אמירת אבינו מלכנו בשבת | הרב אבישי נתן מייטליס | בית המדרש

שבת ומועדים
מלכויות זכרונות ושופרות

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

הר"ן בפ' בתרא דר"ה בדף ט. מדפי הרי"ף כתב כי כשחל ר"ה להיות בשבת אין אומרים אבינו מלכנו, וכן פסק הרמ"א בסי' תקפד סעי' א: 'נוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר, ואם הוא שבת אין אומרים אותו'. וכן הוא בסידור רש"י בסי' קלט.
ואילו התשב"ץ ח"ג סי' קעו חלק על כך וכתב: 'המנהג הוא לומר אבינו מלכנו בין בר"ה, בין בשבת בנתיים, בין ביום הכפורים שחרית ומנחה. ואף על פי שהר"ן לא כתב כן, טועה היה במנהג מקומו כמו ששמענו מתלמידיו פה אל פה', וכן סברו השיבולי לקט בסי' שה והברכי יוסף בסי' תקפד סק"ג. וראה בראבי"ה ח"ב סי' תקלז ובאור זרוע ח"ב סי' רפא שנחלקו בכך הגאונים: 'ויש שאומר בשם רבינו גרשם מאור הגולה, שיש לאמרו אפילו בשבת, ויש שאומר משמו שרק בערב שבת במנחה יש לאמרו ולא בשבת', וסיים, שהעם לא נהגו לאומרו כלל. הב"י בסי' תקפד לא הכריע בדבר.
וצ"ב במאי פליגי.
במגן אבות למאירי סי' כד מבואר כי יסוד מחלוקתם היא, אם לומר ולבקש צרכים חרף קדושת השבת, מפני שאלו ימי הדין, או שיש להמנע מכך ככל שבתות השנה: 'הדבר ידוע שעשרת ימים אלו נתנו לתשובה וברבוי כל מיני תפלות מה שלא הותר בשאר ימים טובים... שימים אלו נתיחדו לתשובה וכל מיני התפלות הם הערה לתשובה והכנעת יצר. ואע"פ שנתערבו ביניהם קצת דברים של שאלת צורך הכל נגרר אחר העקר'. ובכך באר את היתר הוספת צרכיו בשלש ראשונות ואחרונות בעשרת ימי תשובה, וכן את מנהג הגאונים והחסידים להתענות בר"ה אף שחל בשבת, ובשבת של עשרת ימי תשובה, ולהרבות בתפלות וצעקות ובכל מיני הכנעות, ולא חששו לבטול עונג שבת, שכן 'ימים אלו לא נתנו אלא להכנעת ושבירת היצר'.
אך ניתן לבאר באופן נוסף את מחלוקתם. הריב"ש בסי' תקיב כתב שיש מנהגים שונים בדין אמירת תחינות ושאלת צרכים בשבת, ובהיתר התענית ביום זה. אך הכריע כי: 'המנהג הטוב והישר בעיני... שלא לאמרו כלל בשום שבת, אף ביום הכפורים. שכיון שאין זה מנוסח התפלה עצמה, והוא נוסח שאלת צרכים לעצמו אין לאמרו בשבת'. ובהמשך דברי הריב"ש הקשה, מדוע אין להמנע מלומר בשבת את פיוטי הסליחות והבקשות הנהוגות לומר בתפלה עצמה, ואת התוספות הנהוגות בעשרת ימי תשובה. והביא ירושלמי במסכת שבת פט"ו ה"ג: 'תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעורה שאל לר' חייה בר בא, מהו מימר רעינו פרנסינו. אמר ליה טופס ברכות כך הן'. הרי הותר להתפלל נוסח תפילה ומטבע ברכה שקבעו חכמים לומר בימים אלו, הגם שכלול בה בקשת צרכים, וכן באר האליה רבה סי' תקפד סק"ז. וכן הוא ברמב"ן בשבת בדף קיג:: 'שטופס ברכה כך הוא בחול ואין צריך לשנות, אבל לשאול צרכיו מעצמו אסור'. וי"ל כי בהכי פליגי המנהגים, אם אבינו מלכנו נאמר דרך תפילה וכחלק מתפילות היום, ואולי משום כן מסמיכים אמירתו לחזרת הש"ץ, קודם אמירת קדיש תתקבל, והחולקים ס"ל שנאמר כתוספת בקשה ותחינה שנאסרה בשבת. ולמ"ד שכבר בערב שבת אין אומרים אבינו מלכנו, צ"ל שמשום כבוד שבת השמיטו התחינות.
אולם בלבוש שם סק"א הובא טעם אחר לכך, שאין אומרים אבינו מלכנו בשבת. וכתב שנוסח 'אבינו מלכנו' תוקן להאמר בר"ה שחל בחול למרות שהינו מועד, בשל כך שנמנעים מלומר את הברכות האמצעיות של שמונה עשרה (צ"ל, שאינו תחליף לבקשות שבתפילה, שכן בעשרת ימי תשובה מוסיפים לאומרם למרות שמתפללים שמונה עשרה. אך ראו לנכון לאומרם כדרך תפילה ככל ימי תשובה אלו אף ביום טוב שבהם. ולדברים אלו, שפיר הסמיכוהו לתפילה). ובשבת שמדינא אינן נאמרות, לא צריך לאומרם: 'ואומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך, שהוא נתייסד מפי ר' עקיבא כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה... שאבינו מלכנו חננו וענינו כנגד חונן הדעת, החזירנו בתשובה כנגד הרוצה בתשובה, סלח ומחל כנגד סלח לנו... ואם הוא שבת אין אומרים אבינו מלכנו... שלא נתייסד אלא כנגד האמצעיות שעיקר תקונם לא היה אלא בחול, לפיכך כשחלים ר"ה ויו"כ בחול כיון שיום זה אינו קבוע להיות בו ראש השנה לעולם, ואם לא היה היום ר"ה ויו"כ היו אומרים אלו הברכות עצמן, עכשיו לפי שחל היום ר"ה ויו"כ משלימין אותן על ידי שינוי באבינו מלכנו. אבל כשחלו בשבת, אפילו אם לא היה ר"ה ויו"כ לא היו אומרים ביום זה אלו הברכות, גם כשחלין בו ר"ה ויו"כ אין צריכים להשלימו בהם'. ולדבריו י"ל דפליגי אם יש לומר נוסח זה בשבת מאחר שהברכות האמצעיות אינן נאמרות בפועל (ראה מג"א סי' רסח סק"א, שרק משום כבוד שבת לא אטרחוהו לאומרם. ומדינא היה ראוי לאומרם), או כיון שלא תיקנו לאומרם אין צריך להשלים אמירתם.
ויש לבאר את מחלוקתם באופן נוסף בהקדם דברי הכלבו בסי' סד שהובא בב"י בסי' תקפד, העומדים ביסוד תקנת אמירת אבינו מלכנו: 'אחר תפלת שחרית ומנחה אומר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, לפי ששנינו פעם אחת גזרו תענית ולא נענו וירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, ומיד נענה. וכשראו הדור שנענה באותה תפלה הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים, וקבעום לי' ימי תשובה'.
מקור המעשה הוא בגמ' בתענית בדף כה:: 'מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו'.
וצ"ב, שכן הגמ' במפורש אומרת כי אין המענה תלוי בנוסח, אלא באישיות המבקשת 'שזה מעביר על מידותיו', וא"כ מדוע ראו לנכון לתקן נוסח זה. וצ"ל, שביקשו בכך לעורר את האדם ולכוונו ולהדריכו, ולא נועדה בכדי לתבוע צרכיו בלבד.
כן הבין המגן אבות למאירי בסי' כד: 'הרי תפלה זו היתה ידועה אצלם כתפלה חשובה. וכן הדין מפני שעקרה לתשובה וליחוד השי"ת ושאלות כלליות להעמדת העם הנבחר, אשר בקיומו שישגב שמו של הב"ה ית' שמו וית' זכרו'. כלומר, בבקשתינו ב'אבינו מלכנו' אנו מקבעים בנפשותינו את אותם ערכים ומעלות שעליהם אנו נושאים תפילה, ובכך אנו מרוממים נפשותינו ומידותינו, ואינה בגדר בקשת צרכים גרידא. ע"כ יש שסברו שניתן לאומרו בשבת.

מלכויות זכרונות ושופרות