"פעמים שיד בעל השטר על העליונה, בזמן שהלשון שאמר כולל, לפי דעת השומעים. ולפיכך, מי שכתב סתם, על דעת משמעות הוא כותב, שאילולי כן היה לו לפרש, כיון שהוא יודע שסתמן של דברים משמע בהפך כוונתו... והילכך, מי שמחייב עצמו לחברו במאה דינרים, ויוצאין באותו מקום מטבעות הרבה, אינו נותן לו אלא לפחות שבהן. ואלא מיהו, מן המטבע שהוא יוצא שם, הוא מחייב עצמו. ואין אומרין בכי הא: יד בעל השטר על התחתונה".

"בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן - אינו יכול לחזור בו, אלא אם כן נאנס, כגון שחלה או ששמע שמת לו מת. הגה: ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו, וידם על העליונה".