בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • כי תבוא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן

הצועד באמת בדרכו להגיע לאותו הגמול הטוב ופורש מהחומר עד כמה שיכול; פרישה זו, במקביל לעבודת ה', תברר את הרוחניות שבנו ותעצים אותה ובסופו של תהליך הנשמה תאיר באור יקרות עד כדי כך שתשאב את הגוף למעלה. או אז יחיו לנצח והחומר יעצים את הופעת הרוח.

undefined

הרב אריאל פרג'ון

תשס"ו
2 דק' קריאה
בסופה של פרשתנו אומר הקב"ה "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני ה' אלוקיכם" (דברים כח,ה). על פניו צריכים הדברים ביאור מה אי אכילת מזון גשמי רגיל לידיעת ה' והבנתו (בבחי' "דע את אלוקי אביך ועובדהו"- ר"ל למד את דרכיו). וכי מי שאוכל ושותה אינו יכול לדעת את אלוקיו?!

אמנם, עד כמה שאין הדבר רגיל על אוזננו, אכן ישנם יחסי גומלין ישירים בין אי הקישור לחומר וידיעת ה'!

אמרו חז"ל:
"כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".

וכן מצינו ברבי שעל אף כל עושרו היוצא מגדר הרגיל (ראה ברכות נז ע"ב),
"בשעת פטירתו... זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה..." (כתובות קד ע"א).


ודאי! קידוש החומר הוא דבר נעלה עד מאוד. אכן תכלית הגמול הטוב הוא לזכות לתחית המתים ולחיי העולם הבא, להופיע שוב את הנשמה בגוף בצורה קדושה. אלא שיש להבחין בין מטרה סופית למצב הנתון כרגע. במצבו של עולמנו שלאחר חטא אדה"ר, אפשרותנו לרומם את החומר מוגבלות.

הצועד באמת "במסילה העולה בית אל", בדרכו להגיע לאותו הגמול הטוב, פורש מהחומר עד כמה שיכול (מבלי לשבור את עצמו). פרישה זו, במקביל לעבודת ה' כמובן, תברר את הרוחניות שבנו ותעצים אותה ובסופו של תהליך הנשמה תאיר באור יקרות עד כדי כך שתשאב את הגוף למעלה. או אז יחיו לנצח, ולא הרוח תהווה תוספת טעם בחומר, אלא החומר יעצים את הופעת הרוח.

הרחמן הוא יקרבנו לימות המשיח ולחיי העוה"ב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il