ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
שיקולים מוסרים
התורה קובעת שאכן יש עקרונות מוסריים למלחמה. מותר לצאת למלחמת רשות רק באישור של הסנהדרין, שתבחן אם אכן מלחמה זו היא מוצדקת (עמ' 82-81). לא יעלה על הדעת שהאיסורים החמורים של גזל ורצח יהיו מותרים לציבור באופן קטגורי. גם מלחמת מצווה נתונה להגבלות, כל אחת בתנאים המיוחדים לה: חובת הקריאה לשלום (רמב"ם הלכות מלכים ו, א), החובה להשאיר רוח רביעית פתוחה במצור (שם, ז) והאיסור להשחית עצי פרי (שם, ח). לכך מצטרפות הלכות קדושת המחנה (שם, יד-טו), שבאות לרסן את החיה שבאדם, שלא תתפרץ גם בסערת הקרב (עמ' 118-116). בכך מדגישה לנו התורה שהמלחמה איננה מפקיעה את הגבולות המוסריים, אלא שיש להגדיר אותם. הקושי בהכרעה מוסרית ברורה עולה ממצוקתו של יעקב אבינו, שאותה מבטא רש"י (בראשית לב, ח): "ויירא – שמא ייהרג, ויצר לו – שמא יהרוג אחרים" (עמ' 104-102).
האחריות לשמירה על גבולות מוסריים מחייבת קור רוח. לכן, אף שהנקמה היא רגש חיובי ביסודו, המבטא את המחויבות לצדק ולתיקון עולם, יש לממש אותה לשם שמיים, בתוך עקרונות משפטיים מוצקים (עמ' 144-139). עיקרון זה עולה מפסוקים רבים בתנ"ך, וביניהם מה שנאמר (תהילים קמט, ז-ט): "רוממות א־ל בגרונם... לעשות נקמה בגויים... לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו, הללויה". מן הסיבה הזאת, אף אם יש מקום לדון במה שעשו שמעון ולוי בשכם, יעקב מבקר בחריפות את חמימות המוח שלהם, שאינה מאפשרת שיקול דעת מוסרי ומעשי ראוי, ואומר (בראשית מט, י): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" (עמ' 104).
בין יחיד לציבור
מה שמגדיר 'מלחמה' הוא אופייה הציבורי (עמ' 73-71). אירוע שמתרחש בין יחידים יכול להיות תגרה, חבלה, שוד או רצח, וההגדרות ההלכתיות הנוגעות להתנהלות בתוכו הן: עשיית דין לעצמו, הגנה עצמית ודין 'רודף', וכן דין "ייהרג ואל יעבור", דין "לא תעמוד על דם רעך" והאיסור על סיכון עצמי מופרז. מלחמה היא שונה לחלוטין. כאן לא עומדים יחידים מול יחידים אלא ציבור מול ציבור. כשם שגופו של היחיד מורכב מאיברים ומתאים, כך האורגן הלאומי מורכב ממשפחות ומיחידים. במאבק בין יחידים אין משמעות לשאלה איזה איבר בגופו של התוקף מבצע את התקיפה ואיזה איבר בגופו של הנתקף הוא זה שנפגע. יד שמאל לא יכולה לטעון שהיא "חפה מפשע" ורק יד ימין היא הפושעת, ולכן מותר לנתקף לפגוע רק באגרוף המונף לעברו. זכותו המלאה של המותקף לפגוע בכל מקום נדרש בגופו של התוקף כדי להדוף את הסכנה המאיימת עליו. כך גם במלחמה, שבה עומד גוף ציבורי אחד מול גוף ציבורי אחר. אין צורך לשאול אם פלוני או אלמוני משתתף במלחמה באופן פעיל, אם הוא "חף מפשע" או "מחפה על פשע". כל אחד שותף במלחמה מעצם היותו בן העם שנלחם בנו (עמ' 105). כך גם נדרש כל חייל לראות את עצמו ואת חבריו חלק בלתי נפרד מן האורגן הלאומי עד כדי מסירות נפש למען הניצחון, ואף להצלה של חייל אחר (עמ' 126-123).
האם כל זה מתיר הרג ללא כל אבחנה? פגיעה בלוחמי האויב נדרשת למען הניצחון. אם אגב כך נפגעים גם אזרחים, דמם בראשו של האויב. בדרך כלל, פגיעה באזרחים אינה נדרשת לשם כך, וכל פגיעה החורגת מן המידה הנדרשת, אסורה (עמ' 106). ההיתר להרוג במלחמה הוא בבחינת "דחויה" ולא בבחינת "הותרה" (עמ' 95). מן הסיבה הזאת קרא שאול לקינים להתרחק משדה הקרב, כדי שלא ייפגעו במלחמה נגד עמלק (עמ' 94). לעיתים נדרשות פעולות חריפות ביותר, ולא רק לניצחון בטווח המיידי, אלא גם להבטחת התוצאות לטווח הארוך (עמ' 107). וכך כותב הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א סי' פט): "אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא יילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא, היה מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות...". ומצד שני, נאמר על מלחמתו של אמציה מלך יהודה באדום (דברי הימים ב' כה, יב): "ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע, וישליכום מראש הסלע וכולם נבקעו". שני הפסוקים הבאים שם מספרים על ההשחתה המוסרית של החיילים, שלא איחרה לבוא. על מעשה זה נאמר בחריפות במדרש איכה (פתיחתא, יד): "באותה שעה אמר הקב"ה, מה אלו עושין כאן? יגלו. כיוון שחטאו – גלו...". פגיעה נחוצה היא מצווה. התעללות לשמה – אסורה.
ממלכתיות
אופייה הציבורי של המלחמה מחייב לראות את הגוף הלאומי, לא כמקבץ של תאים יחידים, אלא כגוף שיש לו ראש. על כן, ההיתר לפגוע באויב שלא על פי דיני 'רודף' מוגבל להיותם של החיילים שליחי ציבור המיוצג על ידי המנהיגות שלו. לכן כאשר יחיד פועל על דעת עצמו בלי סמכות ציבורית, לא חלים עליו ההיתרים המקובלים במלחמה (עמ' 154-152), והבסיס המוסרי נשמט מתחת לרגליו (עמ' 94). מה שמותר לחייל יכול להיחשב למי שפועל על דעת עצמו כמעשה רצח. ישנם גם מצבים שבהם פריקת עולה של המסגרת הציבורית מסכנת את העם כולו, ולכן כותב הנצי"ב (העמק שאלה סי' קמב) שיש עונש חמור למי שנוהג כך. ציבור הוא קבוצה מאורגנת ולא אספסוף חמוש (עמ' 170-167).
הדבר נוגע גם לדיני גזל. מעיקר הדין, כל הרכוש הפרטי שנותר בשטח שנכבש במלחמה הוא הפקר, ומותר לקחת אותו (דברים כ, יד). גם זה נובע מאופייה הציבורי של המלחמה. אולם פקודות הצבא אוסרות על הביזה, והדבר מעלה את השאלה אם מי שלוקח מן השלל בכל זאת עובר רק עבירת משמעת, גזל מן הגוי או גזל מן המדינה. על כל פנים, הדבר אסור גם אם יש בו ספקות שלא הוכרעו (עמ' 163-160).
שאלת החטופים
גם בשאלת החטופים יש לדון מנקודת המבט של המלחמה כמושג ציבורי. כאשר מדובר באירוע פלילי, הלכה ידועה היא ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). ההלכה מעדיפה את הדאגה לאלמונים רבים על פני מצוקתם של יחידים ידועים ואת האחריות לעתיד על פני מצוקת ההווה. עם זאת, כאשר מדובר בשליחי ציבור (וגם המתיישבים בעוטף עזה הם שליחי ציבור), יש למדינה אחריות יתרה כלפיהם, שאף אותה יש להביא בחשבון, גם אם פדיונם מן השבי כרוך במחיר יקר. אולם כאשר מדובר במלחמה, השיקולים הם רחבים יותר: מה יתרום יותר לניצחון במערכה לטווח ארוך? ידיעתם של החיילים והמתיישבים שהמדינה ערבה לגורלם בכל תנאי, או הימנעות מכניעה לתכתיבי המחבלים? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה, אולם הניסוח הזה של הדילמה נותן בידיהם של מקבלי ההחלטות קווים ברורים וסולם ערכים מוצק.
משמעותה של המלחמה
מלחמות ישראל אינן מלחמות קיום בלבד, וודאי שלא רק על שטחים ומשאבים. מדינת ישראל, גם אם אינה מכירה בכך, לא מייצגת רק את אזרחיה, אלא את עם ישראל לדורותיו, את אמונת ישראל ואת א־לוהי ישראל (עמ' 27-15). לא ניתן להתעלם מן הממד הדתי של מלחמות ישראל ב־76 השנים האחרונות, ובפרט מלחמת שמחת תורה, שבה הותקפנו על ידי ארגון מוסלמי קיצוני. מלחמה זו היא בין המוסר היהודי לבין הרצחנות של האסלאם (עמ' 31-28), ותכליתה הסופית היא קידוש שם שמיים ותיקון עולם במלכות ש־די.
מתוך כך נאמץ את קריאתו של דוד (שמואל ב' כב, לח-מט): "ארדפה אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם... חי ה' וברוך צורי, וירום א־לוהי צור ישעי. הא־ל הנותן נקמות לי... מאיש חמסים תצילני".
הכותב הוא רב היישוב עטרת ועומד בראש המחלקה לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
