ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות יום כיפור ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ז

הלכות יום כיפור

"קול צופייך" - גיליון 374



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

נעילת נעליים
א. אסור לנעול נעלי עור ביום הכיפורים, בין אם החלק העליון של הנעל מעור, ובין אם החלק התחתון בלבד עשוי עור.

ב. מדברי הרמב"ם משמע שלא ינעל נעל גומי עם סוליה עבה אלא דקה, כדי שירגיש כשדורך על אבנים (עיין ברמב"ם פ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ז', וז"ל: "אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, וכורך בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" - משמע שאם הסוליה עבה, אפילו אם היא מגומי או פלסטיק לא מהני)

ג. יש לחנך ילדים וילדות קטנים מגיל קטן שלא לנעול נעלים וסנדלים מעור.

ד. חייל הנמצא בפעילות מבצעית - יכול לנעול נעליים מעור.

אכילה
ילדים ביום כיפור - ילדים עד גיל 9 ומעלה מחנכים אותם בתענית שעות, כלומר שלא יאכלו כרגיל בשעה 7 או 8 בבוקר אלא יתענו תענית שעות ויאכלו בשעה 10 או 11. ילדים מגיל 11 אם הם בריאים, יצומו כל היום. בנות מגיל 12 ובנים בגיל 13 חייבים לצום כל היום.

חולה - חולה שיש בו סכנה או חשש סכנה, רשאי לאכול ביום הכיפורים "לשיעורים". בתשעה באב אנו אומרים לחולה שיאכל לחם עם דבר פשוט, אבל ביוה"כ נותנים לו לאכול אוכל משובח וטוב. טעם אחד, כי זה יו"ט, וטעם שני - אם יאכל כדבעי, לא יצטרך לאכול עוד פעם.

אכילה לשיעורים - מי שחייב לאכול ביום הכיפורים, טוב שיאכל פחות מ-27 גרם, כך שלא יצטרך ליטול ידיו בברכה, ולא יצטרך לברך ברכת המזון. ואם חייב לאכול יותר, ימתין 9 דקות או בשעת הדחק 4 דקות.

שתיית כדורים - מי שצריך לבלוע כדור או תרופה אחרת שאין בה טעם טוב - יכול לבולעה בלי מים. ואם חייב מים - ישתה כמה שפחות (מדובר בתרופה שהרופא ציוה לא להפסיק).

מעוברת שהתאוותה לאכול - מעוברת שהריחה איזה מאכל ומתאוה לו ופניה לא השתנו, לוחשים לה באזנה "היום יום כיפור", ולפעמים מתישבת דעתה בכך ולא רוצה לאכול.

והיה אם העובר שומע את הדבר הזה, יפסיק ולא ירצה לאכול. ועל זה אמרו בדרך רמז את הפסוק "בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל", להבדיל בין יולדת (חיה) שאוכלת לבין יולדת (חיה) שלא אוכלת.

ערב יום הכיפורים

ערב יום הכיפורים מיועד לתשובה ולכפרה, וישתדל להתבונן ולפשפש במעשיו.

כפרות
נוהגים לעשות כפרות בעשרת ימי תשובה, לוקחים תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית. ואין חובה לעשות כפרות בערב יום הכיפורים ממש, אלא יכולים לעשות זאת קודם לכן.

ואומר הרב בעל הבא"ח, בשעת הכפרות יחשוב האדם כי כל מה שעושין בעוף הזה ראוי לבא עליו בעוונותיו, והם ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. ויחשוב בליבו כששוחטים את העוף - זה כמו הרג, ותפישה בצווארו - כמו חנק, וכשזורקים את העוף לארץ - זה כמו סקילה, וכשמהבהבים את העוף על האש להוריד את נוצותיו - זוהי שרפה.

וטוב לומר את נוסח "לשם יחוד" לפני עשיית הכפרות (מובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד ל"ה), ובו מובא: "ויהי רצון וכו' שתהא שעה זו שעת רחמים ועת רצון לפניך, והריני מהרהר בתשובה בשעה זו, לקיים מצות עשה על התשובה כדכתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" וכו'.

מלקות
נוהגים לקבל מלקות לפני הטבילה במקוה, ויש שאומרים פסוקים שונים (עיין במחזור ליום הכיפורים בעמודים מו - מז).

ואני רגיל לספר, פעם אחת אמרו להרה"ג חכם סלמן חוגי עבודי זצ"ל, שהיה חבר בית הדין הגדול, שרק בבית הכנסת "שושנים לדוד" יש מי שנותן מלקות. הלך חכם סלמן מביתו ברחוב יפו עד לבית הכנסת "שושנים לדוד" בשכונת 'בית ישראל'. כשהגיע לשם הוא ביקש מהמלקה שילקה אותו. אמר לו המלקה: אתה רב גדול ואיני יכול להלקות אותך. אמר לו חכם סלמן: אז מה אני אעשה? אמר לו המלקה: ה' ילקה אותך. אמר חכם סלמן: קבלתי את המלקות כדבעי.

אין לוקה ומשלם
חז"ל אומרים שאין אדם לוקה ומשלם. ורק מי שמוציא שם רע, לוקה ומשלם. ומעשה בשמש אחד שהיה מלקה אנשים בערב כיפור והיו משלמים לו. והנה בא אדם אחד וקיבל מלקות אך לא רצה לשלם בטענה "שאין לוקה ומשלם".

אמר לו השמש, אבל המוציא שם רע - לוקה ומשלם, ואתה מוציא שם רע על אבותיך, שהרי בוידוי אתה אומר "חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי בתינו", ואם כן אתה חייב לשלם.

טבילה
מנהג ישראל לטבול בערב יוה"כ, ואין האיש מברך על טבילה זו כיון שאינה חובה אלא מנהג.

ט' קבין לאנוס - מי שאינו יכול לטבול במקוה, כגון: זקן או חולה - ישפוך על גופו תשעה קבין מים, שהם שהם כ - 14 ליטר מים, ללא הפסקה, ובדיעבד זה מועיל.

נטילת ע"ב לאנוס ביותר - מי שאינו יכול אפילו לשפוך על עצמו מים כדלעיל - יאמר נוסח "לשם יחוד" מיוחד המופיע במחזור 'קול יעקב' בעמודים 50 - 51, ואח"כ יטול את ידיו ארבעים פעם, ואופן הנטילה נמצא במחזור בעמוד ים 49 - 50 (וכן בסידור 'קול אליהו' בעמודים שלג - שלד), ולאחר מכן יאמר עשר פעמים את הפסוק "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". ויכוין "לב טהור ברא" - ראשי תבות "טבל", וסופי תבות "אבר", שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו.

תפילה על קברי צדיקים
נוהגים ללכת בערב כיפור להשתטח על קברי הצדיקים, ומרבים תחנונים ותפילה שבזכות הצדיקים ה' יציל אותנו מכל צרה ומצוקה.

אכילה בערב כיפור
הגמרא בברכות אומרת (דף ח' ע"א):
"תנא ליה חייא בר רב מדפתי, כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי".

נשים - גם נשים חייבות לאכול ביום התשיעי כיון שהן צמות בעשירי.

מי שאינו צם, אם חייב באכילה בתשיעי - יש מי שאומר שגם מי שאינו צם בעשירי, כגון חולה, חייב לאכול בתשיעי פי שניים כיון שזה כבודו של יוה"כ (עיין לכה"ח סי' תר"ד ס"ק ה'), ויש מי שאומר שאינו חייב.

עד כמה אוכלים בתשיעי
א. ימעט בלימודו בערב כיפור כדי לאכול ולשתות (עיין ברכות ח' ע"ב).
וכתוב בגמרא שרבי עקיבא לא היה מפסיק מלימודו מרוב שקדנותו ורק בערב פסח ובערב יוה"כ היה מפסיק.

ב. יש הסוברים שחיוב האכילה בתשיעי הוא כמשקל חיוב הצום בעשירי, ואם כן יש חיוב לאכול בתשיעי במשך 24 שעות כשם שיש חיוב לצום בעשירי למשך 24 שעות. ומכל מקום אין אנו נוהגים בזה, אלא מנהגנו כדעת הבא"ח שאומר לסעוד כפול מכל יום, כלומר שש סעודות. ומיהו אין זה לעיכובא כי לא תמיד מתאפשר לקבוע כפול סעודות במהלך יום התשיעי.

יש המניחים בכיסם גרגירי חומוס או בוטנים כדי לקיים מצות אכילה כל היום. אך אין זה דרך אכילה, ואדרבה לפעמים אם יאכל כל היום, לא יוכל לאכול בסעודה מפסקת לתאבון, ויצא שכרו בהפסדו.

תוספת יום כיפור
צריך להפסיק את הסעודה מפסקת מבעוד יום, לנהוג מנהג יום הכיפורים גם מקצת היום התשיעי, ודבר זה נקרא "תוספת יום כיפור", ולדעת הרמב"ם היא חובה מדאורייתא.

ואין די להוסיף כמה דקות, אלא יש להוסיף 'תוספת ניכרת', ונהגו להוסיף ארבעים דקות בירושלים, חצי שעה בערים בצפון הארץ, ועשרים וחמש דקות בתל אביב וסביבותיה.

וידוי
כתב הרמב"ם (שם, ה"ז):
"יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואע"פ שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית", עכ"ל.

תפילות היום
מנחה א. טוב להתפלל מנחה מוקדם, כדי שיהיה אפשר לאכול את הסעודה מפסקת במתינות.

ב. תקנו במנחה של ערב כיפור לומר בסוף עמידה וידוי ו'על חטא'. ואין חוזרים על הוידוי בחזרת הש"ץ, וכן אין אומרים וידוי אחר התפילה (שו"ע תרז, א. ועיין ביומא דף פ"ז ע"ב).

ערבית לך אלי - תפילה זכה
הספרדים אומרים קודם "כל נדרי" "לך אלי תשוקתי" ובסופה אומרים "ואשמתי וארבתי" וזה במקום וידוי שיש אומרים שצריך לאומרו לאחר האכילה, וכמה טעמים נאמרו בדבר. והאשכנזים אומרים "תפילה זכה" וגם בסופה יש וידוי.

שחרית ומוסף נטילת ידיים - כשקם משנתו יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו (בלי כף היד), ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות. ואומר בעל הבא"ח, אמנם בשאר ימות השנה צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע, מכל מקום ביום כיפור ובתשעה באב מועיל ליטול עד סוף קשרי אצבעותיו, כי ביום הכיפורים שהוא יום שכולו קדוש אין שולטת בו כל כך הסטרא אחרא, ובתשעה באב אינה מקפידה על דבר מועט כזה כי כל היום הוא שלה בעוונותינו הרבים (בא"ח ש"ר תולדות ב').

הכנת מטפחת - סדר העבודה
טוב שגם איש וגם אשה יכינו מטפחת או אפילו מפית ניר וכדו' כשמשתחווים על הפנים בסדר העבודה, כיון שאסור להשתחוות על קרקע המרוצפת אבנים שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה" (ויקרא כו, א), ואנו מחמירים בכל ריצוף שהוא. ואם יש שטיחים בבית הכנסת - מה טוב. ואם אין לו מטפחת או נייר או שבבית הכנסת אין שטיחים, יפסיק בטליתו או בדבר אחר (עיין כה"ח קלא ס"ק קיג).

סדר העבודה - ונשלמה פרים שפתינו
תפלת מוסף ביום כיפור מיוחדת מאד ומאריכים בה באמירת "סדר העבודה". בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן הגדול מניח את ידיו על השעיר המשתלח ומתוודה בשם כל עם ישראל, ודיו.

ובימינו שאין ביהמ"ק קיים ואין לנו קרבנות אנו אומרים את "סדר העבודה" והוא במקום קרבן כמו שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו". והאדם צריך להתוודות בעצמו ולחזור בתשובה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שתשובתו טובה, כי אין לנו כהן שמתוודה במקומנו.

ואומרים חז"ל (מ"ר שיר השירים פרשה ד'):
"כחוט השני שפתותיך - זה לשון של זהורית, ומדברך נאוה - זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך - רחישת פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר עלה (הושע יד) ונשלמה פרים שפתינו, מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח - שפתינו".

בזאת יבוא אהרן אל הקודש
אומרים חז"ל, כל שבעת הימים לפני יוה"כ היה הכהן הגדול ישן בצורה על חצי ספסל, כי היו מפרישין אותו ללשכת פלהדרין שחציה בקדש וחציה בחול, ובמקום קדוש אפילו הכהנים לא ישנים ולא יושבים. ובמשך הלילה (ליל הכיפורים) היו אומרים לו לקרוא בדניאל או בעזרא, והיו מכים לפניו באצבע צרידה שלא ישן, וחוזרים ומלמדים אותו את סדר העבודה, וגם בבוקר היו מדברים על לבו ומכינים אותו לקראת תפקידו, ובשבעת הימים היו באים הזקנים ומזהירים אותו מכמה דברים, והוא היה פורש ובוכה והם פורשים ובוכים, הוא בוכה על שחשדוהו, והם בוכים על שחשדו בו, ומכל מקום כוונתם היתה לשם שמים (ונחלקו הרמב"ם והראב"ד האם הכהן הגדול היה עושה את כל העבודות או לא). לאחר שבעת הימים, עיני כל ישראל נשואות לכהן הגדול, והנה הוא עומד מול קדש הקדשים אך השערים לא נפתחים. הוא אומר 'אני כהן גדול' - אך השערים לא נפתחים. הוא אומר 'אני כהן גדול בן כהן גדול' - אך השערים לא נפתחים. הוא אומר 'הכנתי את עצמי ולמדתי הכל לפרטי פרטים', אך גם זה לא הועיל, עד שאמר למדתי תורה ואז נפתחו לפניו השערים, וזהו שכתוב (ויקרא טז, ג) "בזאת יבוא אהרן אל הקודש", אין זאת אלא תורה שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" - בזאת יבא אהרן, אם יש לו זכות של זאת .

ואומרים חז"ל שהיתה תקופה בה הכהנים הגדולים היו קונים את הכהונה בכסף, והם היו יודעים שכשהם יכנסו לבית קדשי הקדשים הם ימותו, ועל כן היו קושרים להם שרשרת ברגלם כדי שיהיה אפשר למושכם, ואעפ"כ הם היו נכנסים לקדש הקדשים.

הכהן הגדול היה נכנס לקדש הקדשים רק ביום אחד בשנה - ביום כיפור, וגם זה לאחר הכנות מרובות. אבל לבעלי מלאכה שהיו צריכים לתקן דבר מה בקדש הקדשים, היה מותר להכנס ללא שום הכנה מוקדמת - מכאן חשיבותם של בעלי אומנות.

מוצאי כיפור
ברכת הלבנה
יש שנוהגים לברך ברכת הלבנה בזמנה בתוך עשרת ימי תשובה. ויש שנוהגים לברך במוצאי כיפור כי יש לברך בשמחה ובטוב לבב, וכן נוהגים.

הבדלה
א. אסור לאכול במוצאי יום הכיפורים עד שיבדיל על הכוס. ואין שמיעת תקיעת השופר בסיום תפילת נעילה מתירה אכילה.

ב. לאחר תפלת ערבית, ימהר לביתו, כי בני ביתו ממתינים להבדלה.

ג. אם הבעל מאחר להגיע לביתו, והאשה רוצה לאכול - מותר לה לעשות הבדלה בעצמה. יש אומרים שאשה לא מבדילה ולא שותה מהיין של הבדלה פן יצמח לה זקן, אבל דברים אלו בטלים ומבוטלים, ואשה יכולה להבדיל ולשתות מהיין של ההבדלה ללא חשש, אם בעלה לא נמצא וכדו'.

ד. סדר ההבדלה - מבדילים על הכוס בלי בשמים. מברכים ברכת "בורא פרי הגפן", ברכת "מאורי האש", וברכת "המבדיל בין קדש לחול" וכו'.

ה. נר ששבת - טוב לברך ברכת "מאורי האש" על נר ששבת - שדלק כל יום כיפור (עיין שו"ע סי' תרכד, ד, וכה"ח שם ס"ק יב). וכשאין לו אש שדלקה כל יום כיפור, וגם אינו מוצא אצל השכנים - ידליק אש מגפרור, ומאש זו ידליק נר ועליו יברך.

"פתח אליהו" וקריאת קטע מהזהר
במוצאי ים הכיפורים יוצאת בת קול ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". ולכן יאכל האדם וישתה בלב שמח כשהוא מנוקה מעוונות (טור וב"י תרכד).

וכתב בעל הבא"ח: לפני ברכת המזון יאמר "פתח אליהו", וכן לשון 'רעיא מהימנא' בפרשת אמור דף צט: "ביומא דראש השנה וכו' עד דף ק: "וקודשא בריך הוא חדי בבנוהי זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעלמא דאתי" (מובא במחזור 'קול יעקב' בעמוד 924).

בניית סוכה - מחיל אל חיל
מתחילים מיד במוצאי כיפור בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל" (תהלים פד, ח) - ממצוה למצוה. ודבר זה נרמז במדרש על הפסוק "וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, ויעקב נסע סכותה". ומי שיכול לעשות כן תבא עליו ברכת טוב. ואם אינו יכול, לפחות יעשה הכנה בדיבור, כגון שיתכנן את בניית הסוכה וכדו'.

וטוב לומר קודם הנחת הסכך תפילה מיוחדת מ"לשון חכמים" (מובא במחזור ליו"כ בעמודים 927 - 928).

סיום
ויהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו לחזור בתשובה שלמה, ונזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל, ונראה כהנים בעבודתם וכהן גדול על משמרתו ולווים בדוכנם וישראל במעמדם, בב"א.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il