- פרשת שבוע ותנ"ך
- וארא
החוזה התבונן בפתק, התפלא מאוד על החסידים, ואמר:
"מה תרצו מהאיש הזה? הלא פניו מאירים ככהן העומד על גבי המזבח ומקריב קרבנות"!
סיפרו החסידים לחוזה על מעלליו של אותו רשע, אך החוזה שב וקרא בפתק, וחזר שוב על דבריו הראשונים. החסידים התפלאו מאוד, אך פליאתם גברה עוד יותר, כשלפני ששבו לביתם, שבו ונתנו לחוזה פתק על אותו אדם, והפעם החוזה אמר עליו דברים קשים מאוד.
כשהגיעו החסידים לביתם, נודע להם, שביום שנתנו לחוזה את הפתק הראשון, הכניס אותו אדם את בנו בבריתו של אברהם אבינו, שאמרו על זה חז"ל שהמל את בנו דומה למקריב קרבן על גבי המזבח. (סיפורי חסידים, תורה, מס' 29).
בסיפור זה יש יסוד עמוק מאוד, המתחבר לפרשתנו, וגם מאיר באור יקרות את המלחמה בה אנו שרויים, ואת מעלתם של כל החללים הקדושים שמסרו נפשם על קידוש ה' הי"ד.
בתחילת הפרשה אומר ה' למשה, שעם ישראל ינחל את ארץ ישראל מכוח הברית עם האבות הקדושים, "וגם הקימותי את בריתי אתם, לתת להם את ארץ כנען". ומפרש רש"י הברית הזו ניתנה לאברהם בפרשת המילה, שנאמר שם – "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך".
ואכן, נאמר במדרש (בראשית רבה מו), שה' אמר לאברהם שבזכות ברית המילה בניו ינחלו את הארץ, "אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסים לארץ".
מדוע? מה הקשר בין ברית המילה לנחלת הארץ? ומדוע המילה מרוממת את היהודי העוסק בה למדרגת כהן המקריב קרבנות?
מצאנו בספרים רבים (למשל – תניא לב, משיבת נפש מהדו"ב א, אגרות ראיה תקנה) שהקשר של יהודי לקב"ה מורכב משני רבדים. יש את הרובד האישי שלו, שהוא תלוי במעשיו הטובים, בתורה ובמצוות שילמד ויקיים. רובד זה תלוי במעשיו של היהודי, ככל שיעשה יותר יזכה להגביר את דבקותו בה'.
אולם יש גם רובד נוסף של דבקות בה', רובד שלא תלוי במעשיו של האדם, אלא יהודי נולד עימו. זה רובד שמתחיל מבחירת ה' בנו כעם ישראל, בלי תלות במעשינו, מה שקרוי 'הניצוץ היהודי'. זה רובד שהוא למעלה מטעם ודעת, והוא הרובד של היותנו חלק מעם ישראל, רובד כללי, חלק מ'סגולת ישראל'. הניצוץ הזה קיים גם אצל יהודי, שרחוק מאוד מתורה וקדושה.
רובד הסגולה קיים גם אצל מי שלא מלו אותו ר"ל, אך ברית המילה מבטאת אותו מאוד. תינוק יהודי נימול על ידי הוריו, כשהוא עדיין לא מבין כלום, וכך הדבר מבטא את העובדה שהברית של כל יהודי עם ה' לא מתחילה ממעשינו. הברית היא גם במקום בגוף, האחראי על ראשית החיים, כדי לבטא שמראשית חיינו אנו דבוקים בה', ושכל מהותנו וחיינו הם למען ה'.
גם ארץ ישראל אינה נחלתו של האיש הפרטי, כי אם נחלת ה' לעם ישראל לדורותיו, ולכן היכולת לנחול אותה נובעת מרובד הסגולה, וזה החיבור בין ירושת הארץ לברית המילה.
ישמעאל נימול בן 13 שנים באמצע חייו מתוך בחירה, אך יצחק נימול בן 8 ימים ללא בחירה. ומכח ברית המילה הזו, יצחק התרומם למדרגה הנשגבת, שהיה מסוגל להקריב את כל חייו ולהיעקד למען ה' על המזבח, כי חש שחייו מראשיתם הם כל כולם למען ה'.
לכן גם המל את בנו דומה לכהן המקריב קרבנות, כי הקרבן בא לבטא שהאדם מוכן להקריב את עצמו ובשרו לה'. וגם אם חלילה רובד המעשים פגום בו מאוד, הרי רובד הסגולה מאיר וחי בו.
בימים אלה, עת בני ישמעאל ובני יצחק נאבקים זה בזה על ירושת הארץ, שואבים בני יצחק את כוחם מברית המילה. וכל חייל הצועד לתוך האש בידיעה שיתכן וימסור את חייו למען עם ה' וארץ ה', (שיזכו כולם להאריך ימים ושנים בבריאות), הרי מתגלה בו המדרגה הנשגבת הזו. ויהי רצון שבזכותם נזכה לנחול את הארץ בשלימות, וישובו כל החיילים וכל החטופים במהרה לביתם בריאים ושלמים!
הקשר בין ניצבים לראש השנה
איך ללמוד גמרא?
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך ללמוד אמונה?
מתנות בחינם
סוד ההתחדשות של יצחק
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
אוצרות בלב הים
מה זה אומר בחזקת בשרי?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
