ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
אחרי התפילה, נכנס המשמש לחדר, והוציא את כותנתו של הצדיק, כשהיא רטובה ממש, ותלה אותה לייבוש. התפלא המאזין מאוד על העניין, והמשמש סיפר לו: "זהו מעשה בכל יום. אחר התפילה מוכרחים להחליף לו את הכותונת".
לאחר זמן, סיפר המאזין את אשר ראה להרב מטומשוב, אמר לו הרב: זה מה שאמר הפייטן, "זעות בלי לאות מחיל כסא", (לפי סיפורי חסידים, מועדים, מס' 36).
סיפור זה מבטא נקודה מאוד יסודית, שלימדו גדולי החסידות על עבודת התפילה, נקודה שמתאימה במיוחד לראש השנה שחל בשבת.
וכך אמר הבעל שם טוב הקדוש (צוואת הריב"ש): "צריך האדם ללמוד ולהרגיל את עצמו, שיתפלל אפילו הזמירות בקול נמוך, ויצעק בלחש , ויאמר הדבר בין בזמירות בין בלימוד בכל כוחו כדכתיב: כל עצמותי תאמרנה. והצעקה שתהיה מחמת דביקות, תהיה בלחש".
הבעש"ט מחדש מושג חדש, הנראה במבט ראשוני, כסותר את עצמו – 'צעקה בלחש', אך האמת היא שדווקא מי שצועק בלחש, מתעל את כל כוחותיו הפנימיים לעצם הדביקות בה'.
בסיפור, הצדיק לא צועק ולא עושה מעשים מיוחדים, שיוצרים רעש בחוץ. עבודתו היא בלחש ובשקט. למתבונן מבחוץ, נראה שאין הוא מתאמץ ומשקיע בתפילתו. אך האמת היא הפוכה, הצדיק משקיע ומתאמץ כל כך בתפילתו, עד שהוא מזיע מאוד.
את כוח דביקותו בה', הוא לא משקיע בצעקות ותנועות חיצוניות, אלא הוא מפנה את כל הכוח והמאמץ לצעקות בלחש. דווקא צעקה זו, לא 'מבזבזת' טיפת כוח על הקול החיצוני, והיא מאפשרת למתפלל להיות בדביקות גמורה בה', כי הדבקות היא עבודה פנימית.
אנו, אנשים פשוטים, איננו זוכים בדרך כלל לעלות למדריגה זו. אנו זקוקים דווקא לתפילות בקול, כדי להתעורר וקצת להתכוון. ובכל זאת, דומה שיש מצבים שאנו מונחים לנסות להידבק במשהו בעניין זה. כך לימדונו חז"ל, שבמרכז תפילתנו עומדת תפילת שמונה עשרה, תפילת לחש.
אך דומה שלעבודה זו כיוונו אותנו חז"ל בראש השנה שחל בשבת, עת איננו שומעים את השופר תוקע בקול, ובמקום זה אנו רק זוכים ל'זכרון תרועה' (ירושלמי). כשראש השנה חל בשבת, כביכול, יש קול תקיעה סמוי ופנימי בעולם, צעקה בלחש. דומה, שאם נטה את אוזנינו הפנימית, ונקשיב לקול השופר הפנימי הזה, נזכה לדבקות גדולה בה', ונזכה שה' יתן לנו חיים עוצמתיים וחזקים.
יש בכך משהו מנבואתו של אליהו הנביא, שה' מלמד אותו שה' לא בא ברוח, ברעש ובאש, כי אם "בקול דממה דקה" (מלכים א', יט). ושוב, יש בביטוי זה סתירה פנימית, קול ודממה לא הולכים ביחד, אלא שדווקא הדבק בה' כשם שהוא צועק לה' בלחש, כך הוא גם שומע את קול ה' מתוך הדממה.
וכך מצאנו, שביום א' של ראש השנה קוראים בהפטרה על חנה. בהפטרה זו נפקדת חנה בראש השנה ונולד שמואל הנביא. פקידה זו היא ראשיתו של מהלך גדול המשנה לטובה לנצח את פני ההיסטוריה של עם ישראל. בימי השופטים היה העם מפורד לשבטים, ושמואל הצליח לגבש אותו לעם, ולהמליך לעם מלך. שמואל גם מצא ביחד עם דוד את מקום ירושלים והמקדש (זבחים נד), העיר שמחברת את העם לנצח.
כל המהלך העצום הזה, החל בתפילתה של חנה, שלימדה לראשונה את סוד תפילת הלחש. "חנה היא מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשיכורה". חז"ל (ברכות לא.) לומדים מחנה את הלכות תפילה, וביניהם "מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו". מכך שעלי חשב בתחילה שהיא שיכורה, אנו למדים שבאותה תקופה לא היה מקובל להתפלל באריכות בלחש (רד"ק שם), נמצא שהיא המקור לתפילת הלחש.
אם כך דווקא אותה צעקה אדירה של חנה, צעקה בלחש, שנבעה ממעמקי הלב, היא שהמשיכה לעולם את נשמתו הגדולה של שמואל.
ויהי רצון שנזכה בראש השנה הזה לדבקות פנימית ואמיתית בה', לצעוק אליו בכל מעמקי פנימיותינו, ולשמוע את קולו מתוך הדממה, קול שופר גדול לחירותינו, ונזכה לשנת גאולה וישועה! שנה טובה ומתוקה לנו ולכל בית ישראל!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
