ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
ומה נגיד על הרב נפתלי וייזל (הנושא של מאמרנו זה) והרבה אחרים כמוהו שנחשדו? נצטט: "אמר ר' יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא, אותי חשדו, ולא היה בי" (שבת קיח ע"ב). כי נסיון קשה כזה רק מרומם את האדם לדרגות רוחניות גבוהות.
הבה נברר. איש היה בארץ אשכנז ושמו ר' נפתלי הירץ וייזל (נפטר שנת תקס"ה 1805). והיה האיש ההוא תם וישר ירא אלוקים וסר מרע. כיצד אני יודע להביע הערכה כזאת?
א. המחבר כתב ספרים רבים ("ספר המדות", "יין לבנון", גן נעול", רוח חן" ועוד) והביע שם רעיונות ומושגים שהם נשגבים ומוסריים ביותר. הוא לא העתיק אותם הדברים מספרים אחרים, אלא הם פרי טוהר קדושת נפשו. מי שיש בו זיכוך המדות בצורה כזאת, יש לבדוק בקפדנות את ההאשמות נגדו.
ב. החולק העיקרי על רנ"ה וייזל הרי הוא הגאון הגדול ר' יחזקאל לנדא, מחבר שו"ת נודע ביהודה. אבל במבוא לספר "יין לבנון" (מהדורת ישיבת ההסדר ראשון לציון, שנת תשס"ג) מובאים ארבעים רבנים גדולים וחשובים שסברו כי ר' נפתלי הירץ וייזל היה כשר וטוב, עד שהביאו מדבריו בספריהם. כמעט כל הרבנים ההם חיו בתקופה אחרי פרסום דברי "נודע ביהודה", ובכך הם מביעים דיעה שאין ממש בהאשמותיו של ה"נודע ביהודה". מי הם? המלבי"ם, רש"ר הירש (עיין דבריו על ויקרא, עמ' קצז), ספר "הכתב והקבלה", הנצי"ב, הגאון המגיד מפאלאצק (אשר היה בן בית אצל הגר"א, וידע גם דעתו עליו). שו"ת תשובה מאהבה (תלמיד הנוב"י), (ונודע לי אח"כ כי גם מהר"ם שיק, תלמיד מובהק להחתם סופר ובן ביתו משך שש שנים, מביא דבריו). מי שמהדיר בימינו ספריו של רנ"ה וייזל, כי סומך על הרבנים ההם, כלום יש להתקיף אותו על שאינו נרתע מפני רוגזו של ה"נודע ביהודה"? כל זאת בנוסף לאותה "הסכמה" גורפת שנתן הגאון הגדול "ערוך לנר" לכל ספרי רנ"ה וייזל. וגם הוא כבר ראה וידע על התנגדותו של ה"נודע ביהודה".
ג. נבדוק נא באופן עובדתי, על מה יצא כל הכעס הגדול של ה"נודע ביהודה"? מתברר שהכל נבע מפני ביטוי בלתי מוצלח של רנ"ה וייזל, אשר באמת הוא רק ציטט מאמר של חז"ל במדרש רבה! הנה בחוברת שלו "דברי שלום ואמת", מצדד רנ"ה וייזל שלתוכנית הלימודים שב"חדר" של ילדי ישראל יש להוסיף "חכמות לימודיות". מה הם? גיאוגרפיה וחשבון ולימוד דרך ארץ. כאשר נימק זאת, כתב (שם עמ' 6) "כל ת"ח שאין בו דיעה (והוסיף הרב וייזל את המלים, "בנימוסיות ודרך ארץ") נבלה טובה הימנו". ולא ציין לדבריו מקור בחז"ל.
חרה אפו של מחבר "נודע ביהודה" וחשב שהוא מבזה ת"ח, ודרש עליו ברבים "עולם הפוך ראיתי. והנה קם איש מאנשי עמנו איש רשע העיז פניו, שהתורה אינה חשובה מאומה, ונבלה טובה מלומדי תורה, והנימוסים חשובים יותר מהתורה, ובודאי האיש הזה במומו פוסל" ("דרושי הצל"ח", דרוש ל"ט, ד"ה ועכשיו).
אבל כאשר נעיין בדבר, הלא הביטוי הנ"ל ("כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו") הוא מאמר חז"ל עצמם (מדרש ויקרא רבה א פסקא טו) ששבחו משה רבנו מפני שלא נכנס לאהל מועד עד שקבל רשות להכנס. והוא לימוד בעניני דרך ארץ ונימוסים, בדיוק כדברי רנ"ה וייזל. וכמו שאמרו חז"ל (יומא כז ע"ב) על אמוראים "אשתמיטתיה" (כלומר נשכח ממנו לרגע דברי חז"ל הקדמונים) כמו כן אשתמיטתיה לגאון עולם הנודע ביהודה דברי המדרש.
ואי אפשר לחשוב כי טעם התנגדותו של הגאון הוא מפני שהרב וייזל הציע כי ילד לא מוצלח בלימודי תורה, כעבור כמה שנים ינסו מחנכיו ללמד אותו מקצוע וחכמות אחרות; כי הרי בדיוק כך כתב בנו של ה"נודע ביהודה" והממשיך אחריו בכסא רבנות בעירו. (עיין בסוף ספר "דרשת הצל"ח", חלק הנקרא "אהבת ציון", דרוש י"ב עמ' 37, ודבריו נשמעים כהעתק דברי רנ"ה וייזל). ואילו היה הנוב"י מחרים שיטה זו, כלום הבן יפיץ דיעה כזאת?
אמנם מחמת המלחמה הקשה שניהלו נאמני התורה (בדורות הבאים) נגד תנועת הריפורם ואנשי ההשכלה הכפרנית, קמו חלק מהלוחמים והשתמשו ברנ"ה כדגם וסמל לרוע. חלק מהנ"ל הרחיקו לכת ואף בדו שקרים. זייפו מכתב בשם החתם סופר, כאילו גם הוא נגד הרב וייזל. מכתב זה פורסם בעתון ע"י אלמוני בפולין (!) כשלשים שנה אחרי פטירת החת"ס. אין אמינות לפיסת נייר שלא בטוח מי "אבא" שלו. וכן יש הוכחות מתוך טכסט אותו מכתב שהוא זיוף. ואחרים זייפו המתלהטים מאמר בשם בעל "ההפלאה" כאילו גם הוא התנגד לרנ"ה וייזל. מוזר הדבר שדרשה זו נודעה רק תשעים שנה אחרי שנת המחלוקת! והנה הגאון "בעל שם ממיכלשטאט" היה בן עירו של ההפלאה בתקופה ההיא, והיה מתומכי רנ"ה, וכיצד לא ידע מהשמצת בעל ההפלאה? עוד פרטים על זיופים מרושעים אלו מובאים במבוא הנ"ל ל"יין לבנון" (מהד' ישיבת ראשון לציון, עמ' עמ' 19, 22). לאחרונה נודע לי כי גם מהר"ם שיק, שנתגדל בביתו של החתם סופר ואכל על שולחנו משך שש שנים, הביא דברי רנ"ה ובשמו (דרשות מהר"ם שיק, סוף פרשת בהעלותך). ואם באמת החתם סופר היה מתנגד להרב וייזל, כלום לא ידע על כך מהר"ם? למרבה הצער, לפני שנה ההדירו שוב ספר זה (בארה"ב) והשמיטו משם את שמו וזכרו של רנ"ה וייזל. זה נקרא "שיכתוב ההיסטוריה".
גם ב"אגרות הראי"ה" (של הרב קוק) משבח ספר "יין לבנון" וקורא לדבריו "פנינים". וגם בנו הצדיק ר' צבי יהודה שיבח את המחבר (מבוא, דף 29).
אחרי כל דברי האמת והצדק הללו, תמוה בעיני כיצד אנשים בימינו מתלוננים עלי שההדרתי ספרי רנ"ה וייזל. אני מאמין באמונה שלמה שגם הגאון "נודע ביהודה" חזר בו אח"כ ממה שאמר ברגע של ריתחא. ועוד, הרשימה של ארבעים רבנים מפוארים, אשר חלק מהם אינם פחותי ערך מהנודע ביהודה, הרי תמכו בצדקותו של המחבר, ואף שבחו לחידושיו. ודאי ראוי לי לסמוך עליהם וללכת בעקבותיהם.
אלא מה? יש עדיין יצר הרע של מחלוקת בזמננו? פשיטא ופשיטא. שמא יש בכך תכסיס השטן. במקום לריב עם הרשעים המוחלטים בזמננו המסכנים את חיי ישראל בארץ ישראל ע"י מזימות מדיניות, ובמקום לריב עם בעלי שלטון באומה הנלחמים נגד החינוך התורני, מסית יצר הרע שילחם דתי אחד בדתי אחר. התופעה מזכירה לי סיפור על אנשים שנסעו בקבוצה יחד. ביניהם היה כייס אחד שגנב מחבריו. כאשר אחד מהם עלה על הענין שנעלם ממנו הארנק, נזדעק "הבה ונעשה בדיקה בכיסיו של כל אחד ואחד כאן. לאן נעלם הארנק שלי?". התחילו לבדוק איש איש לפי סדר במעגל. ראה הגנב הנוכל שהנה מתקרבים הם לבדוק גם אותו. הרים צעקה: "הנה שמה מטייל לו הגנב. תרוצו ותתפסו אותו!" והצביע על איזה עובר ארח המטייל לתומו. קמה מהומה גדולה וחלק מהאנשים דלקו אחרי המואשם. עד פה ועד שם, הכייס הטמין והחביא את הארנק שגנב. וכך ניצול מכל בדיקה לכשיחזרו. כן בנמשל, השטן מעוניין שלא נעצור אותו ממסירת א"י לנכרים, ומקלקול החינוך התורני האמתי. יש ענין לשטן שלא נריב עם אויבינו ושונאינו האקטואליים בזמננו אנו. מה הוא עושה? הוא מסכסך בין בני תורה, וקמה צעקה "שמה מסתובב לו הגנב!"
לענינינו, היצר מסית לדון בהרב וייזל ולפסול כתביו. אבל הרי הוא חי בתקופה למעלה ממאתיים ועשרים שנה ואין האשמתו מועילה כלום לבעיותינו הבוערות. ועוד מוזר הדבר, כי מה שהוא צידד והציע, ללמד לבני נוער חשבון וגיאוגרפיה, וקצת נימוסים ודרך ארץ, הרי כבר בלאו הכי כבר עושים כך גם ב"חינוך העצמאי". ובכן, מה כל הצעקה הנוראה נגדו?
על בעלי המחלוקת לשוב בתשובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
