בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
מספרים, שפעם בא יהודי אל הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והראה לו שבכוונתו להדפיס את הפיוט הנשגב 'י-ה ריבון עולם', שחיבר רבי ישראל נג'ארה זצ"ל. ביקש הרב אליהו זצ"ל מהמדפיס, שיציין בצד הפיוט, שרבי ישראל נג'ארה היה רבה של העיר עזה, (והוא אף נקבר בה), כדי לפרסם בעם ישראל שהיה ישוב יהודי בעזה, והעיר היא חלק מארצנו הקדושה.
כל ארצנו קדושה היא, ובימים אלה, חשוב שנעסוק בקדושתה וחשיבותה של העיר (ורצועת) עזה, ובמיוחד שיש לדברים אלו קשר הדוק לפרשתנו.
מצאנו בפרשתנו, שיצחק אבינו הצטווה שלא לצאת מגבולות ארצנו הקדושה, ולפיכך הלך בדרכו של אבינו אברהם, והתגורר בגרר. גרר, לפי המחקרים, שוכנת ליד רצועת עזה, באיזור רעים. (איזור שלאחרונה הפך, לצערנו, למוכר מאוד). על איזור זה נאבקו האבות שוב ושוב עם הפלישתים, וכפי שמציינת פרשתנו שיצחק שב וחופר את הבארות אשר חפר אברהם אביו ויסתמום פלישתים, וכפי שמופיע שיצחק חפר שלוש בארות, ועל השניים הראשונות רבו עימו הפלישתים, ורק בשלישית הניחו לו.
אומר על כך הרד"ק שם "וכל הספורים האלה בחפירות הבארות וקריאת השמות להודיע, כי בארץ ישראל המוחזקת היה חופר בארות כרצונו ואין מוחה בידו... וכל זה היה להם לאות ולסימן מה שיעדם האל לתת הארץ לזרעם, אבל פלשתים אף על פי שהיא מארץ ישראל לא הוחזקה בידם לפיכך רבו עמהם על הגבול, וכל זה להודיעם שלא תהיה מוחזקת בידם כלה אף על פי שחלקוה לא הוחזקה בידם עד באחרונה לימות המשיח...".
כלומר, האבות הקדושים נאבקו על איזור זה מפני שהוא חלק מארץ ישראל, אך באה התורה ללמדנו שמאבק זה ימשך לאורך כל הדורות עד ימות המשיח.
וכאן יש דבר מדהים, המלמד על חשיבותה של רצועת עזה לכל כיבוש הארץ ובניין ירושלים. התורה מספרת שאברהם ויצחק כרתו ברית עם אבימלך מלך גרר.
ובספר דברים (ב, כג) מסופר "והעוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". אונקלוס מתרגם את המילה 'חצרים' – 'רפיח', כלומר העוים הם עם שישב לאורך כל הרצועה מרפיח ועד עזה.
רש"י שם מבאר את הסיבה שהתורה מספרת לנו את הפרט הזה, "עוים מפלישתים הם... ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם, והבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מידם". נמצאנו למדים, שבעקבות הברית בין אברהם לאבימלך מלך גגר, לא יכולנו לכבוש את כל הרצועה, כי זרעו של אבימלך ישב בה, עד שבאו כפתורים והשמידום, וביכולתנו לנחול את הרצועה.
יותר מזה, הרמב"ן שם מביא שעניין זה עיכב את כל כניסת ישראל לארץ בזמן יציאת מצריים, וזו הסיבה שמיד עם היציאה, לא נכנסנו לארץ דרך הרצועה, ככתוב "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא", ש"ישראל לא הורישו פלשתים עד שעבר זמן השבועה, שמתו שלשה דורות מן הפלשתים באותה הארץ של אבימלך, וכן אמרו במדרש (מכילתא ריש בשלח), "כי קרוב הוא", קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, עדיין נכדו קיים...".
יותר מזה, מהרד"ק על פי חז"ל (יהושע טו, סג) עולה, שבימי יהושע עם ישראל לא כבש את ירושלים, כי משפחה אחת מצאצאי אבימלך, ושמה יבוס, התגוררה בירושלים, מפני השבועה שנשבעו לאבימלך, עד שבימי דוד מת נכדו של אבימלך, והוא עלה וכבש את ירושלים.
נמצאנו למדים, ששחרור עזה הוא מפתח ומבוא לכיבוש ארצנו הקדושה כולה, ומתוך כך בעזרת ה' נזכה לשחרר את ירושלים בשלימות, ולבניין מקדשנו במהרה בימינו אמן!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il