בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עבודת אלוקים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 37 דק' צפיה
יָמִים רַבִּים נֶעֶזְבָה הָאַגָּדָה, בְּצִדָּהּ הָעֶלְיוֹן, מֵהֲמוֹן הָעָם – מֵאֶפֶס יְכֹלֶת לָזֶה, וּמֵרַבִּים מִגְּדוֹלֵי כִּשָּׁרוֹן – מִסִּבּוֹת שֶׁל הַסְכָּמוֹת שֶׁל חֻלְשָׁה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְעָקְרָן כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁנִּלְחֲמוּ כְּנֶגְדָּם.
עַד שֶׁבָּא עַכְשָׁו הַכֹּחַ הַיּוֹתֵר נִמְרָץ הוּא הַהֶכְרֵחַ, שֶׁהוּא מְפַתֵּחַ אֶת כָּל הָאֲזִקִּים, רַק הוּא יְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ, רַק הוּא יְאַזֵּר גְּבוּרָה בִּלְבָבוֹת נֶחְשָׁלִים "וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת"[1].
הָרָעָב גָּדוֹל בָּאָרֶץ, "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ד', וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ד' וְלֹא יִמְצָאוּ.
בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא"[2].
הָעִלּוּף אֵינֶנּוּ בָּא מִצַּד הָרָעָב; הַהַרְגָּשָׁה בָּאָה שֶׁאָמְנָם רָעָב יֵשׁ, אָמְנָם חֹסֶר מָזוֹן מַבְרִיא וּמְעוֹדֵד מֻרְגָּשׁ בַּדְּבָרִים הַיְּבֵשִׁים שֶׁהֵם עִקַּר הַבִּנְיָן הַמּוּחָשִׁי, הַתַּלְמוּד הַמַּעֲשִׂי וְהַקִּיּוּם, בְּצֵרוּף אוֹתוֹ הָרֶגֶשׁ הַטּוֹב וְהַנָּעִים שֶׁל כְּנִיעַת הַלֵּב, שֶׁל תְּמִימוּת הָרוּחַ וְשַׁחוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא מְעַטֵּר אֶת הָאָדָם כְּשֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ כְּפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה הַנִּדְרֶשֶׁת לוֹ לְעֻמַּת שְׁאֵרֵי רִגְשׁוֹתָיו וּתְכוּנוֹתָיו, "כְּקַב חוֹמְטִין בְּכוֹר שֶׁל חִטִּים שֶׁבָּעֲלִיָּה"[3].
אֲבָל "לֹא יִמְצָאוּ", כִּי אֵין הַמָּקוֹר שֶׁל הָרָעָב עוֹמֵד בָּרָעָב עַצְמוֹ כִּי-אִם בְּצִמְאוֹן בְּנֵי וּבְנוֹת הַדּוֹר הַצָּעִיר, הֵם מְעֻלְּפֵי צָמָא, – מִשְׁעַן מַיִם חָסֵר לָהֶם, לְהַחֲיוֹת אֶת הָרֶגֶשׁ וְהַדֵּעָה, שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּקִרְבָּם לִתְחִיָּה, מִמְּקוֹר הַחַיִּים, וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְמַלֵּא כִּי אִם עַל יְדֵי פְּתִיחַת מַעְיַן הָאַגָּדָה בְּהַרְחָבָה גְּדוֹלָה, וְדַוְקָא עַל-יְדֵי תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים גְּדוֹלִים וּקְדוֹשִׁים, שֶׁקָּנוּ אֶת הַתּוֹרָה, הַיִּרְאָה וְהַדְּבֵקוּת הָאֱלֹהִית, בְּלֵחַ עַצְמוּתָם, וּבְדַם-הַתַּמְצִית שֶׁל לְבָבָם.
דַּוְקָא הֵם רְאוּיִים הֵם לְהוֹרוֹת וּלְהוֹדִיעַ, שֶׁאֵין הַלִּמּוּד שֶׁל מָה שֶׁשַּׁיָּךְ לְמַחְשָׁבָה וְרֶגֶשׁ דָּבָר עֲרָאִי וְטָפֵל, גַּם לֹא דָּבָר שֶׁל רְשׁוּת אוֹ אִסּוּר, וְקַל-וָחֹמֶר שֶׁאֵינֶנּוּ דָּבָר שֶׁל אִבּוּד זְמַן וּמֵעֵין בַּטָּלָה, כִּי-אִם עִקַּר יְסוֹד הַחַיִּים, עִקַּר מַעְיַן הַיְּשׁוּעָה.
הַשְּׁאֵלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁהָיוּ נִפְתָּרוֹת רַק לִגְדוֹלִים וּמְצֻיָּנִים, מְחֻיָּבוֹת הֵן לְהִפָּתֵר עַכְשָׁו, בְּהַדְרָגוֹת שׁוֹנוֹת, לִכְלַל הָעָם.
וּלְהוֹרִיד דְּבָרִים נִשָּׂאִים וְנִשְׂגָּבִים מִמְּרוֹם עֻזָּם, עַד עֹמֶק הַדְּיוֹטָא הָרְגִילָה הַהֲמוֹנִית, – צָרִיךְ לָזֶה עֹשֶׁר רוּחַ גָּדוֹל וְאַדִּיר, וְעַסְקָנוּת קְבוּעָה וּמֻרְגֶּלֶת, שֶׁרַק אָז תִּתְרַחֵב הַדֵּעָה, וְתִתְבָּרֵר הַשָּׂפָה, עַד כְּדֵי לְהַבִּיעַ הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר עֲמֻקִּים בְּסִגְנוֹן קַל וּפּוֹפּוּלָרִי לְהָשִׁיב נְפָשׁוֹת צְמֵאוֹת.

________________________________________
[1] ישעיהו ל"ב, ד'.

[2] עמוס ח'.

[3] עיין שבת לא.





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il