"שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר".

"ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת" (שו"ע סי' ר"נ סעי' א').

"אמר רב הונא הרגיל בנר שבת הוין לי בנים תלמידי חכמים".

"רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא (רב הונא היה רגיל לעבור על פתחו של רבי אבין וראה שהיה רגיל להדליק הרבה נרות) אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא (אמר שני ת"ח גדולים עתידים לצאת מבית זה) נפקי מינייהו (ואכן יצאו מבית זה) רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי".

"ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד - י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה, אבל אנו אין נוהגין כן".