אל תכינו שיעורים | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

מדורים
הרב אברהם שפירא

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

סיפר מרן הרב אברהם שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל, (שיום ההילולא שלו חל ביום ראשון של סוכות, אושפיזין דאברהם):
בצעירותי, היינו הולכים קבוצת בחורים צעירים לשמוע את שיעוריו של זקן ראשי הישיבות, רבי איסר זלמן מלצר, בעל 'אבן האזל'. לרב היה שיעור מסודר, שבו ביאר דברים רבים וחשובים, ושיעוריו תרמו רבות ללימודינו.
אולם, הייתה אפשרות נוספת למפגש לימודי עם הרב. היה זמן נוסף במהלך השבוע, שבו הגיעה קבוצת תלמידים אל הרב, והוא היה מכין איתנו את השיעור. זמן ההכנה היה שונה מאוד מהשיעור המסודר. הרב היה מעלה כיווני חשיבה שונים להסבר הסוגיא, חושב ביחד איתנו, סותר את האפשרויות שהועלו, מקשה – מתרץ, ושוב מקשה, והדברים לא היו מסודרים.
חלק מהתלמידים אמרו, שהלימוד בחבורת ההכנה הוא קצת בזבוז זמן, כי ממילא אפשר לשמוע את המסקנות הסופיות בשיעור המסודר, וחבל להקדיש זמן ללימוד כיווני חשיבה, שמתבררים בסוף כמוטעים.
אולם, סיים הרב אברהם שפירא את דבריו – לימים, התברר, שדווקא אלו שהשתתפו גם בשיעור ההכנה, נבנו יותר בלימוד... (זכיתי לשמוע את הדברים מהרב בעצמו).
כידוע, לימוד הגמרא הוא מרכז הלימוד בבית המדרש. דרכה של הגמרא, שהיא מעלה אפשרויות, מקשה ומתרצת, והשורה התחתונה והמסקנות הסופיות, מהוות רק חלק קטן ממנה. וכבר התקשו רבים מהתלמידים הצעירים, הבאים בשערי בית המדרש – מפני מה עלינו להשקיע בלימוד זה, שעמלו מרובה ומשקיעים זמן רב בחיפוש ותהיה, וכי לא עדיף לנו ללמוד הלכה פסוקה או לימודי מחשבה, שלכאורה תועלתם מרובה יותר?
והתשובה היא – זו בדיוק גדלותה של הגמרא. הגמרא היא מרכז התורה שבעל פה, וכל מטרתה של התורה שבעל פה שיהיה בית מדרש חי ותוסס, בו דנים החכמים זה עם זה, עד שמתקבלות מסקנות הנותנות מענה לעניינים התורניים המתחדשים בכל דור.
יש לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב קיבלנו ישירות מפי ה'. תורה שבעל פה קיבלנו את יסודותיה ודרכי לימודה מפי ה', כ'הלכה למשה מסיני' ועוד, ומעתה ואילך נצטוו כל חכמי ישראל בכל הדורות להגות בה, ולחדש בה לפי הכללים שנמסרו לנו, וכך נוצר בית מדרש חי ותוסס, שיודע לתת מענה לאתגרים המתחדשים בכל דור.
וכך נאמר בגמרא (חגיגה ג.) "דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד... נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה - אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה... הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד... אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע... את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין".
נמצאנו למדים, שדברי התורה מתחדשים ומתפתחים מתוך הדיונים של החכמים בבית המדרש, והכל המשך התורה. כמובן, כדי לזכות לכוון ולהיות המשך התורה שבעל פה צריך להיות הכל מתוך דברי ה'חכמים' כדברי הגמרא, ולא כל סברא מהבטן זוכה לכך, אולם לשם הדברים מתכווננים.
הגמרא היא למעשה הפרוטוקול האחרון של הדיונים שהתרחשו בהשתתפות חכמי ישראל המרכזיים שבדור, מכאן ואילך כל רב וחכם ישב ודן לבדו, (עיין הקדמת הרמב"ם למשנה תורה), ולכן העמוד המרכזי של לימוד תורה שבעל פה הוא דרך לימוד הגמרא, ולמעשה כל לומד גמרא מצטרף לאותו דיון חי ותוסס, והופך להיות חלק מהמשך התורה בישראל. (ובפשטות, כשמנסה לכוון לאמיתה של תורה, הרי גם אם טועה, על כך אמרו חז"ל, מדרש שיר השירים, ודגלו עלי אהבה – ודילוגו עלי אהבה).
נמצאנו למדים, שמטרת לימוד התורה זה לא רק הידע שאנו מקבלים, כי אם להיות חלק מחיות התורה, להיות חלק מיצירתה והתחדשותה, לחיות ולהתחיות.
וזה בדיוק עניינו של חג הסוכות. ביום כיפור אמנם התרוממנו לגבהים רוחניים, אך עשינו זאת כשאנו צמים, ולמעשה משילים מעלינו את עולם החומר וחיים רק את הרוח. זו לא הפסגה השלימה של התורה. עלינו לחיות את התורה בשלימות בכל מרחבי חיינו, ולשם כך אנו עולים מיום כיפור לסוכות, למדרגה נוספת של קשר עם ה'.
בסוכות, אנו חיים את כל חיינו עם ה', האכילה היא מצווה, והשינה היא מצווה, וכל פעולה ופעולה מהחיים שאנו עושים בתוך הסוכה, הופכת להיות מצווה. כדברי הגאון מוילנא המפורסמים – 'שתי מצוות אדם עושה עם הנעליים, סוכות וארץ ישראל', כי עניינם של מצוות אלו ללמדנו שכל מרחבי חיינו קשורים לה'.
ויהי רצון, שנזכה עוד השנה לעלות ולראות את פני ה' במקדשו. חג שמח!

הרב אברהם שפירא