האמונה בקץ | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויחי

קטגוריה משנית

9 דק' קריאה

גילוי הקץ מבטל את השעבוד
בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק א – ב:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם: רש"י: ואגידה לכם - בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:
מדוע יעקב אבינו בקש לגלות את הקץ?
בודאי כדי לחזק את לבם להאמין בגאולה, נראה שגילוי הקץ אינו רק גילוי תאריך הגאולה, אלא גילוי האמונה בגאולה שבא תבוא, והיא גורמת לכך שגם בגלות יחיו בתודעה שהקב"ה לא עזב אותם, וע"י כך יוכלו לעמוד בכל המצבים הקשים שהגלות תזמן להם.
וכך מפרש שפת אמת את שני תירוצי רש"י למה פרשה זו סתומה:
רש"י "ויחי יעקב - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:"
שפת אמת 1 מחבר את שני התירוצים של רש"י, ואומר שכל עוד יעקב היה חי הקץ לא נסתם, וממילא לא הרגישו את השעבוד, כי האמונה בקץ מחייבת שהקב"ה עמנו בגלות בכל המצבים ולא עזבנו, ואז אפשר לחוות את קץ הגאולה גם בגלות, ואת זה בקש יעקב לגלות לנו ונשאר סתום.
לפי זה מיושבת קושיא נוספת, חז"ל אומרים שכל עוד לא מתו כל בני יעקב לא התחילו לשעבדם? צריך לומר שכל עוד יעקב חי לא נסתם הקץ גמרי, וכיון שמת ונסתם הקץ התחיל השעבוד מבחינה רוחנית.

למה התכסה הקץ מיעקב?
נראה לומר, שהקץ התכסה מיעקב אבינו כאשר ראה ברוח הקודש מה שבני ישראל יעברו עד הקץ, איך ישתעבדו בהם המצרים בעבודת פרך, ואת הבנים ישליכו ליאור, וקשה מזה היה לו לראות את הירידה רוחנית של העם במשך הדורות כפי שנאמר בספר יחזקאל שהיו עובדי עבודה זרה ולא רצו להיגאל, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" (מפרש אור החיים הק') "מקוצר רוחניות", והדבר הזה העציב את רוחו של יעקב, ונסתלקה ממנו רוח הקודש, ועלה בלבו החשש שמא במצב כזה לא יהיו ראויים לגאולה?!
וראיה לכך, שכך קרה ליעקב כשרצה לברך את בני יוסף נאמר בראשית (פרשת ויחי) פרק מח פסוק ח - ט
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱ-לֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:" רש"י : "וירא ישראל את בני יוסף - בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה: ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה: בזה - [הראה לו] שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקדש:"
לפי רש"י נסתלקה מיעקב שכינה מהצער שהיה לו לראות את תולדות בני יוסף שאינם ראויים לברכה. וכשיוסף הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, שבה רוחו ואמר "קחם נא אלי ואברכם", וצריך להבין מה השיב את רוחו, למרות הרשעים שעמדו מבניו של יוסף? נראה שראה בשטר האירוסין שהשורש שלהם הוא קדוש, וממילא "לא ידח ממנו נידח" ובוודאי יצאו מהם בעלי תשובה שיהיו ראויים לגאולה.
וכן כאן כשיעקב רצה לברך את בניו, נזכר במחלוקת שהייתה ביניהם ולאיזה תוצאות קשות של חטא היא הביאה אותם, וחשש שמא שורשי המחלוקת עדין קיימים אצלם איך יגאלו, ובגלל זה נסתם הקץ ממנו.

יעקב מזהיר את בניו מפני המחלוקת
ולכן אנו מוצאים שלפי חז"ל יעקב כאן מזהיר את בניו על המחלוקת, כפי המדרש הבא בראשית רבה פרשה צח סימן ב:
"ויאמר האספו וגו', האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס, האספו מעשרת השבטים והקבצו לשבט יהודה ובנימין צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד, ר' אחא אמר הטהרו , היך מה דאת אמר (נחמיה יב) ויאספו וגו' ויטהרו את הלשכות, ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת, הה"ד (יחזקאל לז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו' לבני ישראל וגו', חבירו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'."
יעקב קורא להם "שמעו" וחוזר ואמר "שמעו" דרישה לשמיעה פנימית שתעורר אותם לאחדות. יש בלשון "שמע" להאסף ולהתחבר ביחד. כמו "וישמע שאול את העם" שאסף אותם אליו. האספו היינו הטהרו, בדרך רמז "אסיפתן זו היא טהרתן" 2 .
וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א:
"דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
יעקב אבינו חשב שהסיבה לכך שנסתלקה ממנו שכינה היא בגלל שאינם ראויים לגאולה, וכשהם אומרים לו "כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד" הם לא רק מייחדים את ה' אלא אומרים שאין בינינו מחלוקת, כי מחלוקת בעם ישראל כמורה ככפירה ביחוד ה', "לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר".
וזו הסיבה "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים", ומה הם הדברים האחרים? יעקב מוכיח את שלושת השבטים הראשונים ראובן שמעון ולוי, ומזהירם על המחלוקת. וכשמגיע ליהודה יעקב חוזר לברך את בניו, ואפשר שכאן הבנים העמידו את יעקב על דעתם שהם מאוחדים, ואז חזר ונתגלה לו הקץ ומכאן והילך הוא מברך את בניו.

"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" מתי בקול רם ומתי בלחש?
"באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". והנה אנו לדורות לא אומרים בקריאת שמע בקול רם בשכמל"ו ומסבירה הגמ' הנ"ל:
"אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו (בשכמל"ו) - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (מאכל טעים), אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי".
בת המלך היא כנסת ישראל שרוצה לטעום את טעם הגאולה, אולם אינה יכולה לדבר על כך בגלוי כיון שעדין לא הגיע זמנה, ולכן היא מזכירה את האמירה הגאולית "ברוך שם כבוד מלכותו" בחשאי, וזו הסיבה שאנו אומרים בזמן הזה בלחש "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
אולם בזמן שבני יעקב אמרו שמע ישראל ויחדו את ה' ויחדו עצמם כאחים יחדיו הייתה זו שעת הכושר לומר בשכמל"ו, אולם לאחר מות יעקב שוב נסדקה האחדות, ושוב אנו לא יכולים לומר בשכמל"ו בקול רם, ואעפ"כ אנו אומרים זאת בלחש, בתקווה שנזכה לומר זאת בזמן הגאולה. ויש זמנים המסוגלים לומר בשכמל"ו בקול רם, ביום הכפורים שאז ישראל מאוחדים ונראים כמלאכים, וכן בבית המקדש כאשר שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול אמרו בשכמל"ו בקול רם. לאחר מות שמעון הצדיק הפסיקו לומר את השם המפורש בבית המקדש, כי לא היו בדרגה זו של גלוי שכינה. וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א:
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? - אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה - נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד - נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י."

גילוי הקץ - מסטורין של מלך
רצונו של יעקב לגלות את הקץ מלמדת שחשוב לגלות אותו, האם זה רצונו של מקום? נראה ללמוד מהמדרש הבא:
"רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל, דניאל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום, יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, ראובן בכורי אתה, מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו אמר להם בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך, תלה עיניו והביט במלך אמר להם הוי זהירין בכבודו של מלך, כך יעקב אבינו תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו אמר להם הוו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא".
לפי המשל הקץ הוא מסטורין של מלך, וכשרצה יעקב לגלות את הקץ ראה את הקב"ה עליו ונמנע מלגלות את הקץ. נראה לכאורה שאין זה נכון לגלות את הקץ, משום "כבוד אלוקים הסתר דבר", אך האם יעקב אבינו רצה לגלות דבר שאסור לו לגלות נגד רצון ה'? וזה דבר שאי אפשר לאומרו.
לכן נראה לפרש כמו שאמרנו לעיל, שיעקב רצה שבניו יחיו מתוך תודעת הקץ. ובזמן הגלות הקץ הוא "מסטורין של מלך", אבל יש ערך רב לעסוק בו, כי הוא מעורר אצלנו את האמונה בגאולה, ואכן כשיעקב עסק בגילוי הקץ התגלה אליו הקב"ה, ובכך הוא השיג את מטרתו, ואמר לבניו הנכם רואים את השכינה, היו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא, כי הוא עמנו גם בגלות.

לישועתך קיויתי ה'
יעקב אבינו חזה מה שיקרה לשבט דן, ולימד על האמונה הנדרשת בעת צרה והתפלל עליהם "לישועתך קויתי ה'".
אנו יודעים ששבט דן נחשב לפחות שבשבטים "המאסף לכל המחנות", ואעפ"כ יעקב משווה את דן למיוחד שבשבטים שבט יהודה, שניהם נקראים אריה, יהודה "גור אריה יהודה" ודן "גור אריה יזנק מן הבשן" (בברכת משה), יעקב מגלה בשבט דן גבורה שאין באף שבט, ומשווה אותו לשבט יהודה המיוחד שבשבטים. וכך בבראשית רבה פרשה צח סימן יג:
"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, כמיוחד של שבטים , א"ר יהושע בר נחמיה אילולי שנדבק למיוחד שבשבטים אפילו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד, ואיזה זה, זה שמשון בן מנוח, כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע "
סימן יד: לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח , כיון שראה אותו שמת אמר אף זה מת, לישועתך קויתי ה' ".
בשבט דן מוצאים את היכולת לצאת בגבורה במלחמת יחיד כנגד הפלישתים כמו שמשון שיצא יחידי למלחמה בפלישתים, עד כדי כך שיעקב ראה בו מלך המשיח 3 . אולם כשראה שהוא מת ויצא בתפילה "לישועתך קויתי ה'". ובכך כיוון לתפילת שמשון נופל בשבי הפלישתים בעזה. שופטים פרק טז
"וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:"
הרי לנו ששמשון מתפלל דבר שלא מצאנו אצל שאר השופטים, ותפילה זו נאמרת במצב הקשה ביותר כשהוא בשבי הפלישתים שמתעללים בו ושוחקים עליו, והוא מסר נפשו על כלל ישראל ועל כבוד האומה. ועל כך אומר המדרש שם:
"אמר רבי יצחק הכל בקווי: יסורין בקווי, קדושת השם בקווי, זכות אבות בקווי, תאותו של עוה"ב בקווי. יסורין, הה"ד (ישעיהו כו) אף אורח משפטיך ה' קוינוך, אלו יסורין, לשמך זו קדושת השם, ולזכרך זו זכות אבות, תאות נפש זו תאותו של עוה"ב, חנינה בקווי (שם /ישעיהו/ לג) ה' חננו לך קוינו, סליחה בקווי (תהלים קל) כי עמך הסליחה, מה כתיב בתריה קויתי ה', לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת מיד אמר לישועתך קויתי ה'."
כלומר אדם זוכה לישועה בזכות "הקיווי" התקווה לגאולה, שצריכה להיות גם אם מצוי במצב קשה כל כך, ונראה שכבר תמה זכות אבות, תמה זכות התיקון לעולם הבא "עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא".

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו
נאמר בספר חבקוק פרק ב פסוק ג:
"כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר:"
ופירשו בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב
"תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו."
הגמ' אומרת שלא צריך לחשב את הקץ, כי זה עלול לגרום לכך שאם הגאולה לא תתממש באותו הזמן יתייאשו מהגאולה, אלא העיקר להאמין בגאולה ולחכות לה, מפני שגם הקב"ה מחכה לגאולה שתבוא, ואם כן אי אפשר שהגאולה לא תגיע, אלא שמידת הדין מעכבת, ומה עלינו לעשות להאמין שגם הקב"ה מחכה לגאולה ורוצה בה, ולהמשיך לקוות לגאולה, ועל זה אנו מקבלים שכר, שנאמר "אשרי כל חוכי לו", נמצא שהדרך להביא את הגאולה הוא בצפיה אליה, ואין זו רק צפיה פסיבית, אלא לעשות הכל כדי לקרב את הגאולה.
וזה מה שצריך למלא את לבנו כאשר אנו עוברים ניסיונות קשים לא לאבד את האמונה. וכך אומר יעקב לבניו "ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", ואומר המדרש:
רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון".
יעקב אבינו הראה לבניו את מלחמת גוג ומגוג ואת ייסורי חבלי משיח, והראה להם איך כל הייסורים האלה מקרבים אותנו לבנין בית המקדש, והמסר שלו היה לקוות לגאולה, כי ע"י הקיווי נזכה לחוש שהקב"ה עמנו, ונוכל לגלות את הקץ הנסתר, ובזכות זה נוכל להביא בפועל את הגאולה.

^ 1.שפת אמת בראשית פרשת ויחי שנה תרלא: "וכמדומה לי שאא"ז ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שהקשה למה רצה לגלות הקץ. ותי' שכשנודע הקץ. הגלות בנקל. ע"כ אני זוכר. ונראה כנ"ל שפי' גילוי הקץ לידע שיש קץ להגלות. והוא ע"י שהוא רק הסתר ואינו כח בפ"ע ח"ו. כי הפנימיות שהוא אמת אין לו קץ וההסתר יש לו קץ. ורצה שיהי' זה נגלה. ולא הי' גלות כלל. ונשאר סתום. ומ"מ ע"י אמונה שמאמינים זה בנ"י. שאין שום כח בלתי הש"י רק כ"ז רק הסתר. אף שאין רואין זה בעין. מ"מ ע"י אמונה ג"כ יכולין לראות האמת. רק יעקב אע"ה רצה שלא נוכל לטעות כלל. שיהי' זה נגלה. ונשאר סתום שצריכין יגיעה למצוא זה".
^ 2.אסיפת הדגים מהמים היא מתירה אותם, ומכאן הביטוי "אסיפתן זו היא טהרתן", ובהשאלה לשונית שאחדות היא טהרה.
^ 3.אע"פ שמשיח מיהודה, מפרש "עץ יוסף" בשם הזהר הק' שלעתיד לבוא יבוא מלך המשיח ועמו יקום אחד משבט דן ושמו שריה ויפיל חללים רבים מן עוג ומגוג, ולכן יעקב חשב ששמשון נחשב למשיח, היינו מסייע למשיח.

ויחי