העמק דבר פרשת ניצבים - וילך חלק ב'

הסברו של הנצי"ב שכאשר בנ"י יחזרו לא"י יחזרו וידקדקו בדברי התורה השייכים לא"י אע"פ שכבר דקדקו בהם בחו"ל מכיון שכעת יהיו אליבא דהלכתא. חידוש דין של הנצי"ב שכאשר אדם צריך לפסוק הלכה הנו צריך לחזור ולעיין שוב פעם במקורות לפני שפוסק, אע"פ שכבר למד את הסוגיה אי פעם.
חילוקו של הנצי"ב בין הברכות שבפרשת כי תבוא לבין הברכות שבפרשתנו( "והותירך ד' לטובה בכל מעשה ידיך") שהברכות שם הנם רק בא"י קודם החטא, ואילו הברכות שבפרשתנו הנם בימות המשיח. ולכן בפרשתנו לא הוזכר שהברכה תהיה על האדמה שהקב"ה נותן לך. הסברו של הנצי"ב שלימות המשיח הקב"ה מבטיח שאע"פ שבנ"י יעסקו במסחר, המסחר לא יפריע להם מלעסוק בתורה, ובזכות ההבטחה אין חשש שיעברו על ציוויי הקב"ה. טעם שני מדוע אין חשש שהמסחר יפריע ללימוד התורה, מכיון שבנ"י יחזרו בתשובה מאהבה והשב באהבה אינו חוזר לסורו.
"כי המצווה הזו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" מהי המצווה?
הסברו של הרמב"ן שמדובר על מצוות התשובה. ואילו הנצי"ב חולק וסובר שמדובר על שתי מצוות א- עיון ודקדוק בתורה. ב: תשובה מאהבה. (דעת הרמב"ם הנה שאין מצווה לשוב אלא אם חזרת בתשובה יש לך מצוו וידוי).
באורו של הנצי"ב ששאלת זקני אתונא את ריב"ח היתה ע"פ הנחתכם שרק בנ"י מסוגלים לעיון התורה כיצד הנכם מסבירים את העובדה שהקב"ה במתן תורה הגייע קודם לאומות העולם ורק אח"כ לבנ"י? תשובתו של ריב"ח שהתורה מתאימה לישראל מצד סגולת נפשם ולא מצד החוכמה , ובחוכמה אין הבדל ביו בנ"י לבין אומות העולם.