- שבת ומועדים
- חודשי השנה
אז מה לו לחודש אלול ולתשובה יותר מכל השנה? מה חידוש יש בה בתשובה של חודש אלול וימי הרחמים והסליחות שאין בשאר ימי השנה?
ההתרחקות מתחילה באלול
כלל נקוט בידינו כי כשאנו מנסים להתחקות אחר משמעות מושג או ערך עלינו לחפשו במופע הראשון שלו בתורה או במציאות (בני יששכר מאמרי חודש אייר; פרי צדיק כסליו אות ה). מכאן שעל מנת להבין את החשיבות הטמונה בחודש אלול, עלינו לשים פעמינו לפעם הראשונה שחודש זה הופיע. ובכן, הפעם הראשונה שחודש אלול הופיע במציאות הייתה ממש בבריאת העולם, או יותר נכון במציאות שקדמה לבריאה.
לימדונו רבותינו בעלי החוכמה הפנימית כי קודם שנברא העולם בכ"ה באלול, קדם לו תהליך ראשוני ששם הקוד שניתן לו הוא הצמצום. בכללות ובאופן גס משמעותה של פעולה זו היא צמצום נוכחותו ופעולתו האין־סופית של הבורא, כך שנוצר מרווח מוגבל וחלל ריק מאורו של הקב"ה, שאל תוכו הוא יצק אחר כך את כל הבריאה כולה. בתהליך הזה, המציאות שנוצרה התרחקה מאורו האין־סופי של הקב"ה באופן הגדול ביותר. מאותו זמן ואילך אנו רק מתקרבים ומתקרבים בתהליך אין־סופי לאורו יתברך. ממוצא דבר אנו מבינים כי למעשה תהליך הבריאה כולו נוצר על ידי יצירת הריחוק הגדול ביותר מאת הבורא. הצמצום, ויצירת הריחוק הזה, קרה בא' אלול שנה א' לבריאת העולם (בית גנזי, פתחי תפילה ד עמ' 10).
גם המופע הראשון של חודש אלול בתנ"ך מצביע על ריחוק גדול עד תחושת ריק מנוכחותו של הקב"ה: "בשנת שתיים לדריווש המלך בחודש השישי ביום אחד לחודש היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמור: כה אמר ה' צבא־ות לאמור העם הזה אמרו לא עת בוא בית ה' להיבנות" (חגי א א-ב). שבי ציון הגיעו לארץ בציוויו של דריווש לבנות את בית המקדש. אלא שהם נוכחים כי השבועה האלוקית שלאחר שבעים שנה ייבנה הבית אינה מתקיימת. משום כך הם יושבים חסרי אנרגיה ומלאי ייאוש, בטוחים שבית המקדש שבו שורה השכינה בקירוב לישראל לא ייבנה שוב: "סבורים הם שלא אקיים את דבריי שאמרתי לפי מלאות לחורבות ירושלים ע' שנה ולא יבוא עוד עת ביתי להיבנות" (רש"י שם).
ריחוק לצורך קירוב
הריחוק הזה שנוצר בא' אלול, לא נוצר כדבר כשלעצמו. כל כולו נועד ליצור תנועה. למה הדבר דומה? לחץ הנתון בקשת, שככל שאנו מעוניינים ליצור תנועת חץ רחוקה ומהירה יותר כך אנו מושכים לאחור את הקשת. הריחוק והריק מנוכחותו של הקב"ה בתחילת הבריאה יצרה תנועה השואפת לשוב ולהתמלא מהאור האלוקי – היא יצרה תשוקה, צימאון אדיר לאור ה'. "והיצירה כולה לאה וצמאה, אין פתח לשערי אורה, אין צינור לזרימת חיי קודש וטוהר, אין דרך ללשד טללי אורות! וגיבורי כוח, נשמות עליונות, צדיקי עולם שואגים בצימאון נפשם, ומלאכי שלום כהמות גלים יהמיון, בשקיקה גדולה להתגדלות אור אלוהי עולם ונועמו, וכל העולמים כולם צחי צמא שואגים: הבו אור בעטוף נפשם" (אורות הקודש כב, א).
התשוקה והצימאון לא־ל חי היא התנועה שממלאת את העולם כולו מאז ועד עתה וגורמת לו להתקדם. העולם כולו מחפש פתרון, נחמה, משמעות, כאייל העומד צמא על אפיקי מים. לתנועה המחפשת את אורו של הקב"ה שיזיל טיפות של נוחם לעולם מבולבל קורא מרן הרב קוק זצ"ל בפשטות – תשובה. "רוח התשובה מרחף בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו ודחיפת התפתחותו" (אורות התשובה פרק ה, ד); "על ידי התשובה הכול שב לאלוקות, על ידי מציאות כוח התשובה השורר בעולמים כולם, שב הכול ומתקשר במציאות השלמות האלוקית" (שם, ד ב).
זוהי גם המשמעות לאמירתם של חז"ל שהתשובה קדמה לעולם (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו) – היא קדמה לעולם ולפיכך היא יסוד העולם (אוהת"ש ה, ו*), כלומר היסוד הרוחני שעליו בנויים העולם והתפתחותו.
אני לדודי ודודי לי
דורשי רשומות (פע"ח ר"ה דרוש א; של"ה, מסכת ר"ה) כבר דרשו את תיבותיו של חודש אלול, על סמך פסוק משיר השירים – השיר שכל כולו תשוקה בין הדוד – הקב"ה, לרעיה, היא כנסת ישראל: "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" (שיר השירים ו, ג). אפשר לומר כי עניינה המיוחד של התשובה בחודש אלול נתון ברמז זה. עלינו לשוב אל התשוקה, אל הצימאון לא־ל חי.
בחודש זה עיקר התשובה צריכה להיות על כך שאנו מעזים לחיות חיים משמימים, נעדרי תשוקה ורצון, חיים שאין אור אלוקי זורם בתוכם. קמים בבוקר, מארגנים את הילדים, הולכים לעבודה, חוטפים כמה צעקות מהבוס, חוזרים הביתה, הולכים לישון וחוזר חלילה. כך יום אחר יום, האדם הולך ונשחק, הולך ונעשה אפור. ואין מדובר במי שלא מקיים מצוות או בעל עבירות חלילה. גם מי שלא מחמיץ אף תפילה במניין, ומקפיד ללמוד דף יומי ואפילו עם תוספות, גם אם הוא מהדר במצוות וחרד על כל חומרה והידור של בד"ץ העדה החרדית, גם צדיק שכזה יכול להיות מי שהעיקר בחייו חסר מן הספר.
חז"ל קבעו לנו בין בספרות הגלויה ובין בספרות הפנימית כי הקב"ה דורש את הלב: הקדוש ברוך הוא ליבא בעי (סנהדרין קו ב); רחמנא ליבא בעי (זוהר חלק ג רפא ע"ב). דרישה זו נעשתה צוואתו של דוד המלך לבנו: "ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועובדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה'"(דברי הימים א' כח, ט).
אחת שאלתי מאת ה'
בקשה אחת הייתה לדוד המלך מאת הקב"ה. דוד המלך, מלכא משיחא, רגל רביעית במרכבה, ביקש רק דבר אחד: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהילים כז, ד). לא לשווא נהגו ישראל לומר מזמור זה החל מחודש אלול במשך כל הימים הנוראים. ישראל חשים היטב מהו העיקר: לחזות בנועם ה', לבקר בהיכלו. בימי הרחמים והסליחות אנו צריכים לשוב אל עיקרה של התשובה, אל התשוקה והצימאון לנועם ה'.
הסליחות ההמוניות שבכותל, שמושכות אליהן צעירים ומבוגרים, דתיים, חילונים ומסורתיים, כל עמך בית ישראל, הם מחזה מרנין שמעיד יותר מכול כי ליבם של ישראל ער ודורש ומבקש את ה'. המנגינות המעוררות שבסליחות שנשמעות מכל עבר, תקיעת השופר המלאה נוגה והתעוררות, ראוי להם שייכנסו אל ליבנו ויעוררו אותו. לא נוכל להרשות לעצמנו להחמיץ את ההזדמנות להרטיב את החיים היבשים בזרם של תשוקה למקור החיים, לאהבת ה' ויראתו. חכמינו כבר הכינו לנו את כל הכלים לכך, לנו נשאר רק להיות מודעים ולפתוח את הלב.
מתוך העיתון 'בשבע'
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
חידוש כוחות העולם
סוד ההתחדשות של יצחק
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
לבדוק את החמץ שבלב
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מתי נכון לומר סליחות ?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
