ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כנגד האויב העצום, "כשאון מים כבירים ישאון" (ישעיהו יז, יב), נערכו בחופזה מערכי הגנה דלילים של צה"ל המבוססים על חיילי המעריך הסדיר, והחל גיוס מילואים נרחב בעיצומו של היום הקדוש. "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס, ג, ו), "אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח" (תהילים, כז, ג). "ותשובה, ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה". "היום – תשמע שַׁוְעָתֵנוּ". "אבינו מלכנו, קרע, רע גזר דיננו".
המערכה היתה קשה מאוד, "באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (תהילים, סו, יב). בימים הראשונים ללחימה, ספגנו אבדות רבות וקווי ההגנה נפרצו, "כי הגדיל אויב" (איכה, א, ט), מדינת ישראל הצעירה נלחמה את מלחמת חייה ואך כפסע היה המרחק מתבוסה ונגיפה בקרב, "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו, ל, ז). "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה" (שם, יד, ח), "מה מקוה מטהר את הטמאים – אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל" (משנה יומא, ח, ט), "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא, טז, ל).
ויהי בעת ההיא, ותחל רוח ה' לפעם במחנה ישראל, ומתוך הענן הגדול, רוח הסערה והאש המתלקחת, הופיע כעין חשמל מתוך האש, מרכבת כבוד ד', בהופעת מסירות נפשם המופלאה של חיילי ישראל וגיבוריו, אחוזים בנצח וההוד, אישים לבושי הבדים, מדי הזהב הצה"ליים, ומהם שאף לבשו גם בגדי לבן, "בבואם אל שערי החצר הפנימית" (יחזקאל, מד, יז), ומסרו נפשם על קדושת השם ועלו בסערה השמיימה, "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" (ע"ז, יח.).
ובהגלות נגלות אותה מסירות נפש נוראה, "זכו ואתרחיש להו ניסא" (ברכות כ.), "ניסא רבא" ו"ניסא זוטא" (בבא מציעא קו. ובתוס' ד"ה מתיב), נס הגבורה הנפשית ונס הניצחון בקרבות, ובחסדי ה', בתוך ימים ספורים, "העם הנס המדבר נהפך אל הרודף" (יהושע ח, כ), ובשבת ישראל בסוכות, ובענני הכבוד בזמן שמחתנו, התקיים "ושברתי את בריח דמשק" (עמוס, א, ה), "ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור" (במדבר לג, ד). "אני והו הושיעה נא", גיבורי ישראל, השיבו מלחמה שערה והדפו את אויב והכו בו מכה קשה, ממקור אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, "הנותן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה ירבה" (ישעיהו מ, כט).
אותו "סדר העבודה" המופלא, של מסירות נפשם של לוחמי ישראל, שהתרחש בעיצומו של יום הכיפורים ה'תשל"ד, הכה גלים, בשמים ובארץ. דם הפר ודם השעיר, עם דם החללים וחלב הגיבורים, דמים בדמים נגעו. ריח הקטורת דקה מן הדקה, עם ריח אבק השריפה והבשר החרוך היתמר יחדיו השמיימה, המַאֲכֶלֶת והמַאֲכֹלֶת יחדיו, עלו בלהב המזבח. "מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קורבנות" (מנחות קי.) ומזה מדמי הקדושים, "אחת למעלה ושבע למטה" (משנה יומא, ה, ד).
"בינו שנות דור ודור"
במלאות היובל למערכות המלחמה הקשה, בהשלמת מעגל היסטורי שלם של בינה פנימית חודרת ביחס לימים ההם, "באחרית הימים תתבוננו בה בינה" (ירמיהו, כג, כ), כמו מתחילים אנו לראות מבעד לפרגוד, את הופעתה של אותה עצה נעלמה מעיני כל חי, ולנסות לעמוד על פישרה של גזירת "בקרובי אקדש" (ויקרא, י, ג), "וידום אהרון" (שם) דהאידנא.
"סוֹד ד' נִגְלֶה בְּמַהֲלָכוֹ הַהִיסְתּוֹרִי" (הראי"ה קוק, 'אורות התחיה', כו'), תחת הזאת הדמים האחת של בני ציון היקרים כלפי מעלה, ירדו עלינו מן השמים, שבע זריקות כפרה ונטפי נחמה כלפי מטה, "על אבן אחת שבעה עיניים" (זכריה, ג, ט, 'סופו להרחיב על אחד שבעה', רש"י שם), "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים, קיח, כב), "עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות... ומעמידן בשערי ירושלים" (בבא-בתרא, עה.) ואלו הן האבנים הטובות:
" אחת ואחת " – נס ההצלה והישועה במלחמה. למרות תנאי הפתיחה הקשים וקריסת מערך המוצבים בגולן ובתעלה עקב התקפת הפתע של כוחות האויב, בתוך מספר ימים נהפכה הקערה על פיה. הסורים נהדפו כליל מרמת הגולן וכוחותינו כבשו שטחים רבים בדרכם לדמשק, ובחזית הדרומית, המצרים נבלמו, הוכו והושפלו, ואף כותרו ללא יכולת להתקדם או לסגת בעוד שכוחותינו עברו את התעלה בדרכם על אדמת אפריקה ובהגיעם למרחק של כמאה קילומטרים מהבירה קהיר. זהו, הישג ללא אח ורע בתולדות המערכות הצבאיות בעת החדשה. נס גלוי ומובהק שעד היום לא פוענח סודו. כיצד אירע מהפך כזה בתוך פרק זמן קצר כל כך?! ("חסד").
" אחת ושתים " – הכאת האויב שניגף כליל במערכתו ומאז לא גמר עוד עוז לפתוח כנגדנו במערכה מלחמתית כוללת. הכאתו זאת, סללה את הדרך להכרת אויבנו במדינתנו והגבירה לטווח הרחוק, את ביטחוננו ("גבורה").
" אחת ושלוש " – רוממות קרנם של בחורי ישיבות ה'הסדר' ושל לומדי תורת ארץ-ישראל . מתוך הופעת העוז והתעצומות המופלאים שגילו בחורי הישיבות בעורכם מלחמה על ייחוד השם וקידוש שמו הגדול וזקיפת קומתו הרוחנית של העם היהודי בארץ ומחוצה לה, נמשכה הכרה ציבורית רחבה באיתנות המפעל הגדול של שילוב "ספרא וסייפא" ושיבת הגבורה הפיזית לגיבורי הרוח ויראי האלוקים ("תפארת").
" אחת וארבע " - הקמת תנועת " גוש אמונים " בסמיכות לסיום המלחמה, לחיזוק האמונה בצדקת הדרך וביכולתנו לנצח את אויבנו, ולהמשך תנופת התיישבות והתנחלות בכל רחבי ארץ ישראל, ובפרט, ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה ששוחררו במלחמת ששת-הימים וטרם יושבו על ידי בניה-בוניה של ארצנו הקדושה, המצפה לשיבת בנים לגבולם ("נצח")
" אחת וחמש " - הופעת תנועות המחאה כנגד המדיניות הממשלתית שקדמה למלחמת יוה"כ ועל דרך ניהול המלחמה, הובילה במהלך השנים שעברו להקמתן של "תנועות השלום ", שעל אף מצבן הבוסרי הנוכחי, בגישתן לעסוק בנושא מתוך "רפיון רוח ותרני" ומתוך "שכחת האני העצמי" וחולי נורא של התעלפות בצמא, הן עתידות לבוא לידי תיקון וביסום, בהתברר יסוד הקודש המחיה אותן, בחתירתן הבלתי-מודעת להופעת הממד האוניברסלי שבישועת ישראל והגלום בחזון הנביאים לאחרית הימים ('הוד')
" אחת ושש " – התעצמותן והתבססותן של "תנועות התשובה" – הפרטית והלאומית בימינו. תיקון מן היסוד של המצב הרוחני והכללי. כאשר זרמי הריקנות והכפירה לא מצליחים עוד להשיב תשובה של ממש לשאלות החיים הבוערות של בני ציון היקרים המסולאים בפז, והמיוסרים נוכח חבלי לידה וצמיחה של עם ישראל בארצו לאחר אלפי שנות גלות, בבקשם את שאלת הפשר והמשמעות לתקומת ישראל וחידוש ימיו כקדם ('יסוד').
" אחת ושבע " – כתוצאה ישירה של המערכה, נפתח תהליך עמוק ומשמעותי שהוביל תוך שנים ספורות לחילופי שלטון והגמוניה במדינת ישראל ולעליית הימין-המסורתי לראשונה לשלטון, בשילוב ראש חץ אמוני של מנהיגות "גוש-אמונים". (תחילת תיקון של הופעת ספירת ה'מלכות').
ובערב פרוס היובל למלחמה זו, שלהי שנת ה'תשפ"ג, ניתן כבר לראות בחוש כיצד כנסת ישראל מתנערת וזוקפת קומתה, קמה וגם ניצבה, כאשר מתקיימות בנו נבואות הנביאים, "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע, ב, א), "כצאן קדשים, כצאן ירושלם במועדיה, כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'" (יחזקאל, לו, לח)" ואנו מונים יותר משבעה מיליון ומאתיים אלף יהודים בארצנו הקדושה, פי כמה וכמה מיוצאי מצרים ואולי אף ללא תקדים בהיסטוריה של עמנו, כי ה' דיבר טוב על ישראל, "ומי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת" (איוב, יב, ט) ואנו הולכים ומתקרבים יותר ויותר לקראת הופעת השלב הבא בתהליך הגאולה, " רוב יושביה עליה " (ע"פ ערכין לב:), כאשר רוב מניין ובניין של העם היהודי שב לארצו לאחר שנות גלות ארוכה ויחד עמו חוזרת גם השראת השכינה לציון, ומתוך כך, הבירור הפנימי העמוק בדבר זהותה היהודית וייעודה הרוחני של מדינת ישראל הולך ונתבע יותר ויותר מבני הדור.
קומת הקודש הכללי , המאחד – לאום, דת ומוסר חברתי (אורות התחיה, יח') צריכה להופיע באומה, ומוסדות השילטון וההנהגה מתחילים לעבור שינויים משמעותיים בכדי שיוכלו לשמש כלים נאותים לאורות הגבוהים שצריכים להופיע דרכם בהמשך הדרך (ע"פ רמח"ל "ספר הכללים" - כללים ראשונים עמ' ערב, ו"קל"ח פתחי חכמה", פתח מט', ועט') ומתוך כך, האליטה התרבותית היוצאת, שהקימה את המדינה ושלטה בה במשך חצי היובל שקדם למלחמת יום הכיפורים באופן גלוי, וגם לאחר שנחלשה השפעתה בעקבות תוצאות המלחמה ותהליכים פנימיים נוספים, עדיין נהנתה מהגמוניה מרכזית בעיצוב המערכות הציבוריות והמדינתיות במהלך יובל השנים שאנו נמצאים בסיומו, עוברת כעת בירור נוקב ומעמיק בחבלי משיח, ומתרוקנת יותר ויותר מאחיזתה באדני השילטון וגופי ההשפעה שאינם עומדים לבחירת העם, כדוגמת: המערך השיפוטי והפקידותי הגבוה, גופי התקשורת ובעלי ההון והממסד הביטחוני והאקדמי, גופים אשר במשך יותר משנות דור עמדו כאבן נגף, בנסותם לסכל את רצונו של העם היושב בציון לחיות "חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא" ולהצמיח את הקומה החדשה של מדינת ישראל שעתידה להביא ברכה לכל משפחות האדמה מתוך קריאה בשם מלא על עולם מלא.
"ונתנה תוקף קדושת היום"
מלחמת יום הכיפורים הינה אירוע מכונן בחייה של מדינת ישראל ורישומה ניכר עד עצם היום הזה. הדיון הציבורי והוויכוח אודות משמעותה האמיתית של המלחמה, ועל הטלטלות שבאו בעקבותיה, גם הוא לא פסק לרגע.
המלחמה הקשה היא זו אשר זעזעה את אמות הסיפים של התודעה החילונית-צברית מבית מדרשה של הציונות הסוציאליסטית, והביאה באופן ישיר ל"חילופי-מקל" היסטוריים ולהעברת ההגמוניה על המשך תהליכי בניין הארץ ויישובה, וכפועל יוצא מכך, גם קיבוע זהותה היהודית של מדינת ישראל, לידי אנשי הציונות-הדתית, בעלי התודעה האמונית-גאולתית, מבית מדרשו של אור ישראל וקדושו, מרן הראי"ה קוק ותלמידיו.
בזאת, התברר גם כי "משיח בן יוסף" (ע"פ דרכם של חכמי הקבלה האחרונים) אכן לא "נהרג" (למרות שתודעת צדקת דרכו המוסרית עורערה קשות בידי "גוג" = אויב מבחוץ ו"ארמילוס" = מחלישים מבית, יחדו), כי אם, השיל את צורתו הבוסרית מקדמית והצמיח על בסיסה יסודות של מנהיגות רוחנית שלמה יותר וכהכנה לביאתו של "משיח בן-דוד" ובאופן שיש בו בכדי לראות זאת כרצף ומשך היסטורי אחיד, "ובכן, גדולים מעשה אלוקינו", "מלך ממית ומחיה - ומצמיח ישועה".
בפרוס עלינו היובל הבא עלינו לטובה, תצא עמו קריאה גדולה, להנצחת מורשת הגבורה של לוחמי המערכה, יוקם מרכז מורשת לאומי ובו ספרים ועדויות, יונצחו הקרבות והלוחמים בשמות הרחובות ברחבי הערים, ועל כולן, תילמד מורשת הגבורה והרוח והאחיזה בערכי הנצח, במסירות נפש למען כלל-ישראל ועל קידוש-השם, בדביקות בקריאה בשם ה' ובאחיזה במצוותיו ובבקשת קרבת האלוקים, לא רק ב"ברית-גורל", כי אם ב"ברית-ייעוד". "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו".
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה תמיד יש מחלוקת?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה משווים את העצים לצדיקים?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
