פדיון שבויים של אברהם אבינו | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
לך לך

קטגוריה משנית

9 דק' קריאה

פדיון שבויים של אברהם אבינו
מה הייתה כוונת הפליט וארבעת המלכים בענין השבי של לוט
בראשית פרק יד פסוק יא – יג: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:
מיהו אותו פליט שמספר לאברהם כי נשבה בן אחיו ומה מטרתו ?
רש"י פסוק יג: "ויבא הפליט - [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה".
הפליט הזה מכיר את הנהגתו של אברהם אבינו, ומשוכנע שהוא יצא למלחמה להציל את לוט, וכמו כן הוא היה בטוח שאברהם ייהרג שם, שכן הוא היה מהנפילים שבארץ, ובכל זאת היה פליט שברח מן המערכה, ולפי מדרשו הפליט שרד גם את המבול, איזו עוצמה הייתה בו, ומי כמוהו מכיר את עוצמתם של ארבעת המלכים המנצחים, וידע שאברהם לא יוכל לנצחם. וכל כוונתו הייתה שיוכל לישא את שרה.
נראה כאלו מלחמת המלכים הייתה לשלוט על חמשת המלכים, אבל חז"ל מוצאים טעם נסתר למלחמה זו, וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מב סימן א:
"ויהי בימי אמרפל מלך שנער, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז) חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבא בלבם וגו', מעשה בר"א בן הורקנוס... מצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו, בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה:
חרב פתחו רשעים [וקשתותם תשברנה], זה אמרפל וחביריו, להפיל עני ואביון זה לוט, לטבוח ישרי דרך זה אברהם, חרבם תבוא בלבם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם ... ".
היינו שכוונת ארבע המלכים שבראשם אמרפל הוא נמרוד, הייתה בין השאר לקחת בשבי את לוט, ובזה לגרור את אברהם למלחמה להציל את לוט, וממילא ייהרג אברהם. נזכור שבראש ארבעת המלכים המנצחים עמד אמרפל הוא נמרוד שזרק את אברהם לכבשן האש וניצל ויצא בשלום, ועתה מצא הזדמנות נוספת להורגו.

האם ראוי הוא לוט שאברהם יסכן את עצמו ואת חניכיו להצילו?
קשה להבין מדוע חשוב לאברהם כל כך למסור את נפשו להציל את לוט, וזאת לאחר שעשה ריב עם אברהם, ולא נשמע להוראותיו בענין זהירות מגזל בשדות אחרים. לוט עשה זאת מתוך מחשבה שהוא ירש את אברהם והארץ היא שלו, בעוד שהקב"ה מבטיח את הארץ לזרעו של אברהם, וכך אמרו בבראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ה:
"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ".
עד שאברהם נאלץ לומר לו שהפרד ממנו, ולוט בחר בסדום רעים וחטאים לה' מאד, וזה מעיד על דרכו עד כמה היא נפרדת מאברהם. וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ז:
"ויסע לוט מקדם, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא בא-לוהו, ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב, ר"מ אומר אין לך בכרכים רע כסדום כשאדם רע קורין אותו סדומי, ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי, א"ר יוסי אין לך בכרכים יפה מסדום שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום ואלו היו החשובין שבהן, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד, רעים אלו לאלו, חטאים בגילוי עריות, לה' בעבודת כוכבים, מאד, בשפיכות דמים".

מדוע בכל זאת נכנס אברהם למערכה להציל את לוט?
נראה למנות כמה סיבות מדוע אברהם מסר נפשו להציל את לוט:
א. הכתוב אומר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו", לוט הוא בן אחיו אבל הכתוב מעיד שאברהם רואה אותו כאחיו, והוא כעצמו ובשרו וממילא "עור בעד עור וכל אשר לו יתן בעד נפשו", ומוכרח הוא להצילו בכל מחיר.
ב. אפשר שאברהם מרגיש מחויבות ללוט בן אחיו הרן שמסר נפשו על קדושת השם וקפץ לכבשן האש ונשרף.
ג. אברהם לקח חסות עליו להצילו, כמו שמצאנו, שהבטיח ללוט שיגן עליו, וכך ברש"י שם פרק יג פסוק ט:
"אם השמאל ואימנה - בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הוצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו':"
וכיון שאברהם הבטיח ללוט שיגן עליו, הוא מרגיש מחויבות כלפיו לקיים את הבטחתו, ולעשות הכל כדי להצילו במסירות נפש.
ד. עוד אפשר לומר שאברהם זכר ללוט את החסד שעשה עמו בירידתו למצרים שלא גילה ששרה אשתו של אברהם, וכך ברש"י (כט):
"ויזכור א-להים את אברהם - מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה (יב יט) אחותי היא, ולא גילה הדבר, שהיה חס עליו, לפיכך חס הקדוש ברוך הוא עליו:"
ה. אפשר שהיה כאן גם טעם נסתר, שאברהם ראה ברוח הקודש שמלוט תצא רות המואביה אמה של מלכות בית דוד ומלך המשיח, וכן נעמה העמונית שנשאית לרחבעם בן שלמה, ואת הניצוץ הקדוש הזה רצה להציל. ועל זה מסר את נפשו. מסירות נפש היא גילוי משיח, וכך הוציא מהכוח אל הפועל את ניצוץ המשיח. וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מא סימן ד:
"ללוט היה צאן ובקר ואהלים, רבי טוביה בר יצחק אמר שני אהלים רות המואביה ונעמה העמונית, דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו', רבי טוביה בר רבי יצחק אמר ב' אוהלים, רבי יוסי ברבי יצחק אמר שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, א"ר יצחק (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום".
ורמז לדבר בשם של לוט שיש בו שלוש משמעויות: א. לוט מלשון כיסוי. ב. לוט מלשון קללה. ג. לוט מלשון בושם טוב (נכות ולוט). לוט היה נראה כאברהם אבל זה היה כיסוי לקללה שבו, ומאידך היה בו ניצוץ של ריח טוב שיצא ממנו מלך המשיח.

מידת הביטחון של אברהם
הואיל ואברהם הרגיש עצמו מחויב להציל את לוט, לא יירא מסכנות והיה בטוח בה', וכך בבראשית רבה (וילנא) פרשה מג סימן א:
"וישמע אברם כי נשבה אחיו, (תהלים קיב) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו, משמועה רעה לא יירא, זה אברהם כי עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה, נכון לבו בטוח בה', ומצאת את לבבו נאמן לפניך, סמוך לבו לא יירא שנאמר (בראשית טו) אל תירא אברם, עד אשר יראה בצריו, ויחלק עליהם לילה".
ביטחון כזה בה' פועל ישועות ממתיק דינים ומחולל נסים, וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א:
תנו רבנן, מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, אמר: מובטח אני שאין זה בתוך ביתי. ועליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה'. אמר רבא: כל היכי דדרשת להאי קרא, מרישיה לסיפיה מדריש - מסיפיה לרישיה - מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש - משמועה רעה לא יירא מה טעם - נכון לבו בטח בה'. מסיפיה לרישיה מדריש: נכון לבו בטח בה' - משמועה רעה לא יירא.
רש"י : מסיפיה לרישיה מדריש - מי שנכון לבו בטוח ביי' - משמועה רעה לא יירא.
דרשת הפסוק מתחילתו לסופו אומרת שהבוטח אינו ירא משמועה רעה. ודרשת הפסוק מסופו לתחילתו אומרת שהשמועה הרעה הופכת לטובה. כמו שקרה גם לאברהם אבינו, בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב:
"הה"ד יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו (שם שם /ישעיהו מ"א/) ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר אברהם היה משליך עליהם עפר ונעשה חרבות, קש ונעשה חצים, וחרנה אמר יתן עפר אין כת' אלא כעפר הן היו משליכין חרבות על אברהם והן נעשות עפר, חיצים ונעשות קש."
נאמר שם פסוק יד:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
האם חניכיו הסכימו להסתכן במלחמה זו? לפי כמה דעות במדרש הם פחדו לצאת למלחמה, בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה מג סימן ב
"וירק את חניכיו, רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולים לעמוד בהם, רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קדוש שמו של מקום, אבא בר זבדא אמר בכלי זיין הוריקן היך מה דאת אמר (תהלים לה) והרק חנית וסגור לקראת רודפי, אמר רבי שמעון בן לקיש באבנים טובות ומרגליות הוריקן היך מה דאת אמר (תהלים סח) ואברותיה בירקרק חרוץ, רבי לוי אמר בפרשת שוטרים הוריקן, היך מד"א (דברים כ) מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, חניכיו, בעלי חניכתו שמם אברם כשמו, שמנה עשר ושלש מאות ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר י"ח וג' מאות".
פירוש נוסף בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א:
"וירק את חניכיו ילידי ביתו - רב אמר: שהוריקן בתורה".

נסכם את הדעות והפירושים:
א. הוריקו פניהם מרוב פחד המלחמה. ב. אברהם דבר בלהט ואמר להם שהוא מוכן למסור נפשו על קדוש השם, ופניו הוריקו בדברו. ג. פיתה אותה באבנים טובות וזהב שהיה ירקרק חרוץ (הוריקן בזהב). ד. הוריקן בלהט דבריו לאמר "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", ואכן כולם חזרו לביתם ונשאר אליעזר לבדו, ששמו בגמטריה שלוש מאות ושמונה עשרה. ה. שהוריקן בדברי תורה מחזקים לצאת למערכה. וממנו למדנו מסר חשוב שלפני שיוצאים למלחמה צריך חיזוק בדברי תורה.
כדי להבין את מה שעשה ביטחונו של אברהם לניצחון במלחמה, אפשר ללמוד ממה שקרה לנחום איש גם זו, מובא בתענית דף כא עמוד א (תרגום):
נחום איש גם זו, על שום מה כינוהו "איש גם זו"? משום שכל מאורע שהיה קורה לו, לטוב ולרע, אמר: גם זו לטובה. פעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: מי ילך בשליחותנו? כדאי שילך נחום איש גם זו, דמלומד ורגיל בניסין הוא. שלחו בידו מלוא הארגז של אבנים טובות ומרגליות. הלך, לן בדרך בבית מלון. בלילה, כאשר נחום נם את שנתו, קמו דיירי הבית, נטלו את הארגז, הוציאו את מה שהיה בתוכו ונטלו לעצמם, ומלאו את הארגז בעפר מחצר ביתם, והחזירוהו למקומו, כאילו לא אירע דבר. כאשר הגיע נחום לשם, לבית הקיסר, והגיש את התשורה לקיסר, פתחו המשרתים את הארגז, וראו שהוא מלא בעפר. רצה המלך בכעסו להרוג את כל היהודים. אמר: לועגים לי היהודים, ששולחים לי במתנה ארגז מלא עפר! אמר נחום בליבו: גם זו לטובה. בא אליהו הנביא, ונדמה למלך כאחד מהשרים. אמר ליה למלך: הרי אין זה מסתבר שהיהודים יעשו דבר כזה, שישלחו למלך עפר, ויכעיסוהו. אולי אין זה עפר פשוט, אלא מעפרו המיוחד של אברהם אביהם, שהשתמש בו במלחמת המלכים [כמסופר בספר בראשית פרק יד], שכאשר היה אברהם זורק עפר על אויביו - היה העפר הופך לחרבות, וכאשר היה זורק על אויביו קש - היה הופך לחיצים. דכתיב: "יתן כעפר חרבו, כקש נדף קשתו"! קיבל המלך את דבריו של אליהו, והחליט לנסות ולבדוק האם אכן עפר פלא הוא. היתה מדינה אחת, שלא היו יכולים חילותיו של הקיסר לכבשה. בדקו מאותו עפר, שזרקו ממנו על חיל אותה מדינה - וכך הצליחו לכבשה. נכנסו לבית גנזיו של המלך, ומלאו את ארגזו של נחום באבנים טובות ומרגליות, ושלחוהו למקומו בכבוד גדול. בדרך חזרה, שוב לן נחום באותו מלון. כאשר ראו בני הבית את הכבוד הגדול שעושים לנחום, אמרו ליה: מה הבאת איתך לבית הקיסר, שעשו לך כבוד גדול כזה? אמר להו: מה שנטלתי עימי מכאן - הבאתי לשם, לבית הקיסר. שמחו בני הבית, ואמרו בליבם: העפר שביתינו בנוי עליו - עפר פלאים הוא! כדאי להרוס את הבית, ולקחת את כל העפר שתחתיו לבית הקיסר! הרסו את ביתם, והביאו את העפר לבית המלך. אמרו ליה למלך: העפר שהובא לכאן קודם לכן - משלנו הוא, והנה הבאנו לך עוד מאותו עפר! בדקו עבדי המלך אם יש אמת בדבריהם, שגם עפר זה - עפר פלא הוא, ולא נמצא כדבריהם, והרגו את אותם בני בית.
מדוע זכה נחום איש גם זו לנס הגדול הזה שהעפר שהביא למלך הפך לחצים כמו העפר של אברהם אבינו? מדברי חז"ל נראה, מפני שבטח בה' ואמר גם זו לטובה. רואים את כוח הביטחון להביא לנסים גלויים, ונחום איש גם זו השתמש במידת הביטחון של אברהם אבינו ולכן זכה לנסים כמו אברהם אבינו.
תוספת הסבר בדברי הגמ' מפני מה זכה אברהם אבינו לנס הזה? ביאר הרה"ק רמ"י מאוסטרובצה זצ"ל בספר מאיר עיני חכמים מהדו"ת (פר' לך)
"הנה אברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר, שבא לבחינה כזו שביטל כל כוחות נפשו ומהותו לגמרי כעפר שלא היו נחשבים אצלו יותר מעפר, לזה נתן לו הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה שאפי' בעפר ממש, התלבשו כוחות הנפש, ושיהי' כסייף וגירי ללחום מלחמות, וכמו שיש פעולה וחוזק בידיו של אדם ללחום עם כלי מלחמה בשעת מלחמה, כן הי' באברהם, בשביל שהחזיק את ידיו וכל כחותיו לעפר, שילם לו השי"ת ממש שיהי' בעפרו כוחות הנפש ללחום כמו עם ידים ממש בלי שום הפרש ביניהם".
והנה נחום איש גם זו הוכיח את בטחונו בקב"ה, כך שהיה מסוגל לומר גם זו לטובה כשראה שהארגז שלו מלא עפר, ונפשו הייתה כעפר ללא כל התפעלות של פחד, ולכן זכה שהעפר שלו היה כעפר אברהם אבינו וחולל נסים.

סיכום
מכל זה למדנו מכאן על מסירות נפשו של אברהם להציל את שאר בשרו, למרות הפירוד ביניהם, ולמרות שלוט היה רחוק מלהיות צדיק, במסירות נפש למעלה מטעם ודעת וללא גבול, במלחמה שלכאורה לא היה לו כל סיכוי לנצח, וכל זאת מתוך ביטחון בקב"ה, ובזכות מסירות נפש זו זכה שהקב"ה היה בעזרו וניצח והציל את לוט. והתברר שבמסירות נפש זו הציל את הניצוץ של משיח הטמון בלוט, שממנו יצאה רות אמה של מלכות בית דוד ומלך המשיח.

לך לך