ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
שיקולים מוסרים
התורה קובעת שאכן יש עקרונות מוסריים למלחמה. מותר לצאת למלחמת רשות רק באישור של הסנהדרין, שתבחן אם אכן מלחמה זו היא מוצדקת (עמ' 82-81). לא יעלה על הדעת שהאיסורים החמורים של גזל ורצח יהיו מותרים לציבור באופן קטגורי. גם מלחמת מצווה נתונה להגבלות, כל אחת בתנאים המיוחדים לה: חובת הקריאה לשלום (רמב"ם הלכות מלכים ו, א), החובה להשאיר רוח רביעית פתוחה במצור (שם, ז) והאיסור להשחית עצי פרי (שם, ח). לכך מצטרפות הלכות קדושת המחנה (שם, יד-טו), שבאות לרסן את החיה שבאדם, שלא תתפרץ גם בסערת הקרב (עמ' 118-116). בכך מדגישה לנו התורה שהמלחמה איננה מפקיעה את הגבולות המוסריים, אלא שיש להגדיר אותם. הקושי בהכרעה מוסרית ברורה עולה ממצוקתו של יעקב אבינו, שאותה מבטא רש"י (בראשית לב, ח): "ויירא – שמא ייהרג, ויצר לו – שמא יהרוג אחרים" (עמ' 104-102).
האחריות לשמירה על גבולות מוסריים מחייבת קור רוח. לכן, אף שהנקמה היא רגש חיובי ביסודו, המבטא את המחויבות לצדק ולתיקון עולם, יש לממש אותה לשם שמיים, בתוך עקרונות משפטיים מוצקים (עמ' 144-139). עיקרון זה עולה מפסוקים רבים בתנ"ך, וביניהם מה שנאמר (תהילים קמט, ז-ט): "רוממות א־ל בגרונם... לעשות נקמה בגויים... לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו, הללויה". מן הסיבה הזאת, אף אם יש מקום לדון במה שעשו שמעון ולוי בשכם, יעקב מבקר בחריפות את חמימות המוח שלהם, שאינה מאפשרת שיקול דעת מוסרי ומעשי ראוי, ואומר (בראשית מט, י): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (עמ' 104).
בין יחיד לציבור
מה שמגדיר 'מלחמה' הוא אופייה הציבורי (עמ' 73-71). אירוע שמתרחש בין יחידים יכול להיות תגרה, חבלה, שוד או רצח, וההגדרות ההלכתיות הנוגעות להתנהלות בתוכו הן: עשיית דין לעצמו, הגנה עצמית ודין 'רודף', וכן דין "ייהרג ואל יעבור", דין "לא תעמוד על דם רעך" והאיסור על סיכון עצמי מופרז. מלחמה היא שונה לחלוטין. כאן לא עומדים יחידים מול יחידים אלא ציבור מול ציבור. כשם שגופו של היחיד מורכב מאיברים ומתאים, כך האורגן הלאומי מורכב ממשפחות ומיחידים. במאבק בין יחידים אין משמעות לשאלה איזה איבר בגופו של התוקף מבצע את התקיפה ואיזה איבר בגופו של הנתקף הוא זה שנפגע. יד שמאל לא יכולה לטעון שהיא "חפה מפשע" ורק יד ימין היא הפושעת, ולכן מותר לנתקף לפגוע רק באגרוף המונף לעברו. זכותו המלאה של המותקף לפגוע בכל מקום נדרש בגופו של התוקף כדי להדוף את הסכנה המאיימת עליו. כך גם במלחמה, שבה עומד גוף ציבורי אחד מול גוף ציבורי אחר. אין צורך לשאול אם פלוני או אלמוני משתתף במלחמה באופן פעיל, אם הוא "חף מפשע" או "מחפה על פשע". כל אחד שותף במלחמה מעצם היותו בן העם שנלחם בנו (עמ' 105). כך גם נדרש כל חייל לראות את עצמו ואת חבריו חלק בלתי נפרד מן האורגן הלאומי עד כדי מסירות נפש למען הניצחון, ואף להצלה של חייל אחר (עמ' 126-123).
האם כל זה מתיר הרג ללא כל אבחנה? פגיעה בלוחמי האויב נדרשת למען הניצחון. אם אגב כך נפגעים גם אזרחים, דמם בראשו של האויב. בדרך כלל, פגיעה באזרחים אינה נדרשת לשם כך, וכל פגיעה החורגת מן המידה הנדרשת, אסורה (עמ' 106). ההיתר להרוג במלחמה הוא בבחינת "דחויה" ולא בבחינת "הותרה" (עמ' 95). מן הסיבה הזאת קרא שאול לקינים להתרחק משדה הקרב, כדי שלא ייפגעו במלחמה נגד עמלק (עמ' 94). לעיתים נדרשות פעולות חריפות ביותר, ולא רק לניצחון בטווח המיידי, אלא גם להבטחת התוצאות לטווח הארוך (עמ' 107). וכך כותב הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א סי' פט): "אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא יילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא, היה מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות...". ומצד שני, נאמר על מלחמתו של אמציה מלך יהודה באדום (דברי הימים ב' כה, יב): "ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע, וישליכום מראש הסלע וכולם נבקעו". שני הפסוקים הבאים שם מספרים על ההשחתה המוסרית של החיילים, שלא איחרה לבוא. על מעשה זה נאמר בחריפות במדרש איכה (פתיחתא, יד): "באותה שעה אמר הקב"ה, מה אלו עושין כאן? יגלו. כיוון שחטאו – גלו...". פגיעה נחוצה היא מצווה. התעללות לשמה – אסורה.
ממלכתיות
אופייה הציבורי של המלחמה מחייב לראות את הגוף הלאומי, לא כמקבץ של תאים יחידים, אלא כגוף שיש לו ראש. על כן, ההיתר לפגוע באויב שלא על פי דיני 'רודף' מוגבל להיותם של החיילים שליחי ציבור המיוצג על ידי המנהיגות שלו. לכן כאשר יחיד פועל על דעת עצמו בלי סמכות ציבורית, לא חלים עליו ההיתרים המקובלים במלחמה (עמ' 154-152), והבסיס המוסרי נשמט מתחת לרגליו (עמ' 94). מה שמותר לחייל יכול להיחשב למי שפועל על דעת עצמו כמעשה רצח. ישנם גם מצבים שבהם פריקת עולה של המסגרת הציבורית מסכנת את העם כולו, ולכן כותב הנצי"ב (העמק שאלה סי' קמב) שיש עונש חמור למי שנוהג כך. ציבור הוא קבוצה מאורגנת ולא אספסוף חמוש (עמ' 170-167).
הדבר נוגע גם לדיני גזל. מעיקר הדין, כל הרכוש הפרטי שנותר בשטח שנכבש במלחמה הוא הפקר, ומותר לקחת אותו (דברים כ, יד). גם זה נובע מאופייה הציבורי של המלחמה. אולם פקודות הצבא אוסרות על הביזה, והדבר מעלה את השאלה אם מי שלוקח מן השלל בכל זאת עובר רק עבירת משמעת, גזל מן הגוי או גזל מן המדינה. על כל פנים, הדבר אסור גם אם יש בו ספקות שלא הוכרעו (עמ' 163-160).
שאלת החטופים
גם בשאלת החטופים יש לדון מנקודת המבט של המלחמה כמושג ציבורי. כאשר מדובר באירוע פלילי, הלכה ידועה היא ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). ההלכה מעדיפה את הדאגה לאלמונים רבים על פני מצוקתם של יחידים ידועים ואת האחריות לעתיד על פני מצוקת ההווה. עם זאת, כאשר מדובר בשליחי ציבור (וגם המתיישבים בעוטף עזה הם שליחי ציבור), יש למדינה אחריות יתרה כלפיהם, שאף אותה יש להביא בחשבון, גם אם פדיונם מן השבי כרוך במחיר יקר. אולם כאשר מדובר במלחמה, השיקולים הם רחבים יותר: מה יתרום יותר לניצחון במערכה לטווח ארוך? ידיעתם של החיילים והמתיישבים שהמדינה ערבה לגורלם בכל תנאי, או הימנעות מכניעה לתכתיבי המחבלים? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה, אולם הניסוח הזה של הדילמה נותן בידיהם של מקבלי ההחלטות קווים ברורים וסולם ערכים מוצק.
משמעותה של המלחמה
מלחמות ישראל אינן מלחמות קיום בלבד, וודאי שלא רק על שטחים ומשאבים. מדינת ישראל, גם אם אינה מכירה בכך, לא מייצגת רק את אזרחיה, אלא את עם ישראל לדורותיו, את אמונת ישראל ואת א־לוהי ישראל (עמ' 27-15). לא ניתן להתעלם מן הממד הדתי של מלחמות ישראל ב־76 השנים האחרונות, ובפרט מלחמת שמחת תורה, שבה הותקפנו על ידי ארגון מוסלמי קיצוני. מלחמה זו היא בין המוסר היהודי לבין הרצחנות של האסלאם (עמ' 31-28), ותכליתה הסופית היא קידוש שם שמיים ותיקון עולם במלכות ש־די.
מתוך כך נאמץ את קריאתו של דוד (שמואל ב' כב, לח-מט): "ארדפה אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם... חי ה' וברוך צורי, וירום א־לוהי צור ישעי. הא־ל הנותן נקמות לי... מאיש חמסים תצילני".
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש המחלקה לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
האם מותר לפנות למקובלים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
למה הכל אסור בתשעה באב?!
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך נראית נקמה יהודית?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
