ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הכנות לשבת ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קול צופייך Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ז

הכנות לשבת

"קול צופייך" - גיליון 376



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

עשרתן ערבתן? הדליקו את הנר!
הגמרא בשבת אומרת (בדף לד ע"א):
"שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר".

סמוך לזמן הדלקת הנרות ישאל הבעל את אשתו אם סיימה את כל ההכנות לשבת, ויאמר זאת בניחותא ובלשון רכה. היום בארץ צריך לומר "עשרתם" כי כשקונים ירקות ופירות, ויש לברר אם הם מעושרים או לא.

פעם לימדתי הלכות תרומות ומעשרות בבית הכנסת 'מנחת יהודה', והביאו שק של שקדים כדי שאמחיש באופן מעשי את סדר ההפרשה, והסברתי את ההלכות כיד ה' הטובה עליי. והנה בא אחד ממשתתפי השיעור ואמר לי שלא הסברתי טוב, וכי הוא לא הבין את הדברים. אמרתי בליבי, אולי הסברתי בקיצור כדרך שמסבירים לתלמידי חכמים, אך רוב הנוכחים הם 'בעלי בתים', ושוב חזרתי וביארתי בהרחבה את ההלכות. והנה שוב בא אותו אדם ואמר שלא הבין כלל, ושוב הסברתי כיד ה' הטובה עלי, וכך נשנה המעשה בשלישית. אמרתי לאותו אדם: לך ותשאל את אשתך כיצד מעשרים, שהרי בכל ערב שבת שואלין את הנשים "עישרתן עירבתן" וכו', משמע שהאשה בקיאה בזה יותר ממך.

אם אינו בקיא בסדר ההפרשה, או שהשעה דחוקה ואין לו זמן לומר את כל נוסח ההפרשה, וכגון בערב שבת, יטול שיעור כלשהוא לתרומה, ולמעשר ראשון ולמעשר שני או עני, ויאמר: "הריני מפריש על דעת מה שכתוב בסידור 'קול אליהו' (בעמוד תתק"ח - 908), או 'הריני מפריש על דעת מה שכתוב בלוח של תרומות ומעשרות', ובזה יוצא ידי חובה.

אופן ההפרשה
אופן הפרשת תרומות ומעשרות הוא כך: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מפרישים 2% לכהן - וזה נקרא תרומה גדולה, וזה קדוש, כך שנשאר לו 98%. אחר כך היו מפרישים עשרה אחוזים ממה שנשאר ונותנים ללוי, וזה נקרא מעשר ראשון, והוא חולין, כך שנשאר לו 88% מהתבואה. הלוי מפריש עשרה אחוזים מהמעשר הראשון ונותן לכהן וזה נקרא תרומת מעשר.

אחרי כן צריכים להפריש עוד עשרה אחוז בשנות אבד"ה למעשר שני ועולים לאוכלו בירושלים, וכיום פודים אותו על פרוטה, ובשנות ג' ו' לשמיטה נותנים אותם לעני. כך שבסופו של דבר נשאר לו בערך 78% מסך התבואה שהיתה לו בתחילה. מעשר ללוי וגם מעשר לעני גם כיום יש לנותנו להם, ויכול לעשות אתם הסכם, ויתייעץ עם חכם כיצד עושים.

שמא יפול האדם ברוחו ויראה עצמו "נפסד" מהמעשרות, על זה מבטיח הקב"ה שמהמעשר לא יכול לצאת הפסד, אלא אדרבא "וברכתיך" - ברכה מרובה מובטחת למי שמעשר.

עשר תעשר בשביל שתתעשר

חוץ ממעשר בפירות, יש מעשר כספים. אם אדם רוצה שממונו ישמר יעשר ממנו ויחלק לעניים. וכדברי הגמרא (תענית דף ט' ע"א) "עשר תעשר בשביל שתתעשר", ואומר הקב"ה "ובחנוני נא בזאת" (מלאכי ג, י).

בעל הבא"ח מביא מעשה, באדם אחד שבא לבית הכנסת ושמע את הרב דורש: "עשר תעשר בשביל שתתעשר". הלך אותו אדם והחל לתת מעשר כספים, והעשיר. שבת אחרת דרש הרב: "אוקירו לנשייכו (כבדו את נשותיכם) כי היכי דתתעתרו (כדי שתתעשרו - ב"מ נט ע"א) - אם אדם מכבד את אשתו וקונה לה בגדים נאים בחגים וכדו' ומדבר אליה בנחת ובשמחה, יזכה לעושר. בא אותו אדם לרב ואמר לו: מדוע לא הקדמת לומר סגולה זו, לפני הסגולה של מעשר כספים ? אמר לו הרב: כתוב (תהלים קיב) "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". מה שאתה קונה לאשתך ומכבד אותה - זה דבר טוב בעולם הזה, אבל המעשר שאתה נותן, נזקף לזכותך בשמים, ועל זה נאמר "וצדקתו עומדת לעד".

עזרה לאשה בהכנות לשבת
מצוה רבה על כל אחד מישראל להכין בעצמו צרכי שבת, וכך כותב מרן בשו"ע:
"ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת" (שו"ע סי' ר"נ סעי' א').

כמו כן, מובא בגמרא שהיה רב נחמן בר יצחק "מכתף ועייל מכתף ונפיק" - היה נכנס ויוצא להביא דברים לכבוד שבת, וכל זה בכדי לזכות במצות הכנה לשבת שהיא גדולה וחשובה לאין ערוך (עיין שבת קיט ע"א. ועיין בביאור הלכה סי' ר"נ ד"ה ישתדל בסופו).

ולא יאמר אדם שאין זה מכבודו לכבד את השבת, אלא ילמד מאותם אמוראים המובאים בגמרא שמעלתו של כל אחד היתה לאין ערוך ושיעור, גדולי ומאורי העולם, ואף על פי כן לא חסו על כבודם והכינו בעצמם את ההכנות שלהם לשבת. ובפרט בימות החורף שהימים קצרים ושבת נכנסת מוקדם, צריך לאזור חיל ולעזור לאשה, ולא יאמר שזה ביטול תורה, אלא אדרבה מצוה גדולה לעזור ולסייע לאשה כדי שיגמרו את כל המלאכות לפני שבת.

הדלקת נרות
הדלקת נרות בבגדים נאים
בעל הבא"ח כתב בספרו "חוקי הנשים" שישנן נשים שמדליקות נרות שבת כשסינר מלוכלך עליהן, ואין זה מכובד. ועל כן טוב שהאשה תתרחץ ותחליף את בגדיה לפני הדלקת הנרות כדי שתקבל שבת בכבוד (בא"ח ש"ש נח, ט').

יש שנוהגים לכבות את כל האורות בבית בשעה שהאשה מדליקה נרות, ואח"כ הם מדליקים שוב את האור, וטעמם הוא, כדי שהחשמל יהיה תוספת לנר, אך אין אנו נוהגים כן.

ואין לברך על הדלקת אור החשמל, כי אין הדבר בידו שהרי יכולה להיות תקלה במערכת החשמל והוא יכבה, ואינו יוצא ידי חובת הדלקת נר שבת באור זה, אלא ידליק שני נרות. ועל כן יניח את נרות השבת במקום הסעודה, שאם יפסק החשמל יישארו לו נרות דלוקים. ולא יקח נרות דקים אלא גדולים כדי שיספיקו להאיר עד סוף הסעודה.

הדלקה בשמן זית זך - מצוה מן המובחר
ומצוה מן המובחר להדליק בשמן זית זך. והגמרא אומרת (שבת דף כ"ג ע"ב):
"אמר רב הונא הרגיל בנר שבת הוין לי בנים תלמידי חכמים".

ועוד אומרת הגמרא שם:
"רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא (רב הונא היה רגיל לעבור על פתחו של רבי אבין וראה שהיה רגיל להדליק הרבה נרות) אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא (אמר שני ת"ח גדולים עתידים לצאת מבית זה) נפקי מינייהו (ואכן יצאו מבית זה) רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי".

אורחים
לעיתים מתארחים כמה זוגות אצל משפחה אחת, או הכלה והבת מתארחות אצל האמא או החמות, או שמתארחים בבית מלון - כיצד ינהגו בהדלקת נרות שבת? כתב השו"ע וז"ל (רסג ס"ח):
"ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד - י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה, אבל אנו אין נוהגין כן".

ולמעשה, לדעת הספרדים - אם כולם מדליקים באותו מקום, האשה שמדלקת תחילה תברך, ושאר הנשים ידליקו בלי ברכה. ואם רוצות לברך תדלקנה בחדר אחר שמשתמשים בו. ולדעת האשכנזים - יכולות כל הנשים להדליק ולברך באותו המקום, כי זה תוספת אורה.

אשה שיש לה תינוק, או אם יש חולה ל"ע בבית - טוב שישאירו אור במטבח או באחד החדרים שידלוק כל הלילה, כדי שאם יצטרכו דבר מה באמצע הלילה יהיה אור, ואין לך שלום בית גדול מזה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il