- הלכה מחשבה ומוסר
- עין אי"ה - הרב משה גנץ
- שבת ומועדים
- עיונים בעניני חנוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(שבת כא:): "דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון".
הסכום הרגיל להיקף שלם הוא שבוע של שבעה ימים. אמנם התכלית של כל נשגב וקדושת שם ד' וחפצו הטוב בעולם, יגלה רק לזמן העתיד, שאליו פונות כל הקדושות. אמנם גם בזמן ההוה כח העתיד נגלה איך הוא הולך ובא, וזה יגלה ע"י גלגוליהם של ישראל הנפלאים, שלולא תכלית העתיד הנשגב אין פותר לחידת עולמים זאת. ע"כ השבת היא מורכבת עם היקף הזמן ההוה המתמיד, ורומז ליום שכולו שבת מנוחה וקדושה, להורות שבעצם הזמן ההוה רושם הזמן העתיד הוא כבר מוכן ומוחש. היונים אמנם בקשו לסמות אורו של עולם, החשיכו עיניהם של ישראל ומלאו את העולם פחזות והוללות, על יסוד העיקר של לקיחת ציור הזמן ההוה בלא שום תעודה בעתיד, עד שגרמו להשפיע על הכתות הרעות שיצאו מקרבנו לאמר אין עולם אלא אחד, ושעבורם תקנו במקדש לאמר "מן העולם עד העולם". כלומר, בשעה שהזמנים מתוקנים ועיני השכל בהירות, די באמירה אחת, "מן העולם", והעתיד כבר נשקף, אבל באשר האפילו אור האמת, ראוי להעמיד מפורש את התעודה של העתיד, אע"פ שהעינים הטרוטות אינן מכירות אותו מן ההוה, מ"מ דבר אלהינו יקום לעולם. וכבר אנו יודעים את תעודת העתיד ע"פ הנבואה, נחלתן של ישראל, והיא לנו מבוררת גם בעת החושך שלא יראה לעיני בשר באופן מוחש כח העתיד מתוך ההוה. כשם שדי באמירה אחת "מן העולם" לכלול כמו כן את העתיד בזמן הבהיר והמאיר, כן די בחנוכה של שבעה ימים, שכולל ההיקף הזמני ההוה שבתוכו כבר נכלל השבת, הרומז ומכין ליום שכולו שבת. אבל לעת הירידה שגרמו היונים ההוללים, שטשטשו את בהירת ההוה מלהציץ מתוכו את העתיד הנהדר, שאז יגלה אור ד' וכבודו בעולם, "והאלילים כליל יחלף", הי' דרוש לחזק את הצפיה העיקרית הישראלית, שלא תתקמץ גם היא בהוה כאותה של היונית חלילה, לעשות החנוכה שמנה ימים, כלומר יום אחד העודף על ההיקף הנהוג בהוה, להורות בפועל שכל מגמותינו יגלו ויצאו לפעלן רק בעתיד, שיצא הזמן בכללו מידי שפלותו, והעולם ירפא מעורונו ורעותיו הכלליות והפרטיות, שהוא מגמתן של ישראל ותעודת אורו של מקדש. ע"כ יומי דחנוכה תמניא אינון, כאומר מפורש "מן העולם עד העולם".
פסקה י'
(שבת כא:): "דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון".
ההשלמה הבאה בברכת ד' צריכה שתחול בין על הצרכים הרוחניים בין על הצרכים החומריים שהם נצרכים ומש(ת)משים לאמצעים נכונים לצרכים הרוחניים. ע"כ במקום תשועה כללית לעם כולו, צריך שיונח רושם על ההשלמה היוצאה מההצלחה הכללית לשתי החלוקות. ההספד הוא צער נפשי פונה לעומת הפסדים רוחניים, התענית הוא צער גופני מורה על חסרונות חומריים. בהרמתן של ישראל יתאימו שתי ההצלחות להיות משמשות לתכלית אחת של יחידו של עולם ב"ה, ההשלמות הרוחניות כולן עם כל הודן וההשלמות החומריות עם כל שבען. "השם גבולך שלום" - רוחני, "חלב חיטים ישביעך" - חומרי, דלא למספד בהון - מצד הרוחניות, ודלא להתענות בהון - מצד החומריות. להורות בא, שעמים רבים באה להם מפלתם דוקא מנצחונם, כאשר התמכרו לההצלחתם החומרית ויאבדו יתרונם האנושי. ע"כ תמיד צריכה עין ישראל להיות צופיה להעמיד המשקל של ההצלחה הרוחנית במקום ההצלחה החומרית, לבל יהיו אנשי רוח, אנשי קודש, צריכים להיות הולכים במר רוח והספד על הקדושה והמדות הטובות, יראת ד' ואהבתו, המתמוטטת חלילה לרגלי השביעה החומרית, כ"א דלא למספד, תהי' מצורפת עם דלא להתענאה.
עין אי"ה - הרב משה גנץ (62)
הרב משה גנץ
38 - למה החלקתי על בננה?
39 - חנוכה - מה שמעבר
40 - חכמה בגויים תאמין?!
טען עוד
נחשים בבור הגלות
עין איה שבת א פרק ב פסקה יד
הרב משה גנץ | י"ג סיון תשפד
הכרת הטוב או חסד טהור?
עין איה שבת א' פרק שני פסקה י"ח
הרב משה גנץ | י' שבט תשפ"ג
להיות קדוש להישאר נורמלי
עין איה שבת א' פרק א' פסקה ל"ד - ל"ו
הרב משה גנץ | י"ב אייר תשפ"ג
היחס לחומרות וההבדל בין א"י בבל
עין איה שבת, פרק ראשון, ב'-ג'
הרב משה גנץ | א' חשוון תשפ"ג
הרב משה גנץ
אדם טוב ומאושר
עין אי"ה שבת פרק א' פסקה ע"ו
ט"ו שבט תשפ"ד
"תורה דיליה"
עין אי"ה שבת א' פרק א' פסקה פ'- פ"א
כ"ח שבט תשפ"ד
נחשים בבור הגלות
עין איה שבת א פרק ב פסקה יד
י"ג סיון תשפד
רינה ותפילה כמקביל לאהבה ויראה
עין איה שבת, פרק ראשון, ד'
ח' חשוון תשפ"ג
מה הייעוד של תורת הבנים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מהו הסוד הגדול של רחל אימנו?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
סוד ההתחדשות של יצחק
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך המזוזה שומרת עלינו?