- מדורים
- כינוסי אברכים
- משפחה חברה ומדינה
- מלחמת "חרבות הברזל"
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
זה שיעור גדול שריבונו של עולם נתן לנו, מזכיר לנו מי אנחנו ושאנחנו עם אחד מאוחד. אבל כדי שהשיעור הזה ייקלט לחלוטין אנחנו צריכים לעשות את חשבון הנפש, אם כל אחד חושב שמי שגרם למחלוקת זה הצד השני, והוא בעצמו היה לגמרי בסדר, רק הצד השני הוא עשה את המחלוקת, כל צד יחשוב שהצד השני עשה את המחלוקת – אז לא תיקנו שום דבר, אני לא צריך לתקן, הם חושבים שהם לא צריכים לתקן, אז המצב יחזור לקדמותו חלילה וחס. כמובן זה חיצוני, אבל גם זה לא צריך להיות. זה מחייב כל אדם לעשות את חשבון הנפש איך שזה לא יקרה עוד פעם, איך אנחנו חיים ביחד, מבררים את המחלוקת שלנו לא בשנאה, לא בנגיעה אישית. יש לנו חילוקי דעות עניינים, אמוניים, עמוקים מאד, אבל בירורי דעות מבררים בדיון ענייני. חילוקי דעות עצומים, אבל צריך לברר אותם באופן אמיתי, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, לא בגלל שהוא סובר אחרת צריך לשנוא אותו, הוא טועה, הוא חושב אחרת, לדעתנו הוא חושב אחרת והוא טועה, הוא חושב שאנחנו טועים. אז הדיון צריך להיות לגופו של עניין, אנחנו עם אחד חלוקים על עניינו של העם הזה, על דרכו של העם הזה, חלוקים לצערנו, אבל המחלוקת הזאת לא צריכה לגרום שיהיה ביננו שנאה ונתק. כולם מנהלים באופן עניני, אפשר גם להביע צער, להביע מחאה, אבל הכל צריך להיות לגופו של עניין ולא לגופם של אנשים.
זה הלימוד הבסיסי שאנחנו צריכים להעמיק בו יותר ויותר, זה לא דבר חדש שאנחנו מדברים על זה, אבל עכשיו צריך להעמיק את זה עוד יותר ועוד יותר.
אני חושב שאני מבטא את הרצון של חלק גדול מאד מהציבור, אולי רובו ככולו של הציבור היהודי במדינה, שהיה רוצה שהמלחמה הזאת תביא בסופו של דבר להכרעה מוחלטת ולהשכנת שלום, צריכים להרים את דגל השלום, השכנת שלום ביננו לבין השכנים שלנו. שלום אמיתי, שלום מוחלט, ומי שלא מסכים לשלום הזה, ומנסה לפגוע ולהמשיך לחרחר מלחמה – אין לו מקום! אין לו מקום בעולם, אין לו מקום!
אתם יודעים אנחנו תמיד מדברים ביננו לבין עצמנו שאת היצר הרע – לא צריך להתגונן מפניו אלא צריך לבטל אותו, לא צריך הגנות רבות אלא צריך שהוא לא יהיה. אם אין ברירה אז צריך להשתמש בהגנות, אבל המטרה צריכה להיות לעקור אותו מהשורש, ולא כל הזמן לפתח הגנות. אותו הדבר כלפי האויב שהוא גם כן יצר הרע, הדרך הוא לעקור אותו מן השורש, ולא עוד פעם לעשות הגנות ומכשירים שהם יורים ואנחנו עוצרים את היריות, זה לא הסדר. לא ייתכן שמדינה תסכים שמפעם לפעם יורים עליהם פגזים, זה דבר לא נורמלי! אי אפשר לקבל את זה בכלל! ועכשיו רואים את הרשעות שלהם, אז הגיע הזמן באמת להרים את דגל השלום, אנחנו רוצים שלום, ומי שלא רוצה שלום – אנחנו נכרית אותו! עד שיישארו רק אלו שרוצים שלום, לעשות את הדבר הזה בעזה, ושלום אמיתי, לא שלום קר, שלום למחצה, שלום אמיתי! יש שינויי השקפות ביננו לבינם, אבל לא בכוחנות, לא במלחמות, זה שייך לדורות הקודמים, הדור שלנו הוא דור ששואף לאחדות, לשלום.
אחרי ההכרעה בעזה, שהקב"ה יתן למנהיגים שלנו את הכוח, את האומץ, את הסיעתא דשמיא לשנות את הראש ולהבין שאי אפשר לחזור למצב הקודם, אין דבר כזה שעוד פעם יהיה לנו איומים, אין דבר כזה, לעקור את זה מהשורש, אחר כך צריך להמשיך בצפון. אבל להמשיך בצפון באופן כזה, לא לחכות חלילה וחס, אילו אנחנו היינו מחליטים לפני המלחמה לכבוש את עזה – לא יודע אם היינו מגיעים לאלף הרוגים, מאד פחדו שאם אנחנו נכבוש את עזה, ניכנס קרקעית – יהיו המון הרוגים, לא בטוח שהיינו מגיעים לאלף הרוגים. בינתיים כל פעם עם כל מה שהם עשו לנו עוד פעם ועוד פעם זה לא אלף אחד, במשך הזמן כל כך הרבה הרוגים, צריך לעקור אותם, לעקור שזה לא יהיה.
ואותו הדבר אנחנו לא יכולים לסבול איום מהצפון, "הקם להורגך השכם להורגו", השכם להורגו, לא חכה עד שהוא קצת יהרוג ואז תהרוג אותו, השכם להורגו! הקם להורגך, מי שמכריז שהוא רוצה להרוס את מדינת ישראל ורוצה לפגוע בעם היהודי – אין לו זכות קיום! איזה סוג של עמלק! אנחנו צריכים להתפלל לריבונו של עולם שייתן בלב המנהיגים שלנו את העוז והאומץ והכוח לעשות את הדברים הללו, ולא חלילה וחס להיות תמיד מאוימים על ידי אנשים רעים ואכזרים.
אז זה מה שאנחנו צריכים להתפלל, לבקש מריבונו של עולם, את השינוי ראש הזה. זה לא כל כך פשוט, זה חינוך ארוך של תפיסת עולם מערבית של התגוננות ושל מן צדיקות כזאת, וזה לא צדיקות כי אם היינו תקיפים יותר גם הם היו פחות נהרגים, לא רק אנחנו. אנחנו נאלצים להשתמש בכוחות גדולים כשהם עוברים את הגבול, אז אנחנו פוגעים בהם יותר מאשר אם מלכתחילה היינו עוצרים את כל המהלך ומשנים, מזרח התיכון חדש יכול להיות על ידי שאנחנו עושים כמה פעולות, העולם יהיה עולם אחר, לסלק את הרוע מן העולם.
אנחנו מתפללים לריבונו של עולם, אי אפשר לבטוח באדם, זה הכל מאת ה', ריבונו של עולם הוא עושה מלחמות, הוא בעל מלחמות, הוא איש מלחמה. ומה שאני מסביר את כל הדברים הללו, אנחנו מבקשים מריבונו של עולם שייתן את הכוח למנהיגים שלנו להיות חזקים, ולעקור את שורש הרע שמה מעזה. אחר כך בעזרת ה' שלום מלבנון, אנחנו הולכים למלחמה על מנת לעשות שלום עם לבנון, זה המטרה – לעשות שלום!
התנדבות ציבורית
ש. יש ישיבות שפתחו חמ"ל לעזרת האוכלוסייה כמו באשקלון, יש ישיבות שבהפסקות צהריים קושרים ציציות לחיילים, מה אנחנו צריכים לעשות?
ת. אנחנו כל פניה שפונים אלינו, אם מתברר שהצורך הוא באמת צורך אמיתי. אתם יודעים שיש אנשים ששולחים עכשיו אוכל לחיילים פי שתים ופי שלום ממה שהם צריכים והכל נזרק, זה לא נקרא חסד מה שלא צריך, צריך לעשות מה שצריך. מי שצריך – מה טוב. אותו הדבר בבתי חולים – מביאים לשם עוד ועוד דברים. כאילו האדם רוצה להיטיב אבל צריך להיטיב עם מי שצריך, לפני כן התקשר אלי מישהו שהיה כאן אברך ועכשיו הוא במקום אחר, שמעתי שברבנות כן צריכים אותי ומקום אחר שהייתי מסונף לו לא היו צריכים אותי, האם ללכת לאן שצריכים אותי? אם צריך, והאפשרות השניה היא ללמוד – אמרתי לו אם באמת צריך לך, כל דבר שבאמת צריך היום אנחנו הולכים, אבל צריכים לבדוק באופן ענייני אם באמת צריך או אנשים עושים רוח.
אז אם אתם יודעים על מישהו שחסר לו או צריך איזה עזרה, אז בוודאי, ופה בתוכנו אנחנו משתדלים כמובן איש לרעהו יעזרו, ומשפחה למשפחה, ואנשים שהבנים שלהם הלכו למלחמה ולא נמצאים בבית אז צריך כמובן לעזור אחד לשני, אנחנו מקוים שזה נעשה באופן היותר נכון וטוב.
השתתפות בצרת הציבור
ש. איך להשתתף בצרת הציבור?
ת. לא צריך לשאול את זה, "עת צרה היא ליעקב", ולא צריכים בשביל זה לראות את כל הסרטים הזוועתיים בשביל להשתתף בצרת הציבור, צריך שכולנו חלק אחד והכאב שיש, לכל מי שיש לו כאב אישי – להרגיש את זה כאילו הוא שלנו. ומה שאנחנו צריכים לעשות, מי שאין לו תפקיד שהוא נצרך בעת הזאת לסייע במקום שחסר, אני חושב שהוא מוכרח להרגיש את עצמו מחויב לעסוק בתורה במאמצים גדולים לפחות כמו שהחיילים עכשיו נמצאים – שהם רחוקים מהבית וחלק מהם נמצאים בתעסוקה גדולה ביום ובלילה. אנחנו שומעים את המטוסים טסים ואנחנו צריכים להתפלל שיצליחו בעז"ה וישחזרו כמובן בשלום. אז מחויבים להשתתף בצרת הציבור.
על כן, איך להתייחס לשמחות משפחתיות וחתונות? כמובן שאי אפשר לעשות הכל כרגיל, וזה מזכיר לי משהו. לפני הרבה שנים היה לי חבר יקר מאד, הקדוש הרב בנימין הרלינג, הוא נהרג לפני עשרים וכמה שנים בהר עיבל, תוך שהוא לא אדם צעיר ונלחם שמה. כמה זמן לפני כן גם כן הייתה תקופה לא שקטה ואחד מהחברים עשה מסיבה לחמישים שנה או שישים שנה, ואנחנו באנו והוא יוצא איתי החוצה ואומר לי "אני לא יכול להיות במסיבה, אני לא יכול להיות, המצב כל כך... אני לא יכול, אני לא מבין איך כולם עושים כך", הוא שאל אותי. אחר כך הוא נהרג. אז כמובן שאני לא אומר שלבטל, אבל צריך לעשות את זה בצמצום ובהתחשבות עם הרוח, אנשים יושבים שבעה, אנשים דואגים למשפחות, יש נעדרים, יש שבויים, אי אפשר לעשות שמחה כרגיל, אי אפשר להרגיש את זה. אנחנו לא נישבר, אבל אנחנו לא יכולים לנהוג כרגיל, זה לא הסדר.
מישהו שאל אותי מתי לעשות את השמחה ואמרתי לו שאפשר לדחות, אולי יותר נכון לדחות. יש לפעמים מצבים שלא לדחות אבל באמת לצמצם, אי אפשר כרגיל, אי אפשר להמשיך את סדר היום כרגיל, זה לא יכול להיות. צריך להרגיש שותפות בצרת הציבור, אנשים קשה להם את המורכבות הזאת, אבל זה מה שנדרש. מה פירוש המורכבות? אם אתה בצער אז אתה לא יכול לעשות דברים אחרים, אבל אתה כן צריך לעשות דברים אחרים אז אתה לא יכול להיות בצער. כן, צריך את שתיהם, להיות בצער, לדעת להשתתף בצרת הציבור, אבל לא בגלל זה להגיד אז אין לי ראש ללמוד, אז אני לא יכול לעשות שום דבר. אדרבא, לקחת את כל הכאב הזה והצער הזה ולהשקיע אותו בתיקון וחיזוק, ולא לשכוח את הצער הזה. "ממנה יושע" – להוציא ישועות מהצרה, לזכור זה צרה וזה כואב.
העסקת ערבים
ש. העסקת ערבים במדינה בכלל ובישיבה בפרט?
ת. אנחנו כל הזמן משתדלים מאד מאד, יש לי חתן שהוא כלכלן ואני שאלתי אותו איך אנחנו נפטרים מהעבודה הזאת של הערבים, והוא אומר לי שזה בלתי אפשרי, מדינה עם הייטק – אנשים לא רוצים לעבוד עבודות פשוטות. מדינה שיש לה הצלחות לא רוצה. ויהודים לא רוצים לעבוד עבודות פשוטות, רוצים תמיד להיות יותר ויותר, עם ישראל בני מלכים ואין לנו פתרונות לזה. אנחנו כל כך משתדלים ומתאמצים לחפש איזה דרך שלא להעסיק ערבים וזה לא הולך. אז עכשיו יש פה מישהו שמוכן לעבוד גם כן בתחזוקה, והוא תלמיד לצערנו של הרב'ה הערבי הזה שנמצא אצלנו, וכמה שהוא יותר יתקדם ויותר יצליח אולי אנחנו נוכל להשתחרר מהערבי הזה שהוא מסתובב אצלנו בכל המקומות ויודע את כל מה שקורה, ומי יודע איזה תוצאות יכול להיות מזה. זה גם מפחיד וגם לא נכון, אבל המציאות היא ממש ממש מורכבת, אין לנו פתרונות, ממש אין לנו פתרונות. יישוב שמחליט שהוא מעסיק רק יהודים הוא נשאר קטנטון, ויישוב שמוכן להעסיק ערבים בבניה הוא גדל וחזק ועוצמתי.
והערבים בעצמם תשאלו למה הם באים לעבוד, הרי הם לא רוצים שאנחנו נתפתח, אז למה הם בונים לנו את הבתים, הרי הם רוצים שאנחנו נסתלק מכאן, אז למה הם בונים בתים? הקושיה שיש עלינו למה אנחנו מעסיקים אותם, יש עליהם קושיה למה הם באים לעבוד בכלל, הם היו צריכים לא להסכים לעבוד, שביתה שליהודים אין עובדים והם לא מסתדרים. המציאות מאד מאד מורכבת, העולם הוא מורכב מאד מאד. אין לנו פתרונות. להביא גוי ממקום אחר שמתחתנים פה ואז מקבלים אזרחות - מה הועילו חכמים בתקנתם? סינים, תאילנדיים, הכל מורכב. ובמדינה שלנו האנשים צדיקים, צריך לתת להם זכויות, ואם מישהו התחתן פה ונולד ילד אז הוא כבר אזרח פה וההורים שלו הם דרגה ראשונה ומגיע להם להיות כאן. המציאות מורכבת, ממש מורכבת, מצד אחד לא כדאי לקבל את כל העובדים הזרים, מצד שני כן כדאי לקבל. אין לנו פתרונות.
אמרנו היום את ההלל, אמרנו "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", אמרנו גם "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" ואומר לנו מרן הרב שכשקורית צרה או ישועה אז באה קריאה חדשה בשם ה'. זאת אומרת מצרה אסור לצאת ולחזור למצב הקודם, לא בשביל זה באה הצרה. הצרה באה בשביל שנקרא קריאה חדשה בשם ה'. זה מחייב אותנו, אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולעשות התבוננות איך אנחנו מהקושי הזה, מהכאב הזה, מהצרה הזאת, אנחנו קוראים קריאה חדשה בשם ה', רמה חדשה של התנהגות, של עבודת ה', של לימוד התורה, של התבוננות, של הסתכלות – להבין כמה אסור לנו להיות קטנוניים ועם מחלוקות קטנטנות שהם כל כך מגוחחות כאשר היה לנו חשוב להיות ביחד נגד כל אויבנו הקמים עלינו.
אנחנו לא שמים לב באיזה מצב אנחנו נמצאים, אנחנו מוקפים מכל הצדדים באויבים, הם כבר עושים עלינו טבעת חנק מצד אחד חמאס, מצד שני חיזבאללה, סוריה, ואיראן היא המכוונת את כל המהלכים הללו, אנחנו עם קטן לא אהוב על רוב העולם, שנאוי מאד על השכנים שלנו ולא רק עליהם. עכשיו גם כן מגלים כל מיני תופעות אנטישמיות בכל מיני מקומות בעולם, ואיך אנחנו מחזיקים בכלל מעמד? זה משהוא לא נורמלי, הקיום של עם ישראל הוא קיום על טבעי, הוא לא קיום בדרך הטבע. הכל זה נס אחד גדול.
צריכים להתבונן בדבר הזה, אבל אנחנו לא יכולים להיות קטנוניים, אנחנו צריכים להיות אנשים גדולים, אנשים עם הסתכלות גדולה, עם בריאות גדולה, עם חוזק גדול. לא מתאים לנו בצורה כזאת, תקופה של עקבתא דמשיחא. אור החיים אומר שעקבתא דמשיחא זה סוף תקופת המשיח, סוף לא התחלה, עקבות של המשיח, לא התחלה אלא ראש. אולי זה מסביר מה שחז"ל אמרו לנו שיש אלפיים שנות משיח, אז אנחנו כבר אחרי אלף שבע מאות שנים משנות משיח. אז בסוף זה עקבתא, עקבתא דמשיחא. אנחנו נמצאים בתקופה גדולה מאד מאד וחייבים אנחנו להיות גדולים, לא יכולים להיות קטנוניים אחד אל השני, בלי קנאה, בלי אגואיזם, צריך להיות אנשים אחרים, אנשים שמתאימים לתקופה שלנו, היא מחייבת לעלות מעלות גדולות.
חותן שלי, תוך שנה וחצי נפטרו אביו, אמו ואשתו, והוא אמר לי אני מעל זה, אני מסתכל על החיים עכשיו אחרת לגמרי, לא מקפיד, נוח לכל אחד, מסתכל אחרת על כל החיים. אחרי שאדם פוגש אירועים כאלו – אז לריב על דברים קטנוניים, להקפיד, זה לא מתאים! אנחנו נמצאים בתקופה גדולה ואנחנו חייבים להיות אנשים גדולים! חייבים! חייבים להיות אנשים טובים מאד, מלמדים זכות על כל אחד, רואים את הטוב, לא שאנחנו מלמדים זכות על הרע, אבל מחפשים את הטוב, ונלחמים ברע בחכמה, לא בשנאה, בהתבוננות היטב, לשנוא את הרע אבל לא את האנשים. ואז אנחנו נתרום את התרומה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתרום בימים האלה. להיות אנשים אחרים, אנשים טובים. לקיים את הפסוק "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא", לקרוא קריאה חדשה בשם ה'! וכל אחד שהוא קצת מתקדם, וקצת מועיל, וקצת תורם זה תרומה כללית, זה תרומה עצומה! אסור לאדם לזלזל במשהו, כל משהו טוב שהוא עושה, כל דבר טוב הוא תורם.
אנחנו צריכים להיות כאלה אנשים שכולם יגידו – אם ככה התורה, אז אנחנו רוצים להיות בעולמה של תורה, אם כך מתנהגים בני תורה, אם כך הם חיים - אנחנו רוצים להיות כאלה. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל, כל אחד יחשוב האם זה תפארת לעושיה, האם ההתנהגות שלי היא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם? האם באמת אנשים אומרים שזה תפארת, שזה טוב מאד להתנהג ככה? זאת הדרך הנכונה. כל מעשה שאני עושה – יגידו זה מעשה נכון, מעשה טוב, מעשה שכדאי ככה לעשות? זאת הדרך הישרה שיבור לו האדם.
בעז"ה שמהצרה הזאת אנחנו נצא מחוזקים מאד מאד, בעז"ה שהקב"ה יתן כוח להכרית את הרע, ולהגיע למציאות חדשה של חיים, שלב חדש משלבי הגאולה.
שו"ת סוף זמן אלול תשפ"ד / תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' תשרי תשפ"ה
מה כ"כ חמור בממשלת מיעוט?
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' אייר תשפ"א
כינוס אברכים- ראש חודש כסליו תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' כסליו תשפ"ה
כינוס אברכים - ר"ח שבט תשפ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | א' שבט תשפ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (10)
שיעור מס' 74
י"ט אייר תשפ"ג
הסיבות לחורבן ותיקון
ה' אב תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (1)
שיעור מס' 90
ט"ו סיון תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
כ"ב סיון תשפ"ג
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
לאן שבים ולמה מתוודים?
מה הייעוד של תורת הבנים?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך לא להישאר בין המצרים?
איך עושים קידוש?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
