ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- קיום מצוות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל בת חנה
--------------
הרב אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א חבר בית הדין¬¬¬¬ הרבני בירושלים וראש הכולל בפסגות
יש לדעת, שבדרך כלל לא ראוי להחמיר יותר מהדין וגם כאשר ישנה מחלוקת בין הפוסקים, ישנם כללי פסיקה על פיהן נקבעים כללי ההלכה, וכך יש לנהוג. והלוואי שיקיים אדם את מצוות התורה כמו שהן לא יוסיף ולא יגרע. אכן, לפעמים אדם מרגיש שהוא רוצה לדקדק במצווה מסוימת יותר מאשר במצוות אחרות ולפי הנאמר בכמה ספרים, מראה הדבר שאותו אדם צריך לתקן את נפשו במצווה זו באופן מיוחד, ולכן ראוי באמת לדקדק באותה מצווה.
ברם, כל האמור לעיל הוא בדרך כלל, אולם יש אנשים שכל התנהגותם בחסידות (שהיא יותר מהדין בכל מהלך חייהם), בכל המצוות הם מדקדקים ביותר לעשות לפנים משורת הדין הן במצוות שבין אדם למקום והן במצוות שבין אדם לחברו, אינם מבזבזים זמנם לריק ותמיד עוסקים בעבודת ה' באמת, להם ראוי להחמיר ולהתרחק מכל דבר שיש בו נדנוד עבירה, או פגיעה באחר, וכד' .
לסיכום - צריך שהנהגת בן ישראל תהיה שווה בכל אישיותו, ולא שבדבר אחד יגלה חומרות יתרות, ויזלזל בדברים אחרים. וכל ההולך בתמימות עם הקב"ה, ינחו אותו מהשמים לנהוג כראוי לפי מצבו הרוחני הכללי. אמנם כדי לדעת מה הדין דורש מאיתנו, יש ללמוד תורה ולהקדיש חלק מהלימוד להלכה המעשית, כדי שיידע מה מותר ומה אסור, מה צריך לעשות וממה להימנע. וכל זמן שיש ספק אם הדבר אסור אין להקל בו עד שיידע הדין לאשורו.
--------------
הרב דוד גרינוולד שליט"א - רב המושב נחלים
וודאי שטוב להחמיר, שהרי כולנו נצטווינו על כך בתורה: "דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו" - שנהיה פרושים מן המותרות, "ועשית הישר והטוב" - עשה לפנים משורת הדין, וזו חובה היא. ו"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", ולא עשו לפנים משורת הדין. טעם הדבר - כיוון שבמלחמה חזיתית מול היצר הרע סיכויי הניצחון של האדם הם אפסיים, לכן מדריכה התורה את האדם להוסיף סייגים ולהימנע מהתנגשות זו, ועל כך אנו מתפללים "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון".
לא רק כשמדובר בעבירה, גם כשעומד האדם מול מעשה מצווה, אם יש בו יראת שמים לעיתים הוא חרד שמא לא יעלה בידו לקיים את המצווה בשלמותה, והוא מחמיר על עצמו כדי שהמצווה לא תהיה חסרה. ואם הוא בעל דרגה גבוהה יותר באהבת ה', אף אם הוא בטוח שלא יחסר שום דבר במעשה המצווה, חפץ הוא להוסיף משלו דקדוקים לעיטור מעשה המצווה - לעשות נחת רוח ליוצרו, ויאמר כיוון שכבר מצאתי שחפץ ה' נוטה לזה, ארחיב אותו בכל הצדדים שאוכל לדון שרצונו יתברך חפץ בו.
ואולם מצאנו מצד שני, שהתורה קוראת לנזיר - חוטא, וגם המשנה קוראת לנודר - רשע. כלומר, יש ואדם יהיה לרשע דווקא בשל נדרו. מכאן עלינו להסיק, שכשם שהחומרה יכולה לתקן כך יכולה היא לקלקל. ואכן סכנות רבות בהחמרות: א. עלול יצר הרע להשתמש בחומרה כתחבולה להשֹביע את האדם בדקדוקי מצווה אחת, כדי להכשילו בעבירות רבות, לכן מהנכון להחמיר רק בעניינים עיקריים. ב. ישנו חשש שהמחמיר יביט על האחרים כעל מזלזלים במצווה. ג. מי שקופץ להתחסד במידה שאינה הולמת אותו, גורם לעצמו ערבוביא בדעותיו והליכות חייו. ד. אין לאדם להעמיס על עצמו למעלה מכוחותיו. ה. חומרה המקשה על אחרים, למשל - המחמיר שלא לסמוך על עירוב עירוני מהודר, כשאשתו נושאת בעול לבדה. וכן המתנזר מפירות שביעית אף אם החקלאי החמיר בכל ההידורים. ו. המחמיר ומבקש לכפות את חומרותיו על אחרים, אין ערך לדבר, ובודאי אם התוצאה תהיה מחלוקת. ז. חומרות שמניעיהן פסולים כגון יהירות, כבוד ועוד. לכן למסקנה, צריך האדם לאמוד את עצמו בכל פעם, אם אכן הגיע באמת למידה זו של החמרה.
-------------
הרב אהרון אייזנטל שליט"א - רב הישוב חיספין
א . הרמח"ל קובע, שיש להבדיל בין דין לחומרה. דין חייב כל אדם לשומרו בכל דקדוקיו, ואילו חומרה נתבעת רק ממי שהוא חסיד, והוא למעלה ממדרגת הצדיק המקיים את כל המצוות כהלכתן (מסילת ישרים י"ג). השאיפה להחמיר אינה סתם נטיה בנפש, אלא היא נובעת מדרגה רוחנית גבוהה, מאהבה אמיתית לה' יתברך ורצון "לעשות נחת רוח ליוצרו". הרמח"ל ממשיל זאת לאנשים שאוהבים זה את זה, שדי בגילוי מועט של רצון מצד הנאהב, על מנת שהאוהב יעשה גם מה שלא נאמר לו בפירוש (שם, י"ח). (מגדיר את המושג "חומרה" - "לחוש אפילו על דברי יחיד במחלוקות, אם טעמו נראה, אפילו שאין הלכה כמותו, ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו. ולהחמיר בספיקות, אפילו במקום שאפשר להקל בהם" הרמ"חל מסילת ישרים, י"ד).
ב . לעיתים, חייב גם מי שאינו חסיד לעשות לפנים משורת הדין, וזאת כשיש חשש לחילול השם אם לא יחמיר על עצמו. המדד לכך הוא ציפיות הציבור וכדברי הרמב"ם (יסודי התורה ה' י"א) "הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". ודבר זה אין בו גדרים קבועים, אלא תלוי בנסיבות המקרה והאנשים המעורבים בו.
ג. עוד עולה מדברי רבותינו, שיש הבדל בין חומרה בצנעה, לחומרה בפרהסיה. שבזה יש לחשוש ליוהרה, שמא עושה כן על מנת שיחשיבוהו לחסיד (ברכות י"ז:), ולפיכך הוסיף רש"י (שם) שאם הוחזק כחסיד, מותר לו לנהוג בחסידות.
ד . וכן יש להיזהר כשהחומרה שנוהג בעצמו עלולה לפגוע באחרים, כגון כשמתארח אצל שומר מצוות המקפיד על כשרות, אך לא ברור אם המזון כשר למהדרין ואם יברר את טיב הכשרות עלול המארח להיפגע (יביע אומר ח"ה יו"ד, סי' ג, לעניין בשר חלק). וגם דבר זה תלוי בנסיבות.
ה. כל זה לעניין חומרה שמקבל אדם על עצמו, אך לעניין הוראה כללית לציבור יש להיצמד לעיקר הדין, וכפי שכתב מרן הרב זצ"ל (אורח משפט, עמ' קכג): "ועיקר הנטיה לחומרות יתירות, במה שיש דרך סלולה עפ"י דרכי התורה להקל, אין זה מילתא דחסידותא כלל... ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם... היה שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל, ביחוד בדברים שאין היסוד חזק על זה בדברי חז"ל בתלמודים". ודברים אלו משתנים לפי הזמן והמקום, ומסורים לפוסקים מובהקים.
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
