ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
עם ישראל עומד עכשיו בניסיון העקדה, ומתגלה גדולתו במעשים הירויים של מסירות נפש, היחלצות לעזרה להציל נפשות עד כלות הנפש ואחריה, התנדבות אין קץ של כל העם שלא ראינו כמותה.
שמענו דברי אמונה וגבורה מפי הורים שבניהם נפלו על קדוש השם, ושמענו הורים של שבויים המוכרים לנו, שאמרו שעם ישראל צריך להמשיך במערכה שהיא קיומית לנו "עד רדתה", בלא מו"מ עם המחבלים, ואולי ובזכות זה הבנים ישובו לגבולם.
התפרסם סיפור מרגש של אמא שבתה נפלה בשבי המחבלים בעזה, וכסגולה וזכות לפדיונה מהשבי הביאה ספר תורה לביתם והפרישה חלה, והתפללה לה' בבכי מכל הלב להחזרת בתה מן השבי, ודבריה נגעו בלב כולנו והיו מאד מרגשים, אבל מה שהפתיע שבתוך דבריה אמרה: "הקב"ה אני אוהבת אותך", איזו גדלות נפש להתבטא כך בשעת כאבה. והנה התרחש הנס ובתה השתחררה...
אברהם במחשבה ולדורות במעשה
מאיפה שאבו כל החיילים והאזרחים ההורים והמשפחות הכואבות כוחות למסירות נפש שכזאת?
חנה ושבעת בניה היו לסמל של מסירות נפש על קדושת השם, שבעת בניה נצטוו להשתחוות לפסל ומסרו נפשם על קדושת השם ונהרגו. כאשר הוציאו את הבן השביעי להריגה, (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד 454 :
"אמרה להם אמם בבקשה מכם שתתנו אותו לי ואנשקנו והלכה ונשקתו",
מסופר שאמרה לבנה לך לאברהם אבינו ותאמר לו אתה עקדת בן אחד ואני שבעה אתה במחשבה ואני במעשה.
האם היא התכוונה לומר שהיא מסרה את הנפש יותר מאברהם?
שמעתי על כך הסבר בשם הרב ש"ך זצ"ל שהאם התכוונה לומר לאברהם אבינו שאת הכוח למסור את נפש היא למדה ממנו, הוא המחשבה והיא במעשה. ואכן אי אפשר להסביר את התופעה של מסירות הנפש לדורותיה, ומה שאנו חווים היום אלא מכוחות הנטועים בנו בעמקי הנפש.
בסיום המדרש הנ"ל על חנה נאמר: "יצאה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה"
מה פשר הבת קול הזאת האם יש מקום לשמחה בשעת צרה כזאת שכל בניה נהרגים?
אולי אחרי מותה ראתה את בניה במקום גבוה בגן עדן, במקום קדושים שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם, אולם לאחר מה ששמעתי הורים שכולים מספידים את בניהם שנהרגו, יש שאמרו שהם מודים לקב"ה שהיה להם בן שהקריב עצמו להגנת העם והמולדת, שמעתי הד של אותה בת קול...
ניסיון העקדה בטול עצמי באמונה
רש"י אומר שהקב"ה בקש מאברהם לעמוד לו בניסיון זה של העקדה:
"קח נא - אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש:"
מדוע אין בראשונות ממש, האם הניסיון של אור כשדים לא היה ניסיון גדול של מסירות נפש?
נראה שניסיון העקדה הוא כל כך עוצמתי שאינו עומד בהשוואה לניסיון מסירות הנפש באור כשדים. שם באור כשדים אברהם מסר נפשו על אמונה בא-ל אחד מול כל הכופרים, ובזה קדש השם לעיני כל העולם, ובכך הראה לכל העולם את נחישותו באמונה בבורא עולם. אולם ניסיון העקדה דרש מאברהם לעשות מעשה לא הגיוני, הסותר את ההבטחה שקבל "כי ביצחק יקרה לך זרע", ומבטל את תכלית ייעודו להנחיל לדורות הבאים את אמונתו, ועוד להרוג את בנו אהובו, מעשה שנראה לא מוסרי, ונוגד את אמונתו, ומעורר ספק אם יתקדש שמו יתברך בכך? ואעפ"כ אברהם מבטל עצמו לדבר ה' ושומע בקולו. ורק לאחר מעשה התבררה כוונת הקב"ה שזה היה ניסיון בלבד "ולא עלתה על לבי".
האם אברהם הדחיק את אהבתו לבנו בשעת הליכתו לעקידה?
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:"
רש"י "את בנך - אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק."
האם אברהם אוהב את שני בניו יצחק וישמעאל בשווה, הלא ישמעאל גורש מביתו של אברהם, ואע"פ שחזר לאחר שחזר בתשובה, אבל קשה לומר שאהבת שניהם שווה, ואיך הוא אומר את "שניהם אני אוהב"? צריך לומר שאהבת אברהם את בניו לא ידעה גבולות, ולכן יש כאן אין סוף מול אין סוף ומבחינה זו אין ביניהם הבדל.
אבי אבי הנני בני
אנו מוצאים שאברהם משוחח עם בנו שיחת נפש שלא מצאנו כמותה עוד בתורה, ובכלל לא מצאנו עוד שיחה ביניהם כלל:
"וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:"
כבר עמדו על כך במדרש על החזרה של התורה על המילה אבי (בראשית רבה פרשה נו סימן ד:
"ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי, למה אבי אבי פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים".
נשים לב, התורה חוזרת על המילה אבי וגם חוזרת על המילה "ויאמר" "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי", ואין אנו שומעים מה הוא אומר! מלבד קריאה של אהבה "אבי"! הרבי מגור רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל אומר שיצחק רצה שאביו ימשיך לאהוב אותו ולא יזנח אהבתו גם כאשר הוא הולך לעקוד אותו ויעשה זאת מתוך רגש של אהבה אליו כאב. ויחד עם זה שמח לעשות רצון קונו.
אברהם עונה לו "הנני בני". כמה אהבה מונחת כאן במילה "בני", אנו מוצאים פעמים בתורה שאברהם אומר הנני, על במצוות השליחות לעקידה וכאן כלפי בנו. וזה בא ללמד שהאהבה של אברהם לקב"ה ולבנו שווים, אברהם אבינו לא בורח לא מאהבת ה' ולא מאהבת בנו, והם מתאחדים כאחד בסוד נעלם שהשכל אינו מבין אותו רק באמונה.
חז"ל אומרים שגם בזמן העקדה ממש היה רגש האהבה של אברהם לבנו פועם בכל לבו. במדרש בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה נו סימן ח:
"וישלח אברהם את ידו, הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו".
אהבת הבן ואהבת הבורא התאחדו והתחברו אצל אברהם בשורש אהבת הבורא שבאהבתו נתן לו את בנו, ואין סתירה בין השנים, בוכה ושמח כאחד.
שניהם יחדיו
"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:"
"וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:"
שלוש פעמים נאמר שאברהם ויצחק הלכו שניהם יחדיו, לפי שנודע ליצחק מפי אביו שאולי הוא יהיה הקרבן. ואחד אחרי שנודע לו שאפשר שהוא יהיה הקורבן, ואעפ"כ הלך יחדיו עם אביו ללא הבדל. ואחד לאחר שהם חזרו מן העקדה והלכו עם הנערים, וכאן החידוש שאחרי המעשה ההרואי הזה הם הולכים עם הנערים יחדיו ללא נדנוד של גאווה. (רבי מנדל מוורקה).
קיום עם ישראל אינו בדרך הטבע
ניסיון העקדה מלמד דבר נוסף, שכל מציאות קיומו של עם ישראל אינו בדרך הטבע. לידת יצחק היה נס גלוי "כל השומע יצחק לי". לאחר העקדה יצחק כביכול נולד מחדש בבחינת תחית המתים , לפני העקדה יצחק לא היה יכול להוליד ואחריה התאפשר הדבר ולכן מיד אחרי זה מוזכר לידתה של רבקה "וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה" זיווגו של יצחק, ואברהם נותן דעתו להשיאו אשה, וכך ברש"י :
"אחרי הדברים האלה ויגד וגו' - בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר אילו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו אחרי הדברים האלה הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה: ובתואל ילד את רבקה - כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה:"
בדמייך חיי
יעזור ה' ובזכות הקורבנות שמסרו נפשם על קדושת ה', ובזכות כל המתנדבים בעם לעזור ולסייע במסירות נפש, ובזכות תהאמונה שלנו בה' יתקיים בנו "בדמייך חיי", ונבואת זכריה (פ"ט יא – יב):
"גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ: שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ:"
האסירים שנמצאים בבור אין מים בו בין נחשים רוצחי אדם יצאו וישובו לביתם, וכל עם ישראל שמרגיש בצרה וצוקה בבור אין מים בו, אולם מאמינים בישועת ה' "אסירי תקוה" ישובו לבצרון לגאולה שלימה.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אנחנו קודש למענך
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
שופר
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הדלקה וכיבוי ביום טוב
איך ללמוד אמונה?
איך מכינים תה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
