בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עבודת אלוקים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה 38 דק' צפיה
דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יַזְכִּירוּ אוֹתָנוּ אֶת הַלִּמּוּד שֶׁרָאוּי לָנוּ עַכְשָׁו לְשַׁנְּנוֹ וּלְהַרְחִיבוֹ, שֶׁכָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁבְּמַעֲמַד יְדִיעוֹת הָעוֹלָם וּדְרִישׁוֹת הַחָכְמוֹת, שֶׁבָּאוּ בְּיִחוּד מֵהַהַשְׁעָרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, אִם יִהְיֶה לָהֶם מָקוֹם בַּאֲמִתַּת הַמְּצִיאוּת, וְאִם יִזְכּוּ לָבֹא לְאֵיזֶה מַצָּב שֶׁל בֵּרוּר, אָז לֹא דַּי שֶׁלֹּא יְסַבְּבוּ חֻלְשָׁה וְנֹקֶף לֵב לְמַעֲמַד תּוֹרַת אֱלֹהִים חַיִּים, תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם אֲשֶׁר נָטַע בְּתוֹכֵנוּ, כִּי אִם דַּוְקָא עַל יָדָם עוֹד יִתְגַּדֵּל וְיִשְׂתַּגֵּב הָאוֹר הָאֱלֹהִי הַהוֹלֵךְ וּמֵאִיר מֵאוֹרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי תְּסִיסַת הָרַעְיוֹן שֶׁיִּהְיוּ מְסַבְּבִים, לְהַעֲמִיד דְּבָרִים עַל בָּרְיָם, בִּדְבָרִים שֶׁמִּתְפַּרְסְמִים וְהוֹלְכִים, לְהַעֲמִיד אֶת הַכְּלָל כֻּלּוֹ בְּמַצַּב הֶכְשֵׁר כָּזֶה, שֶׁמִּבַּלְעָדָם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בּוֹ רַק יְחִידֵי סְגֻלָּה.



וְאוֹתוֹ הַהֶכְשֵׁר שֶׁל הַזִּקּוּק שֶׁל הַמַּדָּע הָאֱלֹהִי יְרוֹמֵם אֶת הַכְּלָל מֵעַל אוֹתָהּ הַשִּׁפְלוּת שֶׁל צוּרַת עֲבוֹדַת אֱלֹהִים פְּחוּתָה, מְלֻבֶּשֶׁת בְּעַבְדוּת מִתְמוֹגֶגֶת כּוֹאֶבֶת וְקוֹדֶרֶת, שֶׁלֹּא דַּי שֶׁהַחַיִּים כִּי-אִם גַּם הַמּוּסָר עַצְמוֹ סוֹבֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְרוֹמֵם מִמַּעַל לְהָאֶגוֹאִיזְם הַפָּעוּט, לְמַעֲלַת עֲבוֹדָה רוֹמֵמָה, בְּהִירָה וּמְאִירָה, הַנּוֹבַעַת מֵעֹמֶק נֶפֶשׁ טְהוֹרָה וַחֲזָקָה, הַחֲפֵצָה לְהִתְנַשֵּׂא תָּמִיד יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל מוּל הָרוֹמְמוּת וְהָעֹז שֶׁל הַחֲפָצִים הָאֱלֹהִיִּים הַהוֹלְכִים וּמַבְהִיקִים אֶת דַּרְכֵי הַחַיִּים.

וְאָז תֵּצֵא עַצְמוּתָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלֹהִים מְעֻטֶּרֶת וּמְחֻגֶּרֶת בִּגְבוּרַת עֲבוֹדַת הַלְּאֹם, "עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל"[1], שֶׁהִיא צְרִיכָה בְּטִבְעָהּ גְּדֻלָּה וָעֹז, "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ"[2].



בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מָקוֹר לְאוֹרָה גְּדוֹלָה זֹאת? בְּאֻמָּה זוֹ, שֶׁרוֹמְמוּת מִבְחַר שְׁאִיפוֹתֶיהָ הָאֱמוּנִיּוֹת הִיא הַהַבְטָחָה הַנֶּאֱמָנָה שֶׁל "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן – וְלֹא תִּזְדַּעַזְעוּ מִמֶּנִּי, יָכוֹל לֹא תִּירְאוּ מִמֶּנִּי ת"ל וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים"[3].

הַזַּעֲזוּעַ בָּא מֵחֹסֶר הֶכְשֵׁר, מִקַּטְנוּת נֶפֶשׁ מִצַּד שֶׁהִיא עֲסוּקָה רַק עִם הָאוֹר הַנּוֹפֵל לָהּ בְּמִדָּה מוּעֶטֶת, מִצִּיּוּר הָעֶצֶם, בְּעֶרְכּוֹ הַבָּסְרִי, שֶׁהַחֹשֶׁךְ יוּכַל עַל יָדוֹ לְהִתְגַּבֵּר כָּל-כָּךְ עַד כְּדֵי אוֹתָהּ הַהֲזָיָה הָרְחָבָה שֶׁל עֲבוֹדָה-זָרָה וְכָל עֲנָפֶיהָ.

אֲבָל הַיִּרְאָה, הִיא יִרְאַת הַכָּבוֹד וְהָרוֹמְמוּת הַמּוֹסִיפָה עֹז וְאוֹרָה, הַמִּתְמַלֵּאת לְפִי אוֹתוֹ הַגֹּדֶל שֶׁל שִׁקּוּף הָאִידֵאָלִים הַמּוּסָרִיִּים וְהַשִּׂכְלִיִּים הַגְּנוּזִים, שֶׁהַהוֹגֶה בָּם מִתְיַחֵשׂ אֲלֵיהֶם בְּכָל הוֹד, כָּבוֹד וּגְדֻלָּה, וְעַל יָדָם מִתְעַלֶּה וּמִתְעַדֵּן אוֹתוֹ הָרֶגֶשׁ הַפְּנִימִי שֶׁל אוֹר הָאֱמֶת, שֶׁל בְּרַק הָעֶצֶם מְקוֹר הַמְּקוֹרוֹת עֲדֵי עַד.

עַד שֶׁבְּכָל אוֹצְרוֹת הַחַיִּים מִתַּמְּמִים שְׁנֵי הַחֶזְיוֹנוֹת שֶׁל הָרֶגֶשׁ וְשֶׁל הַהַשְׂכָּלָה הָאֱלֹהִית בְּרוּם עֻזָּם, הַמְאַגְּדִים יַחַד אֶת כָּל יֶתֶר הַסִּבּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת הַמְבִיאוֹת אֶת הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לִידֵי הַכָּרַת עֶרְכָּהּ, וּבֵרוּר חֶפְצָהּ לָשׁוּב אֶל הַמַּעֲמָד וְאֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם קָנְתָה אֶת כָּל הַגְּדֻלּוֹת אֲשֶׁר בְּרוּחָהּ; שֶׁשָּׁם הָיְתָה רַבָּתִי עָם רַבָּתִי בַגּוֹיִים[4], רַבָּתִי בַּדֵּעוֹת, וּלְהַגְבִּיר בְּקִרְבָּהּ הַסְכָּמָה אֱלֹהִית אַמִּיצָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הִשְׁתַּדְּלוּתָהּ לְרוֹמְמוּת קַרְנָהּ וַהֲטָבַת מַצָּבָהּ בְּאַרְצוֹת גָּלוּתָהּ, מַעֲלוֹת לַעֲלוֹת עַל יָדָם אֶל הַסֻּלָּם הָעוֹלֶה עַד הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהֵינוּ; וּלְהַגְדִּיל וּלְהַאֲדִיר אֶת כְּבוֹדָהּ וְעֶרְכָּהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם חַיֵּי הָאֻמָּה, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מִתְקָרֶבֶת וּצְפוּיָה לִישׁוּעָה, וּמוּכֶנֶת יוֹתֵר לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת הָאִידֵאָלִים הָאֱלֹהִיִּים הָרָמִים הַכְּלוּלִים בַּעֲבוֹדָתָהּ, עֲבוֹדָה תַּמָּה, עֲבוֹדַת אֱלֹהִים אֱמֶת, אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.



וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן.

וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַד' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה.

וְהָיָה ד' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד[5].



בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.[6]




[1] דברי־הימים־ב' ל"ה, ג'.



[2] שמואל־ב' י', י"ב.



[3] ראה ויקרא כ"ו, י"ב וברש"י שם וע"ע בספרא שם.



[4] ע"פ מיכה א', א'.



[5] זכריה י"ד, ו'—ט'.



[6] אלכסנדרוב באגרותיו לראי"ה (אגרת ט, "ויקישיבה") בסוף הערותיו לספר עקבי הצאן כתב כך:

"עוד הרבה היה ראוי לי לכתוב ע"ד מחברתו "עקבי הצאן" מפני חין ערכה ורוממות הרגשותיה, אך זה אעשה כשאקבל מכתר"ג דברים ברורים בנוגע למכתבי ע"ד ספרו "אדר היקר" וספרו "עקבי הצאן" כי אז בדעתי לברר הרבה מהשקפותי הנוגעות לספריו בארוכה.

בכלל הרבה השקפות יפות בספריו שבכל "לבי" הייתי מסכים עליהם באשר כי כן נוח לי אבל רחוקות הן לדאבון לבבי מן האמת...

במלה, אחת, עלינו לכונן בית ספר גבוה בירושלים ללמודי היהדות והמוסר האלהיי, ויחד עם המלחמה שנלחם עם הכפירה בכל עלינו גם לטהר את היהדות העליונה מן החוחים והקוצים הסובבים אותה ואז אור חדש על ישראל יאיר, וגם כל הגוים ינהרו לאורו... וכו' וכו'."
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il