ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- שיעורים נוספים
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- בר כוכבא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"רבי שמעון בן יוחי היה אומר: עקיבה רבי היה דורש 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' (במדבר כד, יז) - 'דרך כוזבא מיעקב'. רבי עקיבה כאשר היה רואה את בר כוזבה היה אומר: זה הוא מלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא 'עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא'.
... אמר רבי יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות רומאיים היו מקיפים את העיר ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם (בתוך ביתר) בן כוזבה והיה לו מאתים אלף חיילים מטיפי אצבע (מקוטעי אצבע 1 ) שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?! אמר להם: וכי היאך אפשר לבודקן (כלומר, לבדוק את אומץ ליבם)? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך. והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך."
... אמר רבי יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות רומאיים היו מקיפים את העיר ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם (בתוך ביתר) בן כוזבה והיה לו מאתים אלף חיילים מטיפי אצבע (מקוטעי אצבע 1 ) שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?! אמר להם: וכי היאך אפשר לבודקן (כלומר, לבדוק את אומץ ליבם)? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך. והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך."
על פי הירושלמי.
רשב"י - ר' שמעון בר יוחאי מסר לנו כי רבי עקיבא רבו, היה סבור ש"בר כוזבא" שהנהיג את המרד ברומאים (וידוע בכנויו "בר כוכבא") הוא "מלך המשיח". חיילי בר כוכבא חלקם היו "קטועי אצבע, כלומר שהיו נבדקים על ידי כך אם הם אבירי לב שיחתכו אצבע בשיניהם" (קרבן העדה). וחלקם היו חיילים שעקרו ארז מן הלבנון תוך כדי רכיבה על סוס.
אולם האפשרות שאדם ידהר על סוס ותוך כדי דהירתו יצליח לעקור ארז מן הלבנון נראית מופרכת; כיצד יתכן שמאתיים אלף איש הצליחו לעשות זאת?
האמנם רבי עקיבא רבו של רבי שמעון?
כדי לברר את השאלה הזו, צריך לברר את שאר הפרטים שבירושלמי שלפנינו.
מהירושלמי משמע שרבי שמעון (בר יוחאי) היה תלמידו של רבי עקיבא. וכן משמע גם בירושלמי במסכת סנהדרין (פ"א ה"ב) המתאר שרבי שמעון נסמך על ידי רבי עקיבא 2 , וזו לשונו:
"ורבי עקיבה (מינה) את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר (רבי עקיבא): ישב רבי מאיר תחילה, נתכרכמו פני רבי שמעון, אמר לו רבי עקיבה (לרבי שמעון): דייך שאני ובוראך מכירין כוחך."
והמשמעות הזו עולה גם מן הבבלי במקומות רבים 3 . אלא שבספר "תורת הקנה" בחלק "ספר הפליאה" כתוב שרבי שמעון בר יוחאי לא היה תלמיד ממש של רבי עקיבא, וזו לשונו (ד"ה והא לך תחלת האמוראים, עמוד תק"ג בהוצאת נזר שרגא תשנ"ז):
"סתם משנה רבי מאיר, סתם ברייתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון בר יוחאי, וכולהו (וכולם) תלמידי רבי עקיבא הם (סנהדרין דף פו, א). והם איפלוגי אליבא דר"ע (נחלקו על פי שיטת רבי עקיבא) ואת רבי עקיבא לא ראו. למה- כי לא היו עמו בדורו, אלא פליגי (נחלקו) בדבריו על דעתו".
כדברי "ספר הפליאה" מובא גם בפרוש מחזור ויטרי למסכת אבות בסדר מקבלי התורה ולומדיה (נמצא במשניות דפוס וילנא). 4 וגם הרמב"ם (ביד החזקה) 5 והר"ש מקינון ב"ספר הכריתות" 6 סבורים שאין לקבל את דברי הירושלמי האלו ואת דברי הבבלי האלו כפשוטם. ואמנם הרמב"ם והר"ש מקינון סבורים שרבי מאיר קיבל מרבי עקיבא, אך לגבי רבי שמעון ורבי יוסי ורבי יהודה דעת הרמב"ם והר"ש מקינון שווה להם, וגם הם סבורים שלא היו תלמידים ממש של רבי עקיבא. 7
אותם גדולי עולם סבורים שהמעשים שבהם מתוארים רבי שמעון ורבי יוסי ורבי יהודה כתלמידיו של רבי עקיבא אינם כפשוטם. ואין זה ברור שרק אותם גדולי עולם סברו כך, שהרי ספריהם היו מצויים אצל רבים מגדולי ישראל, ואע"פ כן כמעט ולא מצאנו מי שהקשה - שדבריהם סותרים את דברי הירושלמי והבבלי.
אנו בדורנו שרחוקים לגמרי מאותם דורות ומהבנת כלל המעשים שמסופרים בדברי חז"ל, וודאי שצריכים להתייחס לדברי חז"ל כפשוטם. אלא שאם מצאנו כמה מגדולי החכמים הראשונים אשר "מתעלמים" ממעשים שמפורש בם להיפך מדבריהם, נוכל לומר שהם סבורים שהמעשים הללו באו לשמש כלימוד זכות ותפילה, ולא כדי לספר את קורות הדורות.
לדעת גדולי עולם אלו כאשר בירושלמי שלפנינו רבי שמעון קורא לרבי עקיבא "רבי", אין מדובר בתיאור היסטורי ובקשרים רגילים שבין רב ותלמיד אלא שכוונת רבי שמעון לבוא ולהכריע בין התנאים שנחלקו מהי השקפת עולמו של רבי עקיבא. וכאשר הירושלמי מתאר שרבי עקיבא אומר על רשב"י "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" כוונת הירושלמי לומר שרבי שמעון בר יוחאי הוא זה שירד לעומק דעתו של רבי עקיבא.
לאחר שהתברר לנו שהתיאור הזה שבירושלמי הוא תיאור רעיוני. נוכל לומר שגם שאר האירועים המתוארים בירושלמי שם אינם תיאורים היסטוריים אלא תיאורים רעיוניים. והאירועים המתוארים שם הם סמלים שקשורים לתורתו של רבי עקיבא, ומתוך העיון בסמלים האלו נוכל להבין את כוונת הירושלמי.
הבנת הסמלים שתלמידיו של רבי עקיבא משתמשים בהם כאשר הם דנים בהשקפתו עלולה להיות קשה למי שההיכרות שלו עם השפה הזו תהיה רק באמצעות המאמר הנוכחי, ועדיף לקרוא תחילה את המאמרים שכבר פורסמו עד עתה ב"ארץ אגדה". אך בכל אופן נזכיר בקצרה את מה שכבר התפרסם.
מטיפי אצבע
האצבע היא סמל בתורתו של רבי עקיבא.
רבי עקיבא סבור שאדם מישראל צריך לעמול בתורה. ולשיטתו, איבריו של אדם מישראל נועדו לעזור לו בלימוד התורה וכן מצאנו במסכת ברכות (דף סב, א):
"מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? ... רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה ... רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה."
לשיטת רבי עקיבא מי שיצא מבית המדרש כדי לאחוז חרב בידו ולהילחם ברומאים נמשל למי שנקטעה אצבעו ולבעל מום. שהרי אצבעו שנבראה כדי להראות בה טעמי תורה אינה ממלאת את תפקידה. (ובהסבר שיטת רבי עקיבא ראה ביתר אריכות במאמרים הקודמים "דייסה שנאכלת באצבע טעימה יותר" ו"נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה")
כאשר הירושלמי מספר שחכמי ישראל אמרו לבר כוכבא: "עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?!", כוונתו לומר שקבוצה מחכמי ישראל התלוננה בפני בר כוכבא על כך שהוא מגייס לצבאו בחורים לומדי תורה. לשיטתם לומדי התורה צריכים לאחוז בידם חרב רוחנית ולא חרב גשמית 8 , ולשיטתם, מי שיצא מהישיבה לאחוז חרב של ברזל נחשב למי שנקטעה אצבעו.
עוקר ארז מן לבנון - כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן
בר כוכבא, קיבל את דברי חכמי ישראל ושלח להם: "וכי היאך אפשר לבודקן?"
בר כוכבא אינו חוזר בו משיטתו שכדי להשיב את החרות הישראלית לכבודה, וכדי להשיב את הגיס הרומאי לאחור צריך להקים צבא ישראלי. אלא שהוא שואל היאך אפשר לדעת מי הוא לומד תורה שלגביו יציאה מבית המדרש נחשבת כאילו קטעו את אצבעו, ומי אינו כזה - ולגביו אחיזת חרב גשמית היא כבוד.
חכמי ישראל ענו לו: "כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך".
כפי שכבר נאמר בתחילת המאמר - האפשרות שאדם ידהר על סוס ותוך כדי דהירתו יצליח לעקור ארז מן הלבנון נראית מופרכת. אלא שה"סוס" וה"ארז" הם סמלים בשיטתו של רבי עקיבא.
ה"ארז" מוזכר בתהילים (צב), וזו לשונו:
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: ... צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ-לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: ..."
ה"ארז" וה"תמר" מסמלים את לומדי התורה שהם שתולים בבית ה' ואינם עמלים במלאכות, וגם ימות החול דומים אצלם לשבת. במאמר "רבי עקיבא והדקל" התבאר כיצד ה"תמר" ("דקל") משמש כסמל בתורתו של ר' עקיבא. ובמאמרים הבאים נבאר בעזהשי"ת את מקומות נוספים שבהם ה"ארז" מופיע בתור סמל בתורתו של ר' עקיבא.
רוכב על סוסו
הסוס מסמל בתורתו של רבי עקיבא את מי שרודף אחר השגת העושר והממון. וכן מרומז במדרש בויקרא רבה (וילנא לה, ו), וזו לשונו כשהיא מתורגמת:
"אמר רבי עקיבא: יאה ה"עניות" לבתו של יעקב (לעם ישראל) כרצועה אדומה בראש סוס לבן."
דברי רבי עקיבא תמוהים. האומנם העניות היא נוי?! והרי מובא במשנה (נדרים ט, י): "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן"! וכי נעלמו מרבי עקיבא דברים נוקבים ופשוטים אלו?!
אלא שה"עניות" אליה מתכוון רבי עקיבא היא העניות שמזכיר דויד משיח ה' לבנו שלמה:
"וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף". (דברי הימים א כב, יד)
הכמות העצומה של הכסף והזהב והנחושת והברזל וכו' שדויד המלך הכין אינה מתיישבת עם ה"עניות" שהוא מייחס לעצמו. אלא שה"עני" מסמל את מי שחסרים לו דברים רבים. ודויד המלך חש את החוסר באמצעים הגשמיים שעם ישראל זקוק להם לגאולתו, ולכן הוא עסק במלחמות ובעמל הגשמי כדי להשיגם.
והקישוט לסוס שמוזכר בדברי רבי עקיבא על ה"עניות" מרמז לשיר השירים (א, ט-יא):
"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים: תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:"
שיר השירים מזכיר את הזהב והכסף כקישוטים הראויים לסוס, ואילו רבי עקיבא מדבר על רצועה אדומה. אך כוונתו של רבי עקיבא היא ככוונת שיר השירים. הרצועה האדומה והזהב שניהם מסמלים את מידת הדין 9 , ובמאמר הזה רבי עקיבא רואה דבר טוב במידת הדין שמצריכה לעמול במלאכות.
המשיח ה"עני"
הסוס המקושט שמסמל את ה"עניות", כלומר את המאמצים להשגת העושר, שולח אותנו לתיאורו של מלך-המשיח בנבואת זכריה (ט, ט):
"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר...".
בפסיקתא רבתי (פרשה לד) מבואר שמדובר בשני צדדים בעם ישראל שמייצגים את המשיח. בקבוצה של "רוכב על חמור" שהם מי שעמלים בתורה ומנותקים מן החומריות 10 , ובקבוצה של "עני" שמסמלת את הצד שעוסק במלאכות ומשיג את האמצעים הגשמיים שדרושים לגאולת עם ישראל. וראה במה שהתבאר באריכות במאמר "החורבה של נחום איש גם זו".
בתורתו של רבי עקיבא הצד של העשיר ("עני") ש"רוכב על סוס" הוא הניגוד לתלמיד חכם שהוא "ארז" ב"לבנון" (ב"בית המדרש"). ולפי הסמלים האלו מתבאר לנו שחכמי ישראל יעצו לרבי עקיבא שיגייס לצבאו רק את מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא לעמול במלאכות ובאומנויות השונות. ה"ארז" שנעקר מה"לבנון" הוא מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא "לרכוב על הסוס", כלומר להשיג את העושר שעם ישראל זקוק לו לגאולתו. אולם מי ש"תורתו אומנותו" וכאשר מוציאים אותו מבית המדרש הוא חש כאילו קטעו את אצבעו - צריך להישאר בבית המדרש.
והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך
הירושלמי ממשיך ומתאר שבצבאו של בר כוכבא היו מאתים אלף "קטועי אצבע" ומאתים אלף "עוקרי ארזים".
האם בר כוכבא לא קיבל את הצעת חכמים? הם הוא המשיך לגייס בגיוס חובה את כולם?
נראה שניתן לבאר זאת לפי דברי ספר הפליאה שאמר שהתנאים רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון נחלקו מהי שיטתו של רבי עקיבא.
במאמר "להתחבא בבית הכסא" התבאר שרבי יוסי ורבי יהודה נחלקו בשיטת רבי עקיבא. ורבי יוסי סבור שלדעת רבי עקיבא גם תלמיד חכם צריך לעמול במלאכות באצבעותיו.
ולפי שיטתו רבי עקיבא סבור שכדי להגיע לימות המשיח שבהם נעמול בתורה בלבד צריך לעבור תקופה של עמל במלאכות. ורבי עקיבא רוצה שנעבור תקופה זו אלא שהוא אינו רוצה שנתענג עליה. ולכן הוא מתאר את הצורך בהשגת העשירות כ"עניות". רבי יוסי סבור שרבי עקיבא רצה שלומדי התורה יתגייסו לצבאו של בר כוכבא, אלא שהוא רצה שלא יתענגו על התקופה הזו שאינם שוהים בבית המדרש, אלא שיחושו כאילו קטעו את אצבעם.
והמחלוקות שבין רבי יוסי ורבי יהודה לא החלו בזמנם, אלא תלמידי רבי עקיבא עצמם חלקו מה היא דעת רבם.
חלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שמי ש"תורתו אומנותו" אסור לו להתגייס לצבאו של בר כוכבא ורק מי שעקר את עצמו מבית המדרש יתגייס לצבא. וחלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שגם תלמיד חכם צריך להכריח את עצמו להתגייס לצבאו של בר כוכבא, והוא צריך לעשות זאת למרות שהוא חש כאילו קטעו את אצבעו.
והירושלמי מסיים ש"והיו לו מאתים אלף כך, ומאתים אלף כך."
לפי מה שהתבאר במאמר, הירושלמי נראה כמתאר עובדות היסטוריות, אולם לאחר העיון בדבריו מתבאר שהוא מדבר בשפה של סמלים, והוא מרמז על מחלוקות בין חכמי ישראל כיצד להתייחס לשאלת ההתגייסות לצבאו של בר כוכבא.
במאמרים הבאים נדון בעזהשי"ת במשמעות הנוספת של הסמלים שמוזכרים כאן.
^ 1 איכה רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד בלע ה'
^ 2 וזו לשון הבבלי במסכת יבמות (דף סב, ב): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה".
^ 3 וראה גם במסכת סנהדרין (דף פו, א), ובמסכת יבמות (דף סב, ב) ובמקומות נוספים.
^ 4 דברי "ספר הפליאה" הוקשו מאוד לרב החיד"א, והוא כתב בספרו "שם הגדולים" (חלק ספרים קונטרס אחרון מערכת ת אות ב, ב) שדברים אלו נכתבו על ידי תלמיד טועה, – "כי ביבמות דף ס"ב ע"ב מבואר שהיו תלמידיו ממש ואחר שמתו כ"ד אלף (תלמידים) היה העולם שמם עד ששנאה להם כמבואר שם...".
אולם המגיה לפרוש מחזור ויטרי הביא את דברי החיד"א וכתב שקשה לומר שדברי תלמיד טועה נכתבו בסגנון אחד גם ב"ספר הפליאה" וגם ב"פירוש למחזור ויטרי".
^ 5 ואמנם הרמב"ם קיבל מתחילה את דברי הירושלמי שר' שמעון נסמך על ידי ר' עקיבא כפשוטם, וכתב בהקדמתו למשנה (ד"ה הפרק החמישי), שר' שמעון בן יוחאי היה תלמיד מובהק של ר' עקיבא. אלא שאחר כך ביד החזקה חזר בו וכתב שר' שמעון קיבל רק מר' ישמעאל.
^ 6 ספר הכריתות, חלק רביעי, ימות עולם, שער א
^ 7 והרמב"ם אינו מונה את ר' יוסי ור' יהודה ור' נחמיה כתלמידי ר' עקיבא כבר בהקדמתו לפרוש המשניות!!
^ 8 וכמובא בספר תהילים (מה, ג-ד): "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱ-לֹהִים לְעוֹלָם: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:". וכפי שביאר שם רש"י: "חגור חרבך על ירך - להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך".
^ 9 וראה בפירוש הר"י דמן עכו לספר יצירה: " 'מצפון זהב יאתה' ...וזה שאמר 'ויתן לו מזהב שבא', הוא מדת הדין הטובה". וראה בספר הפליאה (ד"ה הה' נק' גבורה וכאן נשלמים ה') "וכל אדום מורה דין".
^ 10 שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו ... שזה מורה שהוא רוכב על החמרית, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר." (גבורות השם - פרק כט)
^ 2 וזו לשון הבבלי במסכת יבמות (דף סב, ב): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה".
^ 3 וראה גם במסכת סנהדרין (דף פו, א), ובמסכת יבמות (דף סב, ב) ובמקומות נוספים.
^ 4 דברי "ספר הפליאה" הוקשו מאוד לרב החיד"א, והוא כתב בספרו "שם הגדולים" (חלק ספרים קונטרס אחרון מערכת ת אות ב, ב) שדברים אלו נכתבו על ידי תלמיד טועה, – "כי ביבמות דף ס"ב ע"ב מבואר שהיו תלמידיו ממש ואחר שמתו כ"ד אלף (תלמידים) היה העולם שמם עד ששנאה להם כמבואר שם...".
אולם המגיה לפרוש מחזור ויטרי הביא את דברי החיד"א וכתב שקשה לומר שדברי תלמיד טועה נכתבו בסגנון אחד גם ב"ספר הפליאה" וגם ב"פירוש למחזור ויטרי".
^ 5 ואמנם הרמב"ם קיבל מתחילה את דברי הירושלמי שר' שמעון נסמך על ידי ר' עקיבא כפשוטם, וכתב בהקדמתו למשנה (ד"ה הפרק החמישי), שר' שמעון בן יוחאי היה תלמיד מובהק של ר' עקיבא. אלא שאחר כך ביד החזקה חזר בו וכתב שר' שמעון קיבל רק מר' ישמעאל.
^ 6 ספר הכריתות, חלק רביעי, ימות עולם, שער א
^ 7 והרמב"ם אינו מונה את ר' יוסי ור' יהודה ור' נחמיה כתלמידי ר' עקיבא כבר בהקדמתו לפרוש המשניות!!
^ 8 וכמובא בספר תהילים (מה, ג-ד): "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱ-לֹהִים לְעוֹלָם: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:". וכפי שביאר שם רש"י: "חגור חרבך על ירך - להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך".
^ 9 וראה בפירוש הר"י דמן עכו לספר יצירה: " 'מצפון זהב יאתה' ...וזה שאמר 'ויתן לו מזהב שבא', הוא מדת הדין הטובה". וראה בספר הפליאה (ד"ה הה' נק' גבורה וכאן נשלמים ה') "וכל אדום מורה דין".
^ 10 שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו ... שזה מורה שהוא רוכב על החמרית, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר." (גבורות השם - פרק כט)

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

סוד המנורה וסוד החנוכיה

למה כולם נלחמים על ירושלים

איך נראית נקמה יהודית?

אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?

הקשבה בזמן של פילוג

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

מתי נכון לומר סליחות ?

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

מה המשמעות הנחת תפילין?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













