ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הלכות כלליות
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
א. לרוב הפוסקים, יש חיוב מדאורייתא לאכול כזית פת או כביצה פת בסוכה בלילה הראשון של החג, ולמרות שסוכה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, גם נשים חייבות לאכול כזית או כביצה פת בלילה הראשון של החג. ועל כן, אין לאכול בערב סוכות כבר מחצות היום ואילך כדי שיאכל לתיאבון בערב.
בערב פסח אסור לאכול מהמנחה ולמעלה (כשעתיים וחצי לפני השקיעה) כדי שיאכל לתיאבון בערב. ויש הבדל בין פסח לסוכות: בערב סוכות לא אוכלים מחצות היום, כי מיד לאחר תפלת ערבית בא לביתו ואוכל את סעודת החג. אבל בערב פסח כתוב שלא יאכל מהמנחה ולמעלה מכיון שסעודת החג מתאחרת ביותר עקב קריאת ההגדה (עיין לבא"ח האזינו אות ג').
הדלקת הנרות
הנחתם בסוכה - טוב ביותר להדליק את הנרות במקום האכילה, דהיינו בסוכה, ובפרט השנה שיחול יום טוב ראשון בשבת. אך אם יש חשש שריפה וכדו' טוב לקנות מתקן מיוחד לנרות, שיהיה אטום וסגור, כך שלא יהיה חשש סכנה. ומכל מקום יזהר להרחיק ממתקן זה כל דבר שעלול להידלק כגון סדינים וכדו'.
שהחיינו - יש נשים שנוהגות לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, כל עת שהבעל מברך "שהחיינו" בקידוש, ומי שנוהגת כן יש לה על מי לסמוך ויכולה להמשיך במנהגה.
סדר שבעה אושפיזין
א. טוב לומר בכל לילה מחג הסוכות, קודם שיכנס לסוכה "לשם יחוד", ואת הקטע השייך לאותו הלילה (עיין במחזור 'קול יעקב' בעמודים 123 - 132).
ב. יש נוהגים להכין כסא לאושפיזין ולהניח עליו ספרי קדש, ויש מדליקין נר מיוחד כל לילה לשם האושפיזין.
סיפר הרה"ג ר' אברהם רפול זצ"ל, מעשה באדם אחד שקראו לו 'רפול אלחלק' (הספר) שעבד בערב סוכות עד שעה מאוחרת, וכשבא לביתו אמרה לו אשתו: 'מדוע באת כל כך מאוחר הרי אפילו לא בנית סוכה', וזירזה אותו מייד לבנות סוכה. אמר לה בעלה: 'בואי ותעזרי לי לבנות את הסוכה', וכן עשו. והנה כשחתך את הסכך, נחתך ונפצע כמה פעמים, וכעס על אשתו ואמר לה שזה "בגללה". אמרה לו אשתו: אל תכעס, במקום זה, תאמר על כל מכה ופצע שהם במקום דם קרבן, שהרי אמרו חז"ל (חולין ז' ע"ב) "דם ניקוף מרצה כדם עולה", ומנתה על כל מכה ומכה קרבן אחר, עד שאמרה את כל הקרבנות. כשסיימו לבנות את הסוכה כבר הגיע בין השמשות, וכיון שלא הספיק ללכת לבית הכנסת החליט להתפלל ביחידות בביתו את תפילת ליל החג. והנה הגיע אדם זקן ונכבד לביתו וביקש להתארח, ואמר לו בעל הבית שאין בביתו אוכל טוב, ואם רצונו לאכול כדבעי, ילך לרה"ג חכם אברהם ענתבי שהוא עשיר ורב גדול. לאחר זמן, הגיע חכם אברהם ענתבי בעצמו לביתו של הספר רפול, ואמר לו: 'מה זכית שהיה אצלך אברהם אבינו ואתה גרשת אותו'? אמר לו רפול: אני גרשתי אותו?! אמר לו הרב: 'הרי היה זה אברהם אבינו האושפיזא קדישא הראשון שבא בזכות כל המכות והפציעות שנפצעת ואמרת על כל אחד ואחד שזה כנגד קרבן אחר'.
לישב בסוכה
א. כשיש קידוש מברכים "לישב בסוכה" אחרי הקידוש ולפני ברכת "שהחיינו". ויש נוהגים לברך "לישב בסוכה" לפני הקידוש.
ב. מעיקר הדין, יכול לשבת ולברך "לישב בסוכה", אבל המנהג לעמוד בעת הברכה ואחר כך לשבת.
אימתי מברכים לישב בסוכה
א. לדעת הרמב"ם , וכך פוסק הגר"א, מברכים על ישיבה בסוכה גרידא גם ללא אכילה ושתיה, וז"ל הרמב"ם (פ"ו מהל' סוכה ולולב הל' י"ב):
"כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך קודם שישב אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה".
ובהגהות מיימוניות הביא את דעת ר"ת שחולק עליו שלא לברך אלא על אכילה ממש, וז"ל (שם אות ק'):
"ואפילו בעשרה זימני ביומא, וכן כתב בה"ג וכן ספר יראים. וראיה מתפילין דרבנן דבי רב אשי כל אימת דממשמשי מברכי. וכן מצאתי בפרק לולב וערבה. ודלא כר"ת שאמר שברכה בסעודה פוטרת כל טיול ולימוד ושינה שמסעודה לסעודה, וכן פסק רבינו שמחה וז"ל, דכל חד וחד מהני דמיחייבי לנהוג בסוכה מברך עליו הברכה לישב בסוכה, ואפילו נכנס לישן, ולא ישנה ממטבע הברכות ואומר לישב בסוכה לישנא דקרא בסכות תשבו עכ"ל,וכן בעל הרוקח וכן רבינו אבי"ה. וכתב ונ"ל שאם יצא על מנת לחזור מיד ולא הסיח דעתו שא"צ לחזור ולברך", עכ"ל.
ב. מרן בשו"ע פסק כנוהגים שלא לברך אלא על אכילה ושתיה בלבד, וז"ל (או"ח סי' תרלט סעי' ח'):
"נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה (והכי נהוג)".
וכתב במשנה ברורה (שם, ס"ק מ"ו):
"וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה וע"כ תיכף בבואו מביהכ"נ יברך על דבר שהוא מחמשה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה ולא יברך אח"כ בשעת אכילה".
ולמעשה אנו סוברים כדעת מרן בשו"ע שמברכים על אכילת פת כביצה בלבד. ומכל מקום מי שנוהג לברך גם על שבעת המינים, יש לו על מי לסמוך. ויש מקילים גם בשתיית רביעית יין בלבד, ויש שהקילו גם בשתיית מעט יין ללא שיעור. גם הרמב"ם וגם מרן הפליגו בגודל מצות סוכה, וכי יש לשבת שם כל היום, ויעשה סוכתו קבע ודירתו עראי, ואם אדם היה יודע את גודל המצוה ואת עוצמתה, היה נזהר מלהפסיד אפילו רגע אחד בלא ישיבה בסוכה.
ג. יש חובה לאכול לפחות כזית פת בסוכה בליל יום טוב ראשון, ויש מחמירים כביצה וכנ"ל. בשאר ימי החג אינו חייב לאכול פת כלל, אלא שאם אכל פת חייב לאוכלה בסוכה, וז"ל מרן (שם, סעי' ג'): "אכילה בסוכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפי' אכל כזית פת יצא י"ח. מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה, אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח", עכ"ל. הרי, שהמטיילים למיניהם שאין להם סוכה במקומות מסעם, יכולים לאכול לכתחילה מאכלים ללא פת, או פת פחות משיעור כביצה, ולא מתחייבים בסוכה בהכי.
ד. קבע סעודתו על תבשילים - מעשה קדרה כגון תבשיל בורגול, או אטריות, או מקרונים, אם אוכל מהם מנה גדולה בשיעור של 240 גרם וקובע עליהם סעודה, לכאורה, כיון ששיעור זה מחייב אכילה בסוכה, גם מברכים עליהם "לישב בסוכה" - ומכל מקום מנהגנו כדעת מרן (הנ"ל) שאין לברך אלא על אכילת כזית פת בלילה ראשון וכביצה בשאר ימים. והנה, הרב "מחנה אפרים" רבו של מרן חיד"א זצוק"ל אמר, שעל 'מקרונים' יש לברך "המוציא" ומשום כך היה נמנע מלאכול לוקשי"ן אלא בתוך הסעודה דוקא.
"קוגל" - ברכתו "מזונות". וידוע שה"קוגל" עשוי מאטריות ומבשלים אותם ואח"כ הוא נאפה בתנור, ואם אוכל שלש חתיכות של "קוגל" נכנס לספק אם יברך ברכת המזון או על המחיה, מכיון שזה מבושל ואח"כ נאפה. ואם אכל - יברך רק "על המחיה".
וכשנמצא בבית הכנסת ויש קידוש וכדו' ומגישים 'קוגל', לא יאכל אלא מעט, כדי שלא יכנס לספק בענין הברכה האחרונה, וכן כדי שישאר גם לאורחים האחרים ולא יגרם צער לבעל השמחה, וכן כדי שיוכל לשוב לביתו ולאכול לתיאבון ממה שהכינה אשתו.
דבר שטיבולו במשקה
יש שמגישים עם חתיכת ה'קוגל' מלפפון חמוץ, ויש להזהר ליטול ידיים כיון שהמלפפון טיבולו במשקה או שינגבו את המלפפונים מראש. ואני רגיל לספר, פעם אחת התארחתי אצל האדמו"ר מבובוב בחו"ל שהוא עשיר גדול, והגישו לי ענבים. ראיתי שהענבים לחים ולא רציתי לאכול מהם. הפציר בי האדמו"ר ולא הסכמתי. לשאלתו, הסברתי לו שזה רטוב. הוא התפלא על כך, חשב שזה חידוש, והזמין את ביד הדין שלו שהגיעו אליו מייד ועמדו בהכנעה מרובה לפניו. לשאלתו אמרו לו שיש חומרא כזו (למרות שאין זה חומרא אלא דין גמור). כששמע כך, סימן בידיו, ומייד הגיעו שלושה מחסידיו, האחד עם טס גדול שכולו זהב, השני עם נטלה שכולה זהב מלאה מים, והשלישי עם מגבת על כתפו.
אכילה בלילה הראשון כשודאי לילה
כתוב בשו"ע (או"ח סי' תרלט, סעי' ג'): "הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה".
וכתב במשנה ברורה (שם, ס"ק כ"ה):
"דאכילת סוכה בלילה ראשונה הוא דומיא דאכילת מצה בליל פסח דכתיב בה בערב תאכלו מצות, והיינו משתחשך. ואם בירך בין השמשות ואכל כזית, צריך לחזור ולאכול כזית בלילה ודאי, אבל ברכת לישב בסוכה לא יברך שנית דספק ברכות להקל" עכ"ל.
לימוד מסכת סוכה
טוב ללמוד משנה ממסכת סוכה בכל לילות החג בתוך הסוכה (בא"ח האזינו ז'). ואם אינו יכול ללמוד את כל המסכת בכל לילה, ילמד בכל לילה פרק אחד. ועדיף ללמוד מתוך משנה עם פירוש ויבאר לבניו מה שכתוב.
וכתוב (מלאכי ג, כד) "והשיב לה אבות על בנים ולב בנים על אבותם" - לעיתים האב מסביר לבנו, ולעיתים, אם הבן חכם, הוא מסביר לאביו.
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד גמרא?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
מה מברכים על מנה אחרונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
