כיפור לבקש ממנו סליחה ולא פתחו לו. הוא המתין בחוץ עד שיצא רבי אבא, והנה השפחה של ר' אבא פתחה את הדלת ושפכה מי שופכין, והמים פגעו בו. אמר ר' ירמיה עשאוני כאשפה, וקרא על עצמו את הפסוק (תהלים קיג) "מאשפות ירים אביון". מששמע אותו רבי אבא יצא אליו ואמר לו כעת אני צריך לבקש ממך מחילה ולפייס אותך.

ועוד מספרת הגמרא (שם):
רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא (הטבח חטא לו), לא אתא לקמיה (ולא בא לבקש מחילה מרב). במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה (אמר רב אני אלך לפייסו). פגע ביה רב הונא אמר ליה: להיכא קא אזיל מר? אמר ליה: לפיוסי לפלניא. אמר אזיל אבא למיקטל נפשא (בזה שאתה הולך לבקש ממנו מחילה, אתה גורם שהוא יענש וימות). אזל וקם עילויה, הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך. בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה".

ב. החזרת חוב - אם חייב לחברו ממון אך אינו מוצא אותו עתה, יפקיד את הממון לאדם שלישי שיזכה בזה עבורו. ואדם חייב לשלם חוב שחייב לחברו וזה אינו כלול במחילה שמוחלים אחד לשני.

ג. תביעה ממונית - אדם שיש לו תביעה ממונית על חברו, והלה אומר כי אינו זוכר שהוא חייב לו כסף - כיצד ינהגו לפני יום כיפור?

יאמר הנתבע לתובע: אנחנו נעמוד לדין אחרי יום כיפור, ואם אני חייב לך כסף אני אשלם לך. ואם אין התובע סומך על כך, יפקיד הנתבע את סכום התביעה אצל אדם שלישי, ואחרי יוה"כ ילכו לבית הדין, ואם יתברר שחייב לו כסף, יקח התובע את כספו.

ד. מעיקר הדין, כשמבקש מחילה מחברו יפרט בפניו על מה הוא מבקש מחילה. ואם חברו יתבייש בכך, או שהוא מתבייש לפרט את החטא או שזה יגרום לחברו לכעוס יותר - לא יפרט אלא יאמר באופן כללי.

בקשת מחילה בטלפון במכתב או ע"י שליח

מי שפגע בחברו והעליבו במילים או במעשים - יש מי שאומר שעליו ללכת בעצמו ולבקש סליחה. אך אם קשה עליו הדבר, יבקש מחילה בטלפון, במכתב או על ידי שליח - ועם ישראל רחמנים בני רחמנים.

גזלן
היה פעם גזלן אחד שהחליט לחזור בתשובה. אמרה לו אשתו: אם כך, אתה חייב להחזיר אפילו את החגורה שעל מותניך.

אם יודע ממי גזל - יחזיר לנגזל מה שגזל. ואם גזל מאנשים רבים או מאדם פרטי ואינו יודע ממי גזל או שאינו מוצא את הנגזל - יעשה בממון צרכי רבים, כגון: שיקנה ספרי קדש לכותל המערבי ויכתוב עליהם "לזכות בעל הממון שאני חייב לו", ובזה יוצא ידי חובה, שעל ידי זה יתכן ויהנה אותו הנגזל מממון זה.

המוציא שם רע על המתים
אם הוציא שם רע על המתים, צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר על חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על המתים. ויש אומרים שיביא עשרה אנשים על קברו ויבקש ממנו מחילה (עיין לכה"ח סי' תר"ו ס"ק לה).

ומעשה באדם אחד שפגע בחברו וביקש ממנו מחילה ג' פעמים ובפני שלשה אנשים, ולא רצה למחול לו. אמר אותו אדם לחברו: דע לך, שיש סעיף אחר ברמב"ם (פ"ב מהל' תשובה הי"א) ובו כתוב: "החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו". ולכן כדאי לך למחול לי עכשיו.

מעין זה היה מעשה באדם אחד שהיה חייב לגרש את אשתו, אבל הוא לא רצה לגרשה. אמר לו הרב: האשה יוצאת מידי בעלה או בגט או במיתת הבעל, ותבחר באפשרות שאתה חפץ.

מחילת אב, אם, בעל ואשה
צריך כל אדם לבקש את מחילת אביו ואמו לפני יום הכיפורים שמא פגע בהם חלילה ואפילו במשהו. ואם רואה האב שבנו לא בא לבקש ממנו מחילה, לא יקפיד אלא ימחל לו.

וה"ה בעל ואשה יבקשו מחילה אחד מהשני, שמא מבלי משים פגעו האחד בכבוד השני במשך השנה, ולפעמים האשה מוציאה הוצאות שלא על דעת בעלה, ואף על פי כן ימחלו האחד לשני (בא"ח וילך ו').

מחילת הקהל
בערב יום הכיפורים יעמוד החזן ויאמר "רבותי, תמחלו זה לזה" וכל הקהל יאמרו "מחלנו", ובזה יעורר על עצמו סנגוריה גדולה שמחל לחברו אף על פי שלא ביקש ממנו, כך אנו פונים להקב"ה ואומרים שינהג אתנו מידה כנגד מידה, למרות שלא פנינו אליו כראוי, וימחל לנו (עיין בא"ח וילך ה').

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il